ש.
למה כ"כ משבחים את פנחס?
אני מבינה שזה אסור ושזה היה חמור מה שקרה שם, אבל להרוג בגלל זה- זה לא קצת מוגזם?
גם לפי אתה צריך לקוות שאנשים יחזרו בתשובה אז לא הבנתי איך זה מסתדר....
תודה
ת.
שלום וברכה!
שאלת שאלה יפה וישירה, בלי להתנצל; אשתדל גם אני לענות לך בישרות ובלי התנצלויות.
נתחיל מניסוי מחשבתי קטן: נניח לרגע שזמרי לא היה חוטא בזנות עם נוכרית, אלא רוצח סדרתי – הולך ורוצח כל מי שנקרה בדרכו. ונניח שפנחס היה עושה אותו דבר – הורג אותו 'על המקום'. מה היינו אומרים אז? האם עדיין היינו מעלים בדעתנו לשאול האם זה לא 'מוגזם' להרוג על חטא כזה, או שאולי כדאי לחכות שיעשה תשובה?
עכשיו, אני מניח, את בטח לא מבינה מה אני רוצה – איך אפשר בכלל להשוות? הרי הרוצח פוגע באנשים אחרים וצריך להציל אותם! וחוץ מזה – זנות ורצח זה אותו דבר?
האמת שאני מסכים – באמת זו השוואה גרועה, אבל כמובן מהסיבה ההפוכה: הרוצח עלול לפגוע בעשרות בני אדם. אבל אצל זמרי המספרים הם בכלל לא באותו סדר גודל: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף!!!" בואי נעכל לרגע את המספרים: ההרפתקה המסוכנת שזמרי מוביל כאן, מוחקת חצי שבט!! כל זה, כמובן, רק מה שפנחס לא הצליח להציל. כשהקב"ה עצמו מנמק מדוע יש לשבח את פנחס, הוא מסביר: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם:" – פנחס בקנאותו, מנע את כילויו המוחלט של עם ישראל!!
אז עכשיו אנחנו כנראה צריכים לחשב מסלול מחדש – איזה מעשה גרוע יותר?
כמובן, השאלה היסודית יותר היא, למה הקב"ה עצמו חשב שמעשה זמרי גרוע כל כך, עד כדי כך שהוא מביא לחרון אף שכזה?
פה חשוב לזכור – זמרי לא רק חטא באופן אישי. זמרי, במעשהו המתריס, היה בעצם סמל של תנועה, שהיום היינו קוראים לה – התבוללות. ההתבוללות שזמרי הוביל היתה הרבה יותר רחבה משאלת הנישואין: "...וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר..." – זמרי והעם שאיתו בעצם החליטו לאמץ את התרבות המואבית, על כל מה שהיא כוללת. פירושו של דבר, שזמרי ותנועתו מתכננים כאן לשים סוף לחזון היהודי, להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור לגויים, סמל של קדושה ועדינות בתוך עולם ברברי ואלילי. צריך להבין, שתרבויות האיזור באותה תקופה היו גסות בצורה שלא תתואר. על בעל פעור, למשל, חז"ל מסבירים לנו ש:'פעור - על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו. (רש"י)' – כמה ברבריות צריך בשביל שהטקס הדתי המרכזי בדת שלך יהיה הוצאת צואה פומבית?! זמרי רצה להוביל את עם ישראל להיות חלק מתרבות כזו.
כאן, ברשותך, אני עוזב את ההקשר הספציפי של פנחס, ועובר לטענה כללית יותר: בתרבות הכללית היום, יש חוק אחד בלבד: חיה ותן לחיות. כל עוד אינך פוגע בי, אין לי נגדך שום טענות. כל אחד ינהג לפי ערכיו, ואין לאחד זכות להתערב בחייו הפרטיים של האחר. היהדות רואה את המציאות אחרת לגמרי. שהרי אם יש לעולם משמעות, תפקיד, כיוון ותכלית, מטרתנו איננה רק להעביר את החיים בשקט המירבי. מוטלת על כתפינו אחריות כבדה, לתקן עולם במלכות ש-ד-י, להעלות ולהאיר את העולם. ומי שדורס את החלום הזה ברגל גסה, הוא פוגע בכולנו לא פחות. מבחינה מספרית, ההתבוללות פגעה בעם היהודי הרבה יותר משפגעה בו השואה. ולולא קנאותו של פנחס, היא היתה עלולה למחוק אותנו עוד לפני שבכלל נכנסנו לארץ, ובכך היה נמחק החזון המיוחד של עם ישראל, עוד לפני שהתחיל בכלל להתממש.
הדברים הללו נכונים במיוחד בחטא ההתבוללות, אבל בעצם זה נכון בכל איסורי התורה. הסיבה ש'כל ישראל ערבים זה בזה' (ביטוי שבמקורו מציין את החובה המוטלת על כל אחד ואחד לדאוג לקיום התורה בעם ישראל כולו), היא משום שלכל ישראל יש תפקיד אחד. אין דבר כזה, שכל אחד יתעסק רק בעצמו, כולם תלויים בכולם.
נראה לי, שזה היסוד של כל הענישה בתורה. אנחנו לא יכולים להתערב בחשבון הפרטי של האדם מול הקב"ה; אבל אנחנו בהחלט יכולים להתערב, ככל שזה נוגע לחשבון הכללי שלנו מול הקב"ה.
לכן גם התשובה לא כל כך משחקת כאן תפקיד – "הנסתרות לה' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" – אנחנו מתעסקים רק בנגלה, שהוא החשוב מבחינה ציבורית. עם כל ההתחשבנויות של מצוות ועבירות ותשובה ויסורים ונסיבות מקילות וכל זה, הקב"ה יסתדר בעצמו (בעולם הזה, או בעולם הבא), זה לא התפקיד שלנו. תחשבי מה היה קורה אם במדינת ישראל היו מנסים לנהל מערכת משפט ומשטרה שקובעת את העונש לפי החרטה הפנימית של האדם – זה היה יכול להיות מעניין; סדר זה לא היה עושה כאן.
ממש בקצרה, אתייחס לעוד נקודה אחת – האם כל זה אומר בעצם שאנחנו צריכים לחקות את מעשהו של פנחס גם היום? אני חושב שלא. כפיה וענישה היא טכניקה שמתאימה כאשר רוב מוחלט של הציבור מזדהה עם החוק, ורק צריך 'ליישר' בשוליים. היום, לצערנו, אנחנו נמצאים במקום אחר, וכפיה לא תועיל לנו יותר מידי. אבל זה נושא לשאלה אחרת.
בברכה,
נדב