ש.
אהלן, אני בת 18.
בשנה האחרונה שני אנשים שיחסית קרובים אלי נפטרו (אין קשר ביניהם..), והרבה פעמים שמדברים עליהם כמה שהם בני אדם מדהימים וכו' תמיד עולים לי זכרונות פחות טובים מהם.. אני כל פעם מנסה לשכוח את הדברים האלה ולהיזכר בדברים הטובים שלהם ובזכרונות הטובים מהם (ויש המון) אבל שוב ושוב עולים לי הדברים הפחות טובים. זה קשה לדעת שזה מה שאתה זוכר מבן אדם שכבר לא פה.. איך אפשר להימנע מזה?
תודה רבה!
ת.
שלום יקרה. מקווה ששלומך טוב. שיהיו לכם ולכל עם ישראל בע'ה רק חיים, שמחה ובשורות טובות.
השאלה שלך באמת אמיתית ומיוחדת.
לא הצלחתי ללמוד הרבה מתוך השאלה על רמת הקרבה שלך עם אותם אנשים ועל ההתמודדות שלך עם האבדן שנפגשת איתו, אז אגע באופן כללי, ובע'ה מקווה שיתן מענה.
יש בחוויית המוות משהו שנסתר מאיתנו. אין לנו באמת כלים בנפש להכיל ולתפוס מה זה אומר, מה קורה שם, לאן האדם נעלם פתאום.
הנפש שלנו מגיבה מתוך המקום שחוויית האבדן פגשה אותה. כל אדם יגיב אחרת, ואין תגובה שהיא לא לגיטימית.
מתוך זה, אני חושבת שהדבר הראשון לעשות הוא להביא את עצמנו לעמדת קבלה.
לקבל את המקום בו אני עומדת, את המחשבות- הטובות והפחות. לא להלחם.
לזכור שהכל בסדר, אני בן אדם, עם נפש שמרגישה רגשות שונים כלפי סיטואציות שונות..
הרבה פעמים דווקא כשאנחנו נותנים למשהו הרבה משקל, ועושים ממנו עניין- הנוכחות שלו רק הולכת וגוברת, ולפעמים תופסת הרבה יותר מקום מנפחה האמיתי.
כשלומדים להרפות, לשחרר, לפנות מקום בתוכנו לעצמנו בלי ביקורת קשה- באופן טבעי המחשבות, תופסות פחות ופחות מקום.
• דבר נוסף הוא ש אדם נשאר אדם.
האדם הוא בריאה מורכבת.
יש בו צדדים טובים, ויש שצריכים תיקון.
זה נכון בוודאי לאדם חי ונושם, אבל גם לאדם שנפטר. מה זאת אומרת?
גם כאשר אדם מוסר נשמתו לבורא, ועובר לעולם שכולו טוב, בלי גוף, בלי יצר, עולמות עליונים שאין לנו הבנה רבה בהם- בשבילנו הוא נשאר ממש אותו אדם, יש לנו זכרונות ממנו מהזמן שהסתובב בינינו בעולם הזה. זכרונות שבחלקם טובים ובחלקם פחות, בדיוק כמו היחס שלנו לכל אדם שנמצא פה איתנו.
אנחנו הרבה פעמים נוטים לעשות "אידיאליזציה" לאדם שנפטר- הופכים אותו לאידיאלי, חסר כל פגם וחסרון. ואמנם זה משאיר לנו באמת זכרון שמח ומתוק, אבל יש משהו מאד אנושי וטבעי גם בזכרון של הדברים הפחות טובים. הוא היה אדם, בדיוק כמוני וכמוך, עם כל המכלול. לפעמים הזכרון גם של הצדדים החסרים יכול להיות אפילו בריא. מעין כלי של הנפש להתמודד עם האבדן. זה עוזר להתחבר לזכרון של אותו אדם. משהו שיותר קרוב לליבנו, דמות יותר שלימה.
כשרואים את זה ככה, זה יכול להרגיע..
• עין טובה.
אם נסתכל במבט קצת יותר מעמיק, אפשר לראות את הבירור והמחשבה שלך כקריאה פנימית מתוכך להשתפרות ותיקון. ואין דבר טוב מזה, במיוחד בחודש המיוחד שאנו עומדים בו כעת.
מציעה לך לבחון בתוכך-
איך העין הטובה שלי? כמה אני מצליחה להשתמש בה?
זה מתחיל קודם כל במבט פנימה, אל עצמי-
האם אני רואה בעצמי טוב?
אילו דברים טובים יש בי?
מה יותר חזק בי? הקול המבקר או הקול המחזק והבונה?
ואז בהסתכלות רחבה יותר-
מה טוב בחיים שלי? איזה דבר טוב קרה לי היום?
איזה טוב יש בעולם?
כשלומדים לפתח עין כזו, שרואה טוב, ומחפשת טוב- בדברים הכי קטנים,
המבט על עצמנו, על העולם, על הזולת-
יהיה הרבה יותר חיובי, נעים, פשוט ושמח. במבט כזה הרבה יותר רואים ומרגישים את השגחת ה' בחיים.
זה דבר שדורש אימון וחיזוק מתמיד, אבל כל כך חשוב ומשתלם.
זה נכון גם בהקשר של השאלה שלך. כשתחפשי בעצמך את הטוב- באופן כללי ובפרט במקרה הזה, בע'ה עם עבודה, המבט שרואה טוב ילך ויתרחב, גם כלפי האנשים הללו (ששימי לב שאת כן זוכרת ויודעת שיש בהם טוב, שלא יעלם מעינייך!)
ממליצה לך להשתדל לשבת יום יום, עם דף ועט, ולכתוב נקודות קטנות של טוב שפגשת בהן היום, דברים שהיית רוצה להגיד עליהם תודה. משם העין כבר לומדת לחפש את זה בעצמה, ואפשר לחוש באמת איך זה משפיע לטובה על כל חוויית החיים, על המפגש עם עצמי ועם אנשים..מומלץ בחום!
ולסיום ממש, באופן כללי, אני רוצה לכוון אותך לעבודה שהיא לא פשוטה אבל היא חשובה ומשמעותית.
בכל דילמה או מורכבות שאנו עומדים מולה, להשתדל לחפש ולראות איך זה מגדל אותי, איך אני הופכת לטובה יותר בזכות זה, יותר מדוייקת לרצון ה'. להשתדל לא לתפוס את עצמנו בקטנות. זה תמיד רק מצמצם וממעיט מאורנו, וחבל, כי יש בנו ככ הרבה טוב..
בע''ה שיהיו בשורות טובות, שתרגישי את ה' מאיר ל