*ש.*
שלום וברכה, אני נמצא בשלב בחיים שבו אני צריך לבחור ישיבה לשנה הבאה, עכשיו ההתלבטות שלי היא לגבי האופי של הישיבה. מצד אחד אני מאוד רוצה שהישיבה תהיה ישיבה רוחנית עם אווירה חסידית בשביל באמת להתחבר לנשמה היהודית שבי שאני כל כך משתוקק. אך מצד שני אני יודע שאני רוצה להעקיף ולהעשיר את הידע שלי בכתבי הקודש. איך אני אדע באיזה ישיבה לבחור?
*ת.*
שבוע טוב ואור.
ראיתי את שאלתך והשאלה הראשונה שעלתה בראשי היא, למה זה סותר?
ואז נזכרתי שהרבה פעמים יוצא לנו לראות מישהו אחד חריג או קבוצה חריגה ומתוך כך להשליך על כל שאר ההולכים באותה הדרך. מכיוון שכמו שכשיש נקודה אחת שחורה על דף לבן אנחנו נדבר נשים לב לנקודה השחורה ולא לדף הלבן כולו. קוראים לזה סטיגמה.
ישנן שתי סטיגמות שיש לנתץ כי הן גורמות להרבה אנשים להמנע מלעבוד את ה' יתברך בדרך הנכונה להם רק מכיוון שהסטיגמות האלה קיימות.
האחת: חסידים הם קופצים כל היום ורוקדים ולא לומדים הרבה.
השניה: למדנים הם אנשים קרים, חסרי רגש ואפורים ולא שמחים.
אספר רק מהכירותי אנשים חסידים וסיפורי חסידים ותו לא.
אתחיל דווקא על הקיצוניות בחסידות "הרבי רבי זושא מאנפולי" שנתפס בציבור כאיש פשוט שלא יודע ללמוד.
מסופר עליו שהיה פעם שבעל התניא למד עם אחד מהחבורה איזה סוגיה ב"עיון" והיה להם קשה להבין את הרא"ש, רבי זושא הגיע אליהם והשתמש בנר שלהם כדי להדליק את המקטרת שלו ו"בטעות" כיבה להם את הנר. אחרי חצי שעה הוא שוב הגיע ושוב כיבה להם את הנר. אחרי כמה פעמים בעל התניא שאל אותו למה הוא עושה להם את זה? ענה לו רבי זושא שהוא רואה שהם לומדים אבל הם לא עוצרים באמצע כדי לחשוב על ה' יתברך. אז בעל התניא נסה להסביר שהם מנסים להבין את מה שהרא"ש אומר ורבי זושא פשוט על המקום הסביר להם את מה שהיה להם קשה.
מכאן אנחנו רואים שגם החסידים שנתפסים כאנשים הכי פחות למדנים, באמת הם למדנים מאוד רציניים רק שלא רואים את זה עליהם מבחוץ.
לעומת זאת אם תראה את הרבנים הגדולים שנחשבים לא חסידים בזמן תפילה ובזמן לימוד תוכל לראות שגם הם רגישים ומלאים חיבור ריגשי גם לה' יתברך לנפשם ולאנשים אחרים.
הרב רבינוביץ' (הרב "הכי שיכלי רמבמיסטי" בציבור הדת"ל) בפירושו על הרמב"ם כותב "מעתה כל עובד ה' ירבה בשירת שבח והודיה להקב"ה בכל הזדמנות ".
הייתי פעם בשיעור של הרב טאו (שלא משתייך לזרם החסידי) והסתכלתי לו בעיניים וראיתי איך כל ההתרגשות, השמחה, האהבה והיראה שאני רואה אצל אנשים חסידים נמצאים גם אצלו, פשוט לא רואים את זה בתנועות הגוף, רק בעיניים.
מכאן אנחנו רואים שגם הלמדנים שנתפסים כאנשים קרים, באמת יש בהם רגש אבל לא רואים את זה עליהם מבחוץ.
שמעתי פעם שר' שלמה קרליבך אמר " באמת כיום אנחנו רואים שגם החסידים וגם המתנגדים ניצחו, כיום גם חסידים לומדים כמו המתנגדים וגם מתנגדים מתפללים/מנסים להתפלל כמו חסידים"
באמת חסיד אמיתי אינו מוותר על לימוד ברמה הכי גביהה שהוא יכול להגיע אליו. ולמדן גדול משתמש ברגש ומחפש קרבת אלוקים.
נעבור לעניין הישיבות.
ב"ה לאחר שהחסידות נפוצה גם במגזר הדת"ל וגם הציבור יותר מתחבר לישיבות כמעט ואין ישיבה שאין בה מעט לימוד חסידות וגם בכל הישיבות כמעט שואפים ללמוד ברמה גבוהה.
אך מכיוון שאלו דברים שקשורים ללב וכתוב "אדם למד במקום שליבו חפץ" ו" חנוך לנער על פי דרכו".
בעיניי אם הלב נמשך לטעם של חסידות והרגשת הנשמה. יותר קל לעשות זאת בישיבה שמוגדרת כ"חסידית". וכיום ב"ה יש הרבה כאלה. בין הישיבות החסידיות יש שיותר למדניות ונחשבות יותר רציניות ויש שפחות (כמובן שאותו דבר נמצא גם בישיבות לא חסידיות, שוב ישנה סטיגמה שחסידים פחות למדנים)
כמובן שאפשר להיות חסיד וללמוד חסידות גם בישיבות שלא נקראות חסידיות (יש לי לא מעט חברים כאלה) אבל בעיניי זה פשוט יותר קשה...
מכיוון שאני לא באמת מכיר אותך ועולם הישיבות כיום הוא מאוד רחב, ממליץ לך מאוד להתייעץ עם הר"מ ועם בינישים שאתה מכיר.
אם תרצה אני אשמח מאוד להרחיב איתך בפרטי ומהדיבור אולי אוכל לעזור.
ינון בר-לב 0584233240