ש.
היי, לפני קצת פחות משנה ארע אסון שנגע גם בי וגם בחברה טובה שלי. בתוך המשבר, כל אחת השתנתה, הגיבה בכל מיני צורות. ניסיתי מאוד להכיל. לא להילחץ על זה שהיא לא מתפקדת מאה אחוז. סהכ מאוד הגיוני אחרי דבר כזה. אבל אחרי כמה חודשים זה עבר איזשהו גבול. אולי זה גבול שאני המצאתי. לא יודעת להגדיר אותו, אבל הרגשתי שזה גבול. התייעצתי עם מדריכה לשעבר והחלטתי להעביר את המידע לגורם מוסמך מחשש שהיא תפגע בעצמה.
אז בכלל לא חשבתי להגיד לה כי היא הייתה בתקופת משבר, והרגשתי שהיא צריכה תמיכה ולא את תחושת הבגידה או שאני לא סומכת עליה. עבר זמן. זה תהליך שלא נגמר ולא יצאנו מזה אבל ב"ה מרגיש שיש לשתינו יותר כוחות ויותר תקווה ואופטימיות. קשה לי שהיא לא יודעת על זה.
במבט לאחור יש יותר תחושת בגידה כשלא סיפרתי המון חודשים. גם הקשבתי לה כל הזמן שהיא שיתפה על הקושי עם הגורמים שאני פניתי אליהם ואמרה שהיא היתה מעדיפה שלא יתערבו. כרגע מתלבטת. יכולה לספר לה ומאוד הגיוני שזה יהיה הסוף של חברות יקרה לנו. ויכולה לא לספר ויישאר ככה. גם כל פעם שהיא מתרחקת אני חושבת אולי זה בגלל זה ואולי היא מרגישה שאני לא מאה אחוז כנה איתה או אולי היא גילתה איכשהו.
עוד משהו לא הכי קשור. היא מראה בזמן האחרון צד הרבה יותר אופטימי. ויש בי התלבטות כזאת. האם זה רק שהיא למדה להסתיר את הקושי יותר טוב או האם זה אמיתי? יש לה קטעים להתרחק ולא תמיד בטוחה שטוב לפתוח או שהיא רוצה לשתף. פשוט דואגת לה. וגם רוצה לציין שהיא אדם באמת מיוחד ואני מעריכה אותה ברמות. היא עושה המון, ואצלה האחרות הם המרכז ולא היא. אשמח לעצות:)
תודה על עבודת הקודש שלכם!!
ת.
שלום לך, הפננו את השאלה שלך לחברים מקשיבים וזה הקישור לתשובה.
https://www.makshivim.org.il/answer?id=1098864