ש.
שלום,
תודה על הזכות לשאול.
אני עולה לכיתה י.
ואני חוננתי בכישרון ליכתוב שירים
זה ממש עושה לי טוב
ואני מצליחה לבטא את עצמי בצורה טובה..
רציתי לשאול איך אוכל לקדם את השירים שלי לרמה שאוכל שזמר ישיר אותם בשבילי..
או שזה בכלל לא הזמן לזה וצריך לחכות קצת?
מציינת שאני ילדה דתייה.
תודה.
ת.
שלום!
וידוי אישי: יש לי עבר בכתיבת שירה. הכתיבה שלי התחילה לפרוח ולהתפתח באיזור גילך, הגיעה לשיאה כשהייתי בן 18-19, ונחלשה לאיטה עד שכמעט נדמה באיזור גיל העשרים, מקווה שלא סופית.
לכן, אני חייב לומר שאני מזדהה עם ההרגשה הטובה שמביא לך הביטוי העצמי, הרגשת השירה, שאין לה תחליף בעולם. גם אני רוצה לעודד אותך להמשיך ולכתוב דווקא בגיל שאת נמצאת בו. נכון, את צעירה, וככל שתתבגרי ותתפתחי תוכלי להביט אחורה על היצירה המוקדמת שלך ולראות את סימני הבוסר שלה ואת הנאיביות שבה, אבל דווקא לנאיביות יש תכונה שצובעת את החיים בצבעים עזים מאוד שהולמים עולם יצירה תוסס וער, שהולך ומשתכלל לאיטו.
ובכלל, אם מישהו יאמר לך להימנע מיצירה בגלל הגיל הצעיר שלך ולחכות עם זה לשלבים בוגרים יותר- אני מציע להתעלם ממנו באופן מוחלט. לא כולם מבינים שהקליפה קודמת לפרי, שיצירה טובה עוברת הרבה כשלונות ותהפוכות עד שהיא מגיעה לבשלות.
הרבה פעמים לדחות משהו לעתיד משמעו לוותר עליו בפועל, להעביר אותו מהמישור של המציאות הריאלית אל מישור הפנטזיות. ממש כמו דיאטת 'אחרי החגים' שאיכשהו תמיד בוששת לבוא.
לכן אני מציע לך לעולם לא להפסיק ליצור, אך לא פחות חשוב מזה לעולם לא להפסיק להתפתח ולהתקדם, וזה אומר קודם כל להיפתח לספרות העברית (פרוזה ושירה) הקלאסית והמודרנית. שהרי ליצור ללא היכרות מעמיקה עם מה שקדם לך ועם מה שרוחש מסביבך יתפוגג מהר כבועת סבון ססגונית של ילדות קטנות באמבטיה.
בנוסף לכך, ככל שהיצירה שלך תקבל ממדים רחבים יותר, ואת תחשפי אותה לעיניים חיצוניות, את תצטרכי להיות מוכנה לביקורות כואבות וללמידה בלתי פוסקת מטעויות. אני מקווה שעם הזמן תפתחי את החוסן הנפשי ואת הגמישות הנפשית (שהן רק לכאורה תכונות מנוגדות) שהדבר מצריך.
יש מאמר נפלא של ביאליק ("גילוי וכיסוי בלשון") בו הוא מדמה את כותב הפרוזה למי שחוצה נהר שמכוסה בשכבת קרח אחידה, ואת כותב השירה למי שחוצה נהר על פני חתיכות קרח בודדות שצפות אנה ואנה, והמים ביניהן. בנמשל, המים הם תהום החיים או תהום הנפש והקרח הוא המילים. בפרוזה, שמתארת את הפשט החיצוני של החיים, התהום אינה גלויה: ואילו השירה נולדת ונעשית למה שהיא דווקא מתוך המפגש הישיר המרעיד עם התהום שמעבר למילים. זו עוד סיבה למה יש לעודד את היצירה דווקא בגיל ההתבגרות, בו אדם פתוח לפגוש את התהומות האלו בצורה בלתי אמצעית, ונולדות בו תגובות רגשיות עוצמתיות מאוד.
מדרש חז"ל אומר ששלמה המלך כתב את שיר השירים כשהוא היה ילד. אפשר אולי להבין שהכוונה היא דווקא שהוא היה מתבגר, מפני שהיצירה פורחת יחד עם ניצני ההתפכחות של המודעות העצמית ביחס למרחבי הילדות שרישומם עוד טרי בנפש. באמצע ימיו שלמה כתב את ספר משלי, שהוא ספר מוסרי מאוד ולכאורה שונה לחלוטין משיר השירים, ובזקנותו הוא כתב את קהלת שהוא ספר פילוסופיה ישראלית. יש מגמה כלשהי במהלכה החיים נסגרים אט אט בפני השירה- התכונה הנפשית המבוגרת וכל שכן הזקנה מאופיינת בשקיעה בצדדים קרים וריאליים יותר של המציאות, וקשה לומר בהם שירה אם לא שומרים על הצד הילדותי שלא יתפוגג לו עם השנים. לכן השנים הקרובות שלך הן השנים שהכי הולמות את היצירה בעיניי.
האם כל זה יגרום לכך שזמר ישיר את השירים שלך? קשה לי לענות על כך, מפני שאני לא מספיק מכיר את העולם הזה. אני מניח שזמרים בוחרים שירים על פי טעמם האישי: אבל אני ממליץ לא ליצור מתוך ניסיון למצוא חן ולקלוע לדעת קהל או אדם כזה או אחר. יצירה מגוייסת ומגמתית ניתן לזהות מרחוק: והיא בדיוק מה שעושה את ההבדל בין אמנות איכותית לבין תעשיית תרבות זולה שמטרתה להצטלם ולהימכר כמה שיותר טוב. יצירות טובות שפרצו לעולם, הצליחו מפני שהן השמיעו בצורה אותנטית קול כלשהו בזמן בו העולם היה צמא לו.
אני מקווה שאם תפתחי את האיכות הפנימית של הכתיבה שלך ותשמרי על האותנטיות שלך, יגיע גם הזמן שלך, ויוצרים אמיתיים עם רגש וטביעות עין לא יוכלו להתעלם מכך.
ובינתיים, את יכולה לקבץ את היצירות שלך בחוברת, ואם לא יצא מהן שיר מולחן בעתיד הקרוב אולי יצא מהן ספר שירה, ורק אחר כך זמר כלשהו ימצא בספר שלך משהו שימצא חן בעיניו, כמו שקרה עם הרבה משוררים.
וגם אם זה לא יקרה... עצם היצירה שנובעת ממך היא הישג בעיניי, וראוי שהיא תהיה הישג גם בעינייך.
מקווה שעזרתי...
בארי.