יש לי אח שתמיד רגוע, קשה קשה קשה להוציא אותו מהשלווה שלו. הכל בשמחה,בנחת רוח! הוא לא מנותק ולא עפיפון הוא פשוט מתמודד עם דברים בקור רוח ,מצחיק ברמות בממד אחד ומצד שני לא מדבר כשלא צריך. וגם אם והוא מתעצבן, זה יהיה יוצר מצפון של תדעי שאת לא בסדר ולא הרמת טונים. אני לעומתו יכולה להיכנס לחרדות וכמעט להתעלף מדברים כל כך חסרי משמעות. איך מגיעים לנחת רוח? איך לוקחים דברים בפרופורציה וחיים מתוך שמחה אמיתית ?
שלום לך!
כל הכבוד לך שאת לומדת דברים טובים מאנשים סביבך, זו תכונה יקרה מאוד. כמובן שכל אדם הוא שונה, ואת לא אמורה להיות בדיוק כמו אחיך. עם זאת תוכלי ללמוד ממנו את המידה הזו וליישם אותה בדרכך שלך.
ר' נחמן מברסלב כותב "שלום בא על ידי אמת". אפשר להסביר שכוונתו היא שכאשר מכירים את המציאות כמו שהיא בלי טשטוש ועיוות, אפשר להתייחס לכל דבר בעולם באופן מדויק ומתוך נחת ושלום.
אנסה להסביר את הרעיון הזה במשל: משל לאדם שנכנס לחדר חשוך. הוא רק פוסע פסיעה לתוך החדר, ומיד הרגל שלו נתקעת בחפץ כבד וקשה. מתוך כאב הוא פונה לצד השני של החדר, רק כדי להתנגש חזיתית בקיר. חבול כולו, הוא מנסה להתיישב על חפץ אחר שנמצא לידו - אבל החפץ קורס תחת המשקל שלו והוא מתרסק לרצפה. האיש הזה וודאי ירגיש באותו הרגע לחוץ ומתוסכל. הוא יחשוב שכל מה שיש בחדר הזה נגדו; כל החפצים בחדר רק פוגעים בו ומכאיבים לו. כל זה בגלל שהוא לא יודע איפה כל רהיט מונח, או מה הצורה והמטרה שלו.
עכשיו, דמייני שהאדם הזה מדליק את האור. פתאום הוא מגלה מה המקום של כל רהיט ומה התפקיד שלו. החפץ הקשה שהוא נתקע בו הוא בכלל מיטה שנועדה שישן עליה; הקיר מונע מהרוח להכנס ושומר על החום; הרהיט שהוא ניסה להתייסב עליו הוא בכלל שידה שנועדה לספרים. עכשיו שהאור דלוק והוא יודע בדיוק איפה כל דבר ולמה הוא משמש הוא יכול לגור בחדר בשלווה.
כך בנמשל - אחרי שהאור נדלק והאדם רואה את המציאות האמיתית, הוא יכול לחיות איתה בשלום ושלווה. כאשר האדם מרחיב את חוג הראייה שלו ורואה את ההקשר הרחב של האירועים בחייו, הוא מבין מה חשוב באמת ומה פחות, מה מרכזי ומה שולי. מתוך הראיה הזו הוא יכול לקחת אירועים בפרופורציה הנכונה ולהגיב בדיוק כמו שנכון להגיב - ללא הגזמות ודראמות מיותרות. הדרך הזו לא גורמת לאדם להיות מנותק, היא רק גורמת לו לווסת את הרגשות למקומות נכונים יותר.
אז איך מגיעים לראייה רחבה כזו?
דרך אחת היא תרגול. אני ממליץ לך להקדיש זמן מדי פעם להתנסות בהתבוננות רחבה. בחרי בכל פעם נושא אחר שבו תוכלי להתבונן ולהיכנס לפרופורציה נכונה. הנה כמה דוגמאות לנושאים להתבוננות: מקומו של אירוע אחד בתוך כל שנות חייך, ומה באמת החשיבות שלו; המצב שלך לעומת הרעבים באפריקה; המקום שלך בתור כל ההיסטוריה וכמה התקופה הזו מיוחדת; התפקיד שלך כיהודיה לקרב את ביאת הגאולה; כמה הקב"ה טוב והכל לטובה; ויש עוד הרבה. תוכלי גם לנתח מקרה בו הרגשת שהגבת בצורה מוגזמת - למה הגבת כמו שהגבת? מה עורר אותך להגיב כך? מה הייתה הדרך הנכונה להגיב? כאשר תתרגלי לחשוב בצורה כזו, דברים קטנים באמת יראו לך כדברים קטנים ולא יוציאו אותך מאיזון.
עוד עצה היא לימוד. אני חושב שלמטרה זו כתבי הרב קוק מאוד מתאימים. כל השפה בה הוא כותב היא כזו שנובעת מראיה כללית ורחבה, וההתעסקות בתורתו מקנה את הראיה הזו.
עוד עצה של 'עזרה ראשונה' למצבים בהם את מרגישה שאת יוצאת משלוותך היא לדמיין שאת אח שלך. דמייני שאח שלך היה במצב הזה במקומך - איך הוא היה מגיב? נסי ממש לחקות את ההתנהגות הזו אחת לאחת.
שיהיה בהצלחה, מאחל שתחיי חיים של נחת רוח.
מקווה שעזרתי,
יוני. 😊