ש.
שלום:) לפני כמה זמן התחלתי מסגרת חדשה, שהיא מעורבת מכל הבחינות, יש בה גם דתיים וגם חילונים, גם בנים וגם בנות.
גם הדתיים שנמצאים איתי לא שומרים נגיעה, וכאן מתחיל הקושי שלי... תמיד הבנתי למה שומרים נגיעה והכי האמנתי בזה, כשחברות שלי התקשו להבין אני זו שעזרה להן, ופתאום אני מגיעה לשם ושוכחת את הערכים שלי, כשאני מגיעה לשם אני לא ממש שומרת נגיעה... (אוסיף שדווקא אני מרגישה איזושהי גאווה להיות על תקן הדתיה שם, אני לא מרגישה שבגלל שאני שם אני חלשה יותר) כל פעם שאני מגיעה לשם אני שוכחת למה זה חשוב לי, ופתאום זה לא כואב לי...
אשמח לעזרה, ותודה גדולה על היוזמה!
ת.
אהלן! איזו שאלה יפה. אני זוכר שכשהייתי במש"צים השאלות של הערכים והחברה עלו גם אצלי, אצל החברים, אצל החניכים... ההתמודדות הזו בהחלט לא קלה וההכרעה אינה פשוטה.
למעשה, שמירת נגיעה היא מקרה פרטי של דילמה גדולה יותר. לפעמים החברה וההלכה לא הולכות ביחד. איך מתמודדים עם מצבים כאלו?
ובכן, ההתמודדות אינה מתחילה ברגע ובמקרה שבו נתקלים בדילמה כזו אלא כבר במצב האישי בו אנו מגיעים לדילמה הזו, וכך גם המפתח לפתרון הוא עבודה עצמית תמידית. מלבד זה יש גם משהו בחברה שניתן לעשות, אגיע לזה בהמשך.
באופן כללי הייתי מציע לך לפתח שני כיוונים בעבודת ה':
1️⃣ הכיוון הפנימי השכלי- כדאי לשבת עם עצמך ולחשוב למה זה חשוב לי, עד כמה את רוצה שהחיבור עם הקב"ה יהיה חזק למרות שלפעמים זה קשה, עד כמה באמת ראוי לאהוב את הקב"ה ולירא ממנו (מלשון יראת הרוממות- עד כמה הוא גדול, נשגב וכו', לא שאם יראה מעונשים על אי קיום מצוות) ועוד כל מיני שאלות שתוכלי לשאול את עצמך כדי לברר באמת את החשיבות של הקשר עם הקב"ה בעינייך. את השאלות הללו תשאלי את עצמך כל הזמן, לא פעם אחת, כדי שתזכרי כל הזמן כמה את רוצה באמת לעבוד את הקב"ה בשמחה ובטוב לבב ועד כמה זה חשוב לך. כך לא תשכחי את זה בכל חברה בה תהיי. חשוב כמובן שגם תלמדי על הדברים ועל חשיבותם (הלכה ואמונה) בסגנון שתביני ויתיישב על השכל ועל הלב. כשהלימוד משמעותי וברור, הוא מחלחל עמוק ומשפיע בצורה משמעותית על החיבור לקב"ה ולהלכה.
2️⃣ הכיוון החוויתי- תצברי כמה שיותר חוויות טובות שקשורות בקב"ה, בתורה ובמצוות. זה יכול להיות לימוד של משהו שאת אוהבת בשבת בצהריים עם קפה ועוגה (או כל דבר אחר), כל מיני דברים באמצע שבוע עם חברות ומה לא? אל תתביישי לפנק את עצמך! זה יגרום לך להרגיש קרבה לקב"ה ולחבר אותו לסיפור חייך בצורה שלא תוכלי לשכוח אותו בשום סיטואציה. כשתגיעי לדילמות עם זכרון של חוויות טובות כאלה עם הקב"ה הזכרון הזה יתן לך כח להתגבר על הקשיים.
עבודה ממושכת (זה ככל הנראה עדיין לא יעבוד אחרי יום אחד) על שני הדברים הללו יגרמו לך לפתח קשר ממשי עם הקב"ה שלא תוותרי עליו גם בהתמודדויות קשות.
חוץ מזה, ישנם מקרים בהם נתקלים בדילמה הזו שניתן לפתור את הבעיה באמצעות בקשה מהחבר'ה להתחשב, אני זוכר שבאחד הקורסים שלי נתקלתי בבעיה של שינה של בנים ובנות (שבגללה לא יכלתי לישון עם כולם אלא רק במרחק) ופשוט בקשתי מהבנים לישון בנפרד ובמרחק, החבר'ה התחשבו והבעיה נפתרה. הכי חשוב שלא תתביישי לבקש (אלא אם את בטוחה שלא יקשיבו והבקשה רק תזיק)! סביר להניח שהחבר'ה איתם את נמצאת במסגרת הזו הם חבר'ה איכותיים וערכיים והם מכירים ומבינים את הבעיה שנגרמת מהתנגשות בין בני ערכים וישמחו לעזור לך לפתור את הבעיה אם תגשי אליהם ותדברי איתם על זה.
סוף דבר- כשתתמודדי עם הדילמה מתוך חיים של עבודה עצמית ובקשת ה' (העצות לעיל), תראי שתוכלי להתמודד עם הבעיות הללו (גם החד פעמיות וגם דברים שחוזרים הרבה ביום יום כמו שמירת נגיעה) הרבה יותר בנחת, כי תהיי בטוחה בעצמך ולא תוכלי לשכוח את הקב"ה ואת הקשר שלך איתו. במצב כזה את הבעיות שניתן לפתור פותרים בנחת באמצעים טכניים פשוטים וכשיש בעיות שאי אפשר לפתור- הרבה יותר קל להיות בצד של הקב"ה ללא פשרות וויתורים. חזקי ואמצי.
ברכה והצלחה,
אביאל