ש.
קודם כל יישר כוח על היוזמה המבורכת!
הייתי שמחה להבין את העניין של אמונה בגאולה ובביאת המשיח.
הרי אם צריך באמת להאמין שהמשיח יכול לבוא כל רגע לא נוכל לישון בלילה (כמו שלא נלך לישון כשאורח חשוב צריך להגיע)
יותר מזה, במקום ללמוד את הלכות תשעה באב (לדוג') נצטרך ללמוד את הלכות הקורבנות ובית המקדש וכו'
תודה רבה!
שאלה חשובה מאוד.
אני אנסה להרחיב קצת את המושגים שקשורים לשאלה שלך, בעיקר על מה זה 'צפיית הישועה'. אני מקווה שההרחבה תעזור לך, ותעמיק את ההבנה בתהליכי הגאולה. ואולי גם קצת למה המציאות היא לא כפי שאת טוענת שהיא צריכה להיות.
זו סוגיה ארוכה וחשובה, אני אשתדל לגעת בה בקצרה. בעז"ה.
את מניחה בשאלה שלך שהמשיח יכול לבוא כל יום, כלומר הכל יסתיים בבת אחת.
אלא שאנחנו רואים שהמציאות פועלת דווקא בתהליך. הגאולה היא שלב אחרי שלב, והיא לוקחת זמן. זה ככה כי זה הדרך הכי שלמה – כי ככה כל המציאות שייכת לגאולה. לא רק הקב"ה בעצמו פועל, ואז אנחנו לא חלק מהתהליך, אלא עכשיו גם אנחנו לוקחים חלק פעיל בתיקון העולם, בהופעת הישועה.
גאולה זה לחזור לנורמאליות הישראלית. זה לא רק תהליך הבראה, זה תהליך של קימה לתחיה של עמ"י. זה שינוי כ"כ עמוק, מקיף ומורכב שהוא לוקח זמן.
זה לא מגיע בבת אחת, אבל כל שלב ושלב שאנחנו עוברים הוא התקדמות לשם, כל שלב ושלב הוא הופעה של משיח. יכול להיות שיהיו קפיצות, שהקב"ה יעשה ניסים והמציאות תדהר קדימה לגאולה שלמה. אבל מצידנו – עיקר העבודה היא התקדמות מתמדת לפי מה שאנחנו יכולים.
אז מה זה אומר לנו?
שלב ראשון - ציפיית הישועה🔭
הגמ' בשבת דף לא. מביאה שש שאלות ששואלים את האדם כשהוא מגיע למעלה לשמים. אחת מהן היא 'ציפית לישועה?'. רש"י שם מסביר – "לדברי הנביאים", ומוסיף עליו הר"ן - בימיך. כלומר – ציפיית הישועה היא לא רק לקוות שבעתיד נגאל, אלא לחפש איך זה קורה עכשיו, בימינו.
הרב קוק שם ב'עין איה' מסביר את המושג של צפיית הישועה כתפקיד של צופה – לצופה העומד על החומה יש שני תפקידים:
א. לעמוד כל הזמן בלי הפסקה, כי אם לא יסתכל לשנייה אחת עלול לפספס את האויב שמגיע
ב. ברגע שהוא מזהה סכנה – לעשות כל דבר שהוא יכול כדי לעזור לעיר להגן על עצמה.
אותו דבר צופה הישועה – אנחנו כל הזמן מחכים לזה, כל הזמן מחפשים ומנסים לזהות סימנים לגבי הישועה המגיעה, ועלינו לעשות כל מה שאפשר כדי לקרב ולהופיע אותה.
אנחנו אומרים בתפילה "לישועתך קיוונו כל היום" זה משהו שסובב את כל היום שלנו. "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" מסביר הרב קוק – על ידי הימים שלנו, שכולם יהיו קשורים להופעה הזאת של המקדש. אנחנו מצפים ורוצים לקחת חלק פעיל בהופעת הישועה.
ובמשפט אחד – צפיית הישועה זה הרצון, הבערה, תחושת השליחות של להיות חלק מתיקון העולם.
שלב שני – מה זה אומר לקחת חלק פעיל בישועה?🛠️
אחרי שהבנו בהתחלה שהגאולה היא תהליך ארוך ומתמשך, ממילא יותר מובן המקום של עיסוק בהלכות המקדש.
אחרי מלחמת ששת הימים שאל הרב חנן פורת זצ"ל את הרב צבי יהודה זצ"ל האם עכשיו נלמד את הלכות בית הבחירה. ענה לו הרב – עכשיו עדיין לומדים הלכות מלכים ומלחמותיהם.
וממשיך הרב צבי יהודה להסביר – הרמב"ם כותב שכשנכנסים לארץ יש שלוש מצוות, והרצי"ה מדגיש שהסדר שלהן הוא בדווקא:
א. למנות מלך
ב. להכרית זרעו של עמלק
ג. לבנות את בית הבחירה.
זה מתחיל מהקמת מלכות מחדש, שלטון יהודי בא"י. אח"כ מלחמות, שבעצם דורשת מאיתנו לברר את עצמנו – לחזור להבין מי אנחנו, מה תפקדינו בעולם, להבין את הגדול האדיר שיש בעמ"י.
בית המקדש הוא פסגה, הוא שיא כל השיאים של הדבר הזה. אנחנו רוצים לעסוק בו כדי להבין לאן אנחנו שואפים ולאיזה גודל אנחנו שייכים. זה כמו שלומדים מסילת ישרים – אע"פ שאנחנו לא שייכים בפועל למדרגת הקדושה, אנחנו לומדים את מהמסילה מהיסודות עד למעלה, כדי להתבסם קצת, כדי להכיר את הגודל אליו אנחנו שייכים. כשאנחנו מבינים אילו דרגות עליונות המציאות עוד צריכה להגיע אליהם, זה נותן לנו כח לפעול ולתקן את כל הקטנות והסיבוכים שאנחנו נמצאים בהם כרגע, כי יש לנו ודאות בכך שהישועה השלמה תגיע, שאנחנו מוכנים לה, שיש לנו שייכות בה, ולכן יש לנו את היכולת לתקן ולהגיע אליה.
הדרך היא לא רק לימוד הדברים שיהיו לעתיד לבוא, אלא קודם כל לבנות את היסודות בצורה הכי חזקה שאפשר, להתחיל מהקומות הפשוטות של החיים ולטפס למעלה. לבנות את האמונה שלנו, לדעת הלכה כמו שצריך, לעסוק במצוות. לעסוק במה שאנחנו עוסקים גם ככה ביום יום. להבריא את עצמנו, לחזור לנורמאליות הישראלית, כמו שאמרנו – זה בעצמו חלק מהופעת המשיח, מההופעה השלמה של עם ישראל.
זה לא אומר שאנחנו מזניחים את העיסוק במקדש. דווקא בגלל שאנחנו רוצים כ"כ להגיע אליו, אנחנו משקיעים בעיקר ביסודות. וכמובן חשוב לעסוק גם במקדש - זה יכול להיות בלימוד עניין הקורבנות, לדעת את המשניות של סדר קודשים, להקפיד על אמירת קורבנות לפני התפילה.
נקודה חשובה לסיום:😎
עד כאן הכל טוב ויפה. אבל האם יכול לקרות שמתקררים, שלא חיים בגובה כזה שכל הזמן מצפים לישועה? ודאי. האם אפשר לחשוב ולחיות את זה כל הזמן? קשה מאוד.
זה פשוט צריך להיות ברקע של החיים. ככל שמתעלים ולומדים יותר, זה מנהל את החיים להופיע דרך המבט הזה. גם אם זה לא ישוב בראש כל הזמן, עצם העובדה שאנחנו עובדים ומתקדמים – זה מחבר אותנו להופעת שם ה' בעולם, לגאולה השלמה.
אני ממליץ לך ללמוד עוד את הדברים. אני מצרף לך מאמר של הרב יהודה זולדן שנעזרתי בו לכתוב את התשובה הזאת:
https://did.li/PIT5q
ספרים נוספים שעוסקים בנושא הרחב הזה – 'אם הבנים שמחה', שיחות הרב צבי יהודה על ארץ ישראל, 'לאמונת עתנו'(בעיקר כרכים א,ב,ח,יא) של הרב טאו, 'קמעא קמעא' של הרב דרוקמן.
אם יש לך עוד שאלות, את רוצה שאדייק משהו, מוזמנת בשמחה לשלוח שאלה נוספת...
יוחאי