ש.
היי! תודה לכם!
בזמן האחרון יצא שאני בקשר עם מישהו מהצוות שלי.
אני נהנת לדבר איתו, מרגישה מאוד פתוחה איתו.
יש לי בעיה אחת, זה נורא משפיע לי על המצב רוח.
יכול לקרות מצב שאני כותבת הודעה בבוקר והוא עונה לי עליה רק בלילה וזה מכניס אותי ממש לסטרס של למה הוא לא עונה או שיש יום שאנחנו לא מדברים בו אז אני במצב רוח ממש ירוד ועצבנית כל היום.
מה שעוד יותר מפריע לי זה שזה ממש בתת מודע שלי כי אני לא שמה לב שאני עצובה או שאני סתם יושבת בשקט כל הזמן, אבל מעירים לי על זה המון ואני בטוחה שזה בגלל זה.
האמת אני אפילו לא מבינה למה זה קורה לי איתו כי אני באמת לא מצפה שיקרה משהו בינינו, פשוט כיף לי לדבר איתו וזהו, לא יותר.
אשמח לעצות...🙏
ת
אהלן,
כל הכבוד על הערנות שלך סביב התחושות שלך. זה מאד בריא להיות עם יד על הדופק. רק ככה אפשר להתקדם באופן נכון.
אני חושב שצריך להבחין במושגי האהבה.
לאהבה יש כמה וכמה אופני ביטוי – יש אהבה עצמית, יש אהבת אחים, יש אהבה זוגית, יש אהבת האל ויש גם אהבה לדומם, לצומח ולחי.
נשמע מדברייך שאת נמצאת במעין מיקס מורכב. משהו שנע בין אהבה זוגית לאהבת אחים.
אהבת אחים פירושה האהבה שאני אוהב את החברים שלי, תחושה של אחווה. של ביחד. של כיף. כמובן יש לזה ספקטרום רחב מאד של תחושות אבל אפשר לומר שזה פחות ממקד את תשומת הלב שלנו כמו בקשר זוגי.
העובדה שהינך חשה צימאון לזכות בתשומת הלב שלו, לקבל ממנו יחס כלשהו, אף על פי שאינך מצפה ואולי אף לא רוצה שזה יתקדם לקשר זוגי, מעידה לענ"ד שבמקום מסוים הקשר התפתח לכיוון אהבת נעורים. הקיטוב הנפשי, השוני בין המינים שיוצר הרמוניה במפגש ביניהם גורם לקשר מסוג של אהבת אחים להיות נפיץ, כלומר עלול להתפוצץ (ובהקשר החיובי, בזמן הנכון, לבעור עד לה') . הלב שלנו רוצה לאהוב. וזה טבעי וזה הכי בריא שיש בעולם.
אני זוכר שיצאתי עם מישהי, היו לי תחושות דומות למה שאת מתארת. אין מה לעשות - קשר זוגי בריא תופס לנו מקום הרבה יותר גדול בחוויית החיים.
הייתי ממליץ לך לקרר את העניינים. זה יהיה קשה, צריך לזכור שאת לא עושה את זה מתוך שנאה חלילה, אלא מתוך שליטה עצמית. מתוך רצון להתפתח נכון וכשיגיע הזמן אז תוכלי לתת ללב האדום שלך לצאת החוצה כל צרכו. עד אז תנתבי את האהבה שבך בכל הכח לאפיקים אחרים – לעצמך, לחברות, למשפחה, לילדים, לה', לדומם, לצומח ולחי.
וזו נקודה שראוי להדגיש, קשרים לפני הזמן המתאים יוצרים פירות בוסר. במקום להתעסק באישיותנו אנחנו פוזלים הצידה. אנחנו גם נעשים יותר ויותר תלותיים. למשל כשאני הייתי בקשר זוגי לפני הזמן הייתי מעביר הרבה זמן במחשבות על איך אני נתפס בעיניה, ולמה היא ענתה לי דווקא ככה, וכל מיני מחשבות שבעצם שוללות ממני את עצמאותי, את הטבעיות שלי, את היכולת להיות מי שאני, להאמין בעצמי. אני חייב לפתח את הקומה הזו בי קודם ועל בסיס זה לגשת לקשר.
זו אחת הסיבות המובהקות להפרדה בין המינים.
לסיכום, ממליץ לקרר את הקשר (לא מתוך שנאה) ובד בבד עם התפיסת מרחק להפנות את האהבה שבך לאפיקים אחרים, בריאים יותר.