ש. קרה לי לא מזמן משהו שממש פגע בי, ושישפיע לי מאוד על המשך החיים.
אני מאמין לגמרי שהקב"ה מנהל את העולם, ונחשב לדוס, וכולם סביבי אומרים לי שעוד יקרה מזה טוב,
אבל אני פשוט לא מצליח לראות את זה.
לא מצליח להיות אופטימי וחיובי שזה מה שהיה צריך לקרות, ושאני בסוף אשמח שזה קרה..
איך אפשר להאמין בזה ממש? ברור שאם יהיה בסוף את הטוב אז אני אראה את זה שהכל לטובה אבל כרגע בחוסר ודאות, שהטוב עוד לא מגיע, ממש קשה לי להאמין שהוא יבוא ושהכל היה צריך להיות ככה.
ת
קודם כל בראש ובראשונה אני רוצה לומר לך שאני
מאוד מעריכה את זה שלמרות הקושי אתה לא מוותר ומנסה להגיע לאמונה שהכל מה'.. בכלל לא ברור מאליו!
מצד אחד אתה מנסה להאמין שהכל מגיע מה' גם כשזה לא נראה ככה
ומצד שני, זה כואב , ואתה רוצה להבין איך זה יכול להיות ושזה יהיה אתה.
דבר שני , קשה לענות כשדברים נכתבים בצורה כזו כללית.
חשוב לי לומר שאם אתה מרגיש שזה משהו רציני, שמשפיע, שישפיע
לשתף דמות שאתה מעריך.
חשוב מאוד.
הורה, מורה/מחנך, רב שלך, מדריך, אח גדול.
ואם אין אדם גדול ממך, תתחיל בחבר טוב , שיעזור לך למצוא את האדם הנכון.
לא להשאר בזה לבד.
זה הכי טוב שמישהו ילווה אותך.
זה יכול להיות מישהו שמכיר אותך טוב, זה יכול להיות מישהו שאתה מעריך.
זו ממש לא בושה , ואנחנו כולנו עובדים ביחד בעבודת ה' הזו. היא במרכז, כל אחד עושה מה שהוא יכול וגדלים ביחד.
אין פה אנשים שהם עליונים ואחרים מסכנים.
אל תרגיש קטן, להתייעץ ולשתף זו ענווה גדולה שמקלה בהמון פעמים. ואתה גם עוזר לאחרים לזהות את הכוחות שלהם , את השליחות שלהם,
אז באמת אל תישאר בדברים האלה לבד.
דבר נוסף,
יש ערך בדרך. דברים לא קורים סתם. חידוד ההבנה הזו, בע'ה יביא בהמשך גם להרגשה מוחשית כזו.
יש לנו איזו תפיסה שהדרך היא אמצעי. כלומר בעולמנו, אם היה אפשר , היינו "מדלגים" על הדרך. מעדיפים לקחת אוטו ולא ללכת ברגל, מעדיפים לקחת מטוס ולא לנסוע באוטו. חסכון בזמן, יעילות ופרקטיות. יש כלים שעושים לנו עבודה.
שאנחנו מגיעים לדרך שלנו בחיים, בעבודת ה'. אנחנו הרבה פעמים מחפשים את הקיצורי דרך האלה.
מי ששילם פחות, שהזיע פחות, שהשקיע פחות - הוא נחשב המוצלח.
צריך להבין שהדרך חשובה מאוד. ויש לה ערך גם בפני עצמה וגם כתשתית לקומה הבאה. ולפעמים, אי אפשר לדלג על שלבים.
עצם התודעה יכולה מאוד לחזק אותך. ההבנה שהכל באמת הכי מדויק לך.
ובע'ה בהמשך דברים יראו יותר בהירים. וגם תרגיש את זה.
לומר לך ,
תקשיב ברגע שאתה מבין בתודעה שהכל מדויק עבורך
אתה כבר אוטומטית מרגיש ושמח בזה, אולי לא יהיה נכון.
לפעמים יש פער בין ההבנה לבין ההרגשה.
וכנראה הדרך הזו באה להצמיח בך קומה. ואם אלו דברים שלא היו תלויים בך, כנראה ה' סובב את כל זה , כדי שתהיה יותר אתה. (גם אם זה תלוי בך, יש תמיד מקום לתשובה , והכל מצטרף בחשבון גדול, אז להשתדל להיות עם מבט קדימה).
לפעמים רואים את הערך רק במבט לאחור. אולי אפילו אתה יכול להצביע על דברים באישיותך שנבנו רק בזכות זה שקרו דברים מסוימים.
ואולי לא. זה בסדר גמור !
לא אומרת שמהיום תשמח ותרקוד , אל תזייף מה שאתה מרגיש, תיתן לזמן לעשות את שלו,
אבל ההבנה הזו לאט לאט מחלחלת, ובע'ה מאחלת לך שכמה שיותר תשמח בזה. תראה בזה ברכה.
הדרך לעשות את זה, היא לא לזלזל בעצמך. תזלזל, תגיד - אבל ה' מדייק הכל, למה אני שואל ומקשה ולא מקבל באהבה את מה שקורה לי,
רק תהרוס אותך.
תיתן מקום לשאלות, לבטא את הפער. תהיה כנה. תדבר את זה. זה עוזר.
תתפלל על זה , ה' ישלח לך אנשים טובים סביבך.
לפעמים רק צריך לפתוח עיניים.
שוב, דמות מאוד יכולה לעזור כאן.
הורה, רב שלך, מחנך/מורה, מדריך שגדול ממך, אח גדול, חבר..
ממליצה לקרוא ולשמוע את הרב אלישע וישליצקי זצ'ל מדבר. הוא מדבר על זה המון.
בדור שלנו ייסורי הנפש מגיעים לטלטלות כאלה, שבני אדם כמעט יוצאים מדעתם. השאלה היא האם הייסורים משביתים אותי? כי עם כל הקושי, גם אם אני לא מכיר פתרון או מרפא, אילו הייתי מאמין שהגורם הפנימי לייסורים הוא לא חשבונאות אלוקית למה קרה מה שקרה, אלא זה אלוקים שרוצה להצמיח את כוחותיי - אינני יודע איך, ואינני יודע מתי - אז הייסורים לא היו משביתים אותי. (הרב אלישע זצ'ל)
הכי חשוב שלא ישבית אותך. בדרך. לשמוח בדרך זו עבודה. לכן יש תפילת הדרך.
אבל מצד שני אל תזייף. תהיה אמיתי, ובין זה לזה לאט לאט תמצא תשובות.
ההרגשות הגיוניות לגמרי. באמת.
מתפללת להצלחתך.
כולנו בזה ,
כל אחד בשלבו שלו בחיים.
בע'ה יתן ה' לכולנו כוח, איש איש בתפקידו ובבירורו הוא.
ונעזר אחד בשני, ונעלה מעלה מעלה.
מקווה שאתה לא חושב שיש פה נפנוף מצידי. מצד שני, לדברים כאלה רציניים, אי אפשר לענות בהודעה אחת בוואצפ. נכון ?
מיכל