ש.
. היי:)
אני בת 19.
רציתי לדעת למה משנה לה' הדקויות הקטנות בהלכות ובמצוות?
מה זה משנה אם אדליק אור בשבת או אחתוך טישו?
מה זה משנה הכשרות בבשר, למה לא העיקר שכתוב כשר? למה יש כל מיני סוגים של כשרויות?
תודה רבה!!
ת.
שלום וברכה!
שאלה חשובה מאוד!
העולם שלנו בנוי מהמון פרטים קטנים, שאם אחד מהם משתנה או זז מהמקום שבו הוא אמור להיות – זה יכול להוביל לשינויים מרחיקי לכת. לדוגמא – בDNA שלנו, אם יש שינוי קל באיזה שהוא גן קטנטן, זה יכול להשפיע על כל החיים שלנו – משינוי קל בחזות החיצונית שלנו, עד למומים קשים ביותר. דוגמא נוספת – בהנדסת בניין – סטייה קלה יכולה לבנות קיר שלם עקום, או לגרום לכך שכל המבנה לא ממש יציב.
לכן אני חושב שדי פשוט שדקויות קטנות הן קריטיות בעולם שלנו. ויותר מזה – אם הקב"ה ברא את העולם כך, שמבנה העולם כולו עומד ומושפע מדקויות קטנות, אז ברור שהדקויות האלו מעניינות אותו.
זה לא אומר שהשאלה לא טובה. אני רק רוצה להעמיד את השאלה על החוויה שלנו - כי בעיני
השאלה היא אם אני מרגיש שלקב"ה אכפת ממני ומהמעשים שלי.
אני רוצה לחלק את העיסוק בבירור הזה לשני מסלולים שונים:
1️⃣ התורה ואני
כפי שאמרתי, אנחנו ודאי חווים את המציאות הפיזית ככזאת שכל פרט הוא קריטי בה. אבל את התורה לפעמים קצת קשה לראות ככה. למה?
תשובה אפשרית לשאלה הזאת היא שאנחנו לא רואים את התורה כמשהו אמיתי כמו המציאות הפיזית שאותה אנחנו רואים בעיניים. כשאנחנו מבינים שתורה זה דבר אמיתי מאוד , שכל המושגים של קדושה, טהרה, רצון ה', טוב ה' וכו'. הם מושגים רציניים, זה באמת ככה. זה לא רעיונות נחמדים שעושים טוב, זה לא תרבות, עוד תחום חיים שמוסיף עניין, זה לא תחביב. זה אמת. זה יקר ועיקר המציאות.לכן זה מקיף את כל תחומי החיים, לכן זה משהו ששווה למסור עליו את הנפש.
האמת – זה לא פשוט להאמין ולחוות את האמת כ אמת. אבל כשההכרה הזאת חודרת, מתוך לימוד ועבודה, כשאני חווה את התורה כמשהו עקרוני ולא מהצד – אז כמו כל שאר המציאות, ודאי שכל נקודה ונקודה קריטית. כי אם לא – הדבר החשוב הזה ייפגם. זה לא עוד בניין שיכול לצאת עקום. זה דבר ה', זה רצון ה' שצריך להופיע. ואיך אני יכול לאפשר לו לא להופיע בצורה השלמה והמלאה שלו?
שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם אומר הרב קוק. אם אנחנו מבינים שהתורה זה כזה דבר גדול ושלם, כזה דבר חשוב, זה אומר שכל פרט ופרט שלו הוא יקר וחשוב , וחשוב לנו שהוא יופיע במציאות בצורה שלמה.
שבת היא מלכה, ועל מלכה צריך לשמור. ואם חלק מהשמירה זה לא לחתוך טישו בשבת, אז אנחנו בשמחה נמנע מזה. כי אנחנו שומרים על ה👑, ואנחנו לא מוכנים לוותר על אף פסיק שיכול לסייע בשמירה עליה, על כל דבר שעלול לפגוע בכבודה.
לגבי הכשרויות השונות - לפעמים יש לנו ספקות מה ההלכה למעשה, האם דבר מסוים הוא כשר או טרף. דעות שונות מובילות למעשים שונים – חלק מהפעמים זה מחלוקת מה עיקר הדין, וחלק מהפעמים זה מגיע מתוך רצון להחמיר.
נקודה נוספת בהקשר הזה – התורה היא דבר שלם, והיא באה להעלות את העולם ולקשר אותו לקב"ה. וכדי לעשות את זה היא עוברת בכל תחומי החיים, עד התחומים הכי ירודים, עד השאלה איך קושרים נעלים ואיך מתנהלים בשירותים. היא נוגעת בכל פרטי החיים ומעלה אותם. ולכן היא מתפרטת כ"כ. כדי שהיא תוכל להעלות את הכל, בשלימות.
התורה היא דבר שלם, כי היא אלוקית. אם התורה הייתה חוכמה אנושית, היינו יכולים לומר – בסדר הבנתי את המסר הכללי, הפרטים זה עניין משני שכל אחד יכול לעשות לפי מה שמתאים לו. אבל כיון שזה חוכמה אלוקית אינסופית, אנחנו לא יכולים להבין עד הסוף למה הקב"ה ציווה את פרטי המצווה דווקא כך, ולכן קיום המצוות לפי דקדוקיהם מבטא את הענווה שלנו, את העובדה שאנחנו יודעים שיש במצוות עומק שאנחנו לא יכולים להבין, וברובדים עמוקים יותר, הדיוקים האלו משמעותיים מאוד. וכשאנחנו ניגשים לקיום המצוות מתוך ההבנה הזאת, אנחנו מתחברים לרובד האלוקי שבהן, לצד העליון שבהן, לא משאירים אותן ברובד אנושי.
2️⃣ הקב"ה ואני
מצות כיבוד הורים, מופיעה בעשרת הדיברות אחרי מצוות השבת. מסביר המהר"ל מפראג, שאחרי שהבנו שיש בורא לעולם שברא את המציאות בכללה, עכשיו אנחנו מבינים שיש גם השגחה בפרטים הקטנים.
הרי אנחנו גרגיר אבק בכל היקום האדיר שמסביבנו. אבל יש לנו זוג הורים שאוהבים אותנו, ודואגים לנו. דווקא אותנו. זה מלמד אותנו שכ"א הוא בן יחיד אצל הקב"ה. "בשבילי נברא העולם". אני רצוי לפניו. הוא ברא אותי, והוא ציווה עליי את התורה, סימן שהוא מאמין בי ורוצה שאקיים אותה. וכמו שתינוק נולד, כל תזוזה חדשה שלו, כל חיוך ראשון, כל דבר חדש שהוא עושה מרגש ותופס את ההורים שלו, זה חשוב להם – כך הקב"ה מסתכל עליי. הוא כ"כ דואג לי, שכל מעשה קטן שלי עד הפרטים הכי קטנים שלו, הופך להיות משמעותי בעיניו.
כלומר – התחושה שאת הקב"ה לא מעניין הדקדוקים, באה כי אנחנו לא מאמינים בעצמנו. לכן עלינו להאמין בגודל העצום שמונח בנו, בחשיבות הגודלה שלנו לעולם. שלכל אחד יש תפקיד מיוחד רק לו, וכל פעולה קטנה שלנו משנה עולמות.
אני ממליץ לך מאוד להמשיך ללמוד את הדברים.
אפשר ללמוד את פרק ג של אורות התורה של הרב קוק עם פירוש הרב אבינר או הרב קשתיאל. זה פרק שעוסק כולו בנושא הזה.
אבל לדעתי בעיקר לימוד הלכה עוזר לבנות את היחס השמח והנוח לדקדוקים – כי כשמבינים מה דקדוק אמיתי ומה חומרא, ומה הסיבה לכל ההתפרטות – זה משנה את כל נקודת המבט על המצוות. זה לא משהו זר, אלא זה משהו שאני מרגיש שייך אליו. אני לא אורח בו אלא בן בית.
ממליץ בהקשר הזה על הסדרת 'פניני הלכה' שממש כתוב ככה – מהכללים הכי יסודיים בכל הלכה, עד הפרטים הכי קטנים.
בהצלחה רבה!
יוחאי