ש.
מרגיש לי שאני פשוט לא בחברת האנשים שמתאימים לי. אני אוהבת לבלות, לצאת למסעדות, לברים, לים, למקומות שאפשר לפגוש בהם אנשים חדשים, ובקיצור- די שונה מהנוף של הדתיים "הרגילים".
הסביבה שלי אוהבת להישאר בבועה של הישוב הדתי שלנו, ה-בילוי מבחינתן זה לראות סרט בבית של מישהי או במקרה הטוב לצאת לאיזה חנות בעיר הקרובה,
מקווה שלא יתלהמו עלי בעקבות המשפט הבא, אבל- הן פשוט לגמרי הדתיות לאומיות הקלאסיות.
הן חשובות לי מאוד.. אבל מרגיש לי שהן מכבות אותי. מה לעשות? ובכללי-מה רע בזה שאני יוצאת לברים ומסעדות..?
ת
שלום!
אני שמחה ששיתפת בכנות את הרגשות שלך. הכנות שלך ממש מוערכת!
מהשאלה שלך אני מבינה שיש כמה נק' שמפריעות לך וברשותך, אני אציין אותן מהסוף להתחלה.
* מה רע ביציאה לבילויים?
* מה עושים עם ההרגשה שהחברה בה את חיה לא מתאימה לך?
* מה עושים עם הסתירה בין הרצון שלי לבלות בצורה מסוימת לבין דרך הבילוי של חברות שלי?. אני אנסה בעז"ה לתת מענה לכל מה שהעלת.
בפשטות, יש מקומות שאין איתם כל בעיה (לשבת במסעדה מדי פעם לדוגמא) ויש מקומות שהאווירה בהם פחות מתאימה לחיים שאדם מאמין שרוצה לעבוד את ה' בונה לעצמו. יותר מזה, אפילו בלי לדבר על חיים אמוניים ועל עבודת ה' ניתן להבין שיש מקומות שבילוי בהם הוא פחות מומלץ. תסכימי איתי שמאלכוהול וערבוב של אנשים שלא תמיד דעתם איתם יכולים לצאת גם צדדים שליליים? או שיש מקומות שבהם האווירה משוחררת רק קצת יותר מדי ולאן זה יכול להוביל?
אני לא פוסקת הלכה ואני לא מתייחסת להלכה כאן (ההלכה היא די ברורה לענ"ד ואת מוזמנת לברר אותה בקלות בעצמך), אני מנסה לעודד אותך לחשוב בעצמך על הבעיתיות שבחלק מהבילויים שהזכרת.
ברשותך, אני רוצה שנתעמק בתחושות שאת מתארת.
את אוהבת לצאת לבלות. שימי לב למושג- יציאה, כלומר זה לא הדבר השגרתי (לא ביומיום ואני אעז לומר- לא בדרך החיים של "הדתיים הרגילים"). מה כל כך מושך אותך לשם? זו לא שאלה ביקורתית בכלל, אלא שאלה אמיתית. תנסי לפענח מה ככ ממגנט אותך.
השאלה המהותית היא מאיפה נובע הרצון הזה. יכול להיות שזה נובע ממקום של רצון לזרוק את המוכר מתוך מחשבה שזה יביא לחופש ושחרור מוחלט. אני לא מבקרת את העמדה הזאת, אבל נסי לחשוב בכנות האם זה באמת מה שמשחרר אותנו או שזו אשליה זמנית שתעבור כשתחזרי לחיים "הרגילים"? אני נותנת לך כיון למחשבה.
יכול להיות מאוד שבאמת נטיית הנפש שלך היא לפעול ולחיות משהו יותר גדול, לא מצומצם למקום אחד.
נשמע מדברייך שאת מחפשת משהו גדול, ויש בזה מעלה מאוד גדולה- לא להסתפק במוכר ובידוע אלא לנסות ולמצוא את הרוחב והגודל שתואמים לאישיות שלנו.
בדרך כלל כשאדם נוטה לגודל ולחיים מלאים ולא מקבל מענה לצורך הזה, יש נטייה להשליך את התחושה הזו על הסביבה שכביכול סוגרת עליו. לכן הייתי ממליצה לך לנסות לזהות בתוכך מה חסר לך ולנסות למלא את זה. אולי תהליך שבו את יוצרת משהו, אולי מסגרות שיענו לך על הסקרנות הטבעית שנשמע שיש בך או תוכניות שונות שיש בהם חיבורים בין אנשים- אלו רק חלק מהדברים שיכולים לתת מענה לצורך שלך.
כשתמלאי בעז"ה את החסר (זה תהליך כמובן:)) את תרגישי גם פחות התנגדות לסביבה שעוטפת אותך, כי את עצמך תהיי מלאה בתוכן שמתאים לך.
ובינתיים בכל זאת נשארת התחושה הזו, הכבויה, שאת עם חברות. מה עושים?
נשמע שחברות שלך בהחלט חשובות לך. נסי אולי לחשוב למה כ"כ טוב לך איתן? מה עובד טוב בינכן ?
ככה כשתבלי איתן ותתחילי להרגיש שאת לא עושה את מה שאת רוצה באמת, תוכלי לנסות להציף מול הרגש הזה את היתרונות שבלהיות איתן כרגע. לבלות- תמיד אפשר אבל כרגע, עם החברות, אני מרוויחה משהו אחר. אם החברות שלך מבלות בדרך פחות מהנה בעינייך, אבל האווירה בינכן טובה ונוצר משהו חיובי- הרווחת.
לענ"ד, שווה לאמץ את הגישה הזאת משום שאת חברות שלך את לא יכולה לשנות, את יכולה לשנות רק את הגישה שלך לקשר בינכן.
*בהערת סוגריים אני אוסיף, שהתחושה הסגורה הזו שאת מתארת יכולה לפעמים לגעת גם בפן הרוחני של החיים שלנו. לפעמים יש תחושה כאילו התורה סוגרת לנו את החיים ומצמצמת אותנו (אני לא אומרת שזה המצב, אבל זה בהחלט אפשרי). אם זה כך גם אצלך אז:
א. תדעי שזה לא חריג בכלל
ב. אם זה מפריע לך, נסי ללמוד ולהעמיק קצת בכיון הזה. התורה היא תורת חיים! אם תרצי לברר על החיות והחיוניות שהתורה מלאה בהם- את תרוויחי הרבה ואולי זה גם יענה על הצורך שלך.
נגעתי בתשובה בהרבה נקודות שעל כל אחת מהן אפשר לברר לעומק ולשאול. מוזמנת תמיד לעשות זאת.
בהצלחה רבה בעז"ה בכל מה שתעשי!
רוני