ש
שלום, אני באה מבית קשה מבחינת התקשורת וההתנהלות המשפחתית, יש הרבה דברים שאני חושבת שהם נעשים בצורה גרועה מאוד, כל תקופת התיכון השתדלתי לבנות את עצמי ואת האישיות שלי בדיוק הפוך ממה שאני רואה בבית אבל עכשיו אני רואה שזה גורם לפיצוצים הרבה יותר חמורים ביני לבין המשפחה שלי, איך אפשר להתמודד עם זה בלי לאבד את הקשר? איך אפשר לגדול מזה ולא לאבד את עצמי? איך לא לאבד את מה שבניתי עד עכשיו? חשוב לי לציין שהרבה פעמים אני מרגישה שהקשר עם המשפחה הגרעינית דווקא מוריד אותי ומונע ממני לגדול ולהתפתח בהרבה תחומים, בת 18.
ת:
שלום !
נשמע שזה משהו שהולך איתך לא מעט זמן. ושהתחושות לא פשוטות.
דיברת על מספר דברים -
א. בעיות בתקשורת ובהתנהלות במשפחה עד שאת מרגישה שהמשפחה הגרעינית היא זו שמורידה אותך ומונעת ממך לגדול.
ב. ניסיון לבנות את עצמך בדיוק הפוך ממה שאת רואה.
ג. חשבת שזה יבנה אותך בצורה טובה, אבל זה רק הגדיל את הפערים.
ועכשיו את שואלת איך מתמודדים עם זה ?
אלו שאלות גדולות.
רוצה להדגיש שבמקרים של אלימות פיזית/מילולית משהו קיצוני, התשובה הזו לא רלוונטית, ויש לפנות לדמות חיצונית- יועצת, מחנכת, מורה, מדריכה גדולה.
וגם אם מדובר במשפחה 'נורמטיבית' באמת מומלץ לשתף דמות יותר גדולה, מורה/מדריכה/יועצת.
על גבי זה ,
אולי ננסה להאיר כמה נקודות למחשבה. אבל הם לא במקום שיתוף אדם שילווה.
נתחיל ממה שאמרת על חוסר בתקשורת ובעיות התנהלות שיש במשפחה.
לכל משפחה יש 'קטעים' משלה, תהיי בטוחה.
אבל הנקודה שממנה חייבים לצאת היא שמה שעומד ברצון הבסיסי של ההורים שלך הוא טובתך.
טובת הילדים.
זה מה שנמצא בלב ליבם של כל ההורים.
יכול להיות שאת מרגישה שזה לא נאמר מספיק, שההתנהגות לא מבטאת את האהבה. עד כדי כך שהם מונעים ממך להתפתח בתחומים מסויימים.
אבל אני יכולה להעיד על עצמי, שזו סוג של התבגרות שכל אחד עובר- לראות את החוסר, מה לא טוב במשפחה שלי ושכולם נגדי ח'ו. עד שמגיעים להבנה שאנחנו משפחה אחת וזה לגמרי לטובתי.
צריך לבוא מתוך עין טובה- מה כן למדתי מהמשפחה שלי שלקחתי אולי לכיוון אחר. אבל הבסיס זה הם.
תחשבי כמה דברים ההורים שלך נתנו לך. על כמה ויתרו עבורך, כמה פעלו כדי שיהיה לך טוב. אפילו דברים פשוטים שמובנים מאליהם, צריך ללמוד שהם לא.
לדוגמא- הורים שדואגים לילדים וכל הזמן מתקשרים לוודא שהם הגיעו, זה נובע מדאגה לאוצר הכי גדול שלהם ! מאכפתיות.
הורים שמתערבים בבחירות של ילדיהם, הם הורים שרואים חשיבות עצומה בבחירה. הם לא רוצים שהילדים יתחרטו על זה.
זה לא נובע מחוסר רצון לשחרר ומלא לסמוך על הילדים שלהם.
אלא צריך לשנות את צורת הסתכלות שלנו.
מובן שיש דברים שהם לא בסדר. אבל ברגע שאנו מתאמצים להבין את התמונה הכללית, מנסים להסתכל על הדברים בעין יותר אובייקטיבית, לא בשעת הכעס והרוגז, אז דברים נראים אחרת לגמרי.
יכול להיות שיש בעיות כלשהן, שיש דברים שפחות מוצאים חן בעינייך. סגנון, אופי, התנהלות. אבל אנחנו לא בועטים וזורקים הכל. אלא מדברים על הדברים ופותרים אותם.
לא מזמן שמעתי שיעור של הרב קשתיאל בנושא "יראה" , שהרב דיבר על כך שאנחנו אורחים, בעולמו של הקב'ה, אורחים בבית של ההורים שלנו. ויש קו בלתי נראה, שלפעמים עובר. האורח שוכח שהוא אורח, והוא מתחיל להיות בעל הבית. ואז הוא רוצה "לערוך שיפוצים".
זה לא בסדר, את זה הייתי מחליף. ההלכה הזאת, הייתי מקצץ, אני כבר מבין את הכוונות של הקב'ה , ואפשר לדלג על זה..
ההורים שלי - הם לא יודעים את זה ואת זה. עם כל הכבוד להם, מה הם כבר יודעים..
נדמיין שהאורח מתקשר לשיפוצניק ומזמין אותו על דעת עצמו לשנות מספר דברים.. נגיד לו- התבלבלת! אתה אורח ! חשוב , נצרך. אבל אורח. לא לשכוח את המקום שלך!
אתה זוכר מי פה בעל הבית ?
צריך לחזק את תודעת ה"אורח". כלומר , אנחנו מבינים שיש פה מישהו אחר שמנהל את העולם. זה טוב שנרגיש בבית, שיהיה נעים, ולא נפחד , לא נחשוש. אבל אורח שואל, בודק , לא עושה כל מה שבא לו. הוא אסיר תודה לבעל הבית. וגם כל הגישה שלו, היא יותר עדינה. יותר חיובית. יותר מודה.
(מוזמנת לצפות - https://youtu.be/nkGwPVy2MD8)
מבינה את התחושה של הרצון לבנות מחדש וההפך ממה שאת רואה סביבך. שוב זו סוג של התבגרות, התפכחות.
מה כן , מה לא.
אעיז ואומר שרק על זה שנתנו לך את האפשרות לברר את הנקודה, להתכנס בעצמך, לבנות משהו אחר ממי שהם ולגדול בצורה שונה-ההורים שלך מיוחדים.
את יודעת כמה חופש הורים צריכים לתת לילדים שלהם כדי להיות מי שהם?
כמה עבודה השחרור דורש מהם ?
זה קשה מאוד. והעובדה שאת אומרת שהיו דברים שהצלחת לבנות אחרת ולהשתפר, בין היתר נובעת מהסביבה שגדלת בה.
רק כי גדלת בסביבה הזו, שנתנה לך שורשים להיות כזו, הצלחת להתפתח לכיוון טוב יותר בעינייך.
ואפילו אם חיצונית זה לא נבע ממשהו שראית בבית, הבית נתן לך גב להיות את. ולכן פנימית הבית שותף במי שאת.
אני חושבת שברגע שאנחנו בהסתכלות של עין ביקורתית ומנסים להיות ההפך ומגדירים את זה כההפך, אז בעצם כל דבר אפילו טוב שמנסים לקנות ולהתקדם אליו, רק ידגיש כמה המשפחה היא לא כזו, רק יגדיל את הפער. יגדיל את המתח..
כביכול תמצאי עוד סיבות לכעוס עליהם.. כי הרי כל הגדילה שלך לכיוון הטוב, 'נבעה מההפך' שראית בבית. ואז בלי לשים לב, את אוצרת המון בתוכך. כל דבר קטן יותר מכעיס, ומתפרש בצורה שלילית. הכל נאגר ונוצרים עוד יותר פיצוצים.
כמו שאומרים שכשאדם מתקרב לקב'ה- מקפיד יותר על תורה , מצוות, מידות וכ'ו, אחת הסכנות יכולה להיות שהוא נעשה ביקורתי יותר על הציבור. רק מוצא עוד ועוד נקודות שליליות בו. וזה עצמו דבר שמחייב תיקון.. איך יכול להיות שההתקרבות שלנו לעצמנו, להקב'ה באה על חשבון ההתקרבות למשפחה, לעמ'י ?
כשעין הטובה היא המפתח אז דברים יותר ירגעו.
אפשר גם ממש לעשות רשימה של דברים טובים. יש אוכל במקרר ? יש מיטה לישון בה ? מתעניינים בי ? משלמים לי על דברים מסוימים ? מה למדתי מההורים שלי? ועוד.
מתוך העין הטובה הזו אפשר לצאת להתמודד עם ה'פיצוצים' כמו שקראת להם שקורים.
בנפש שלך משהו ירגע כשהעין שלך תהיה טובה יותר. זו לא תהיה "מלחמה", זה יהיה "בירור".
מעבר לזה , חשבת לדבר על זה עם ההורים שלך? לא בשעת כעס. לבחור יום רגוע, לקנות פרחים או שוקולד לבית, לקרוא להורים שלך לחדר ולהגיד אני מרגישה כך וכך" ולנסות לפשט באיזה מקרים זה קורה, סביב מה.
יכול להיות שההורים שלך לא יודעים שזה מפריע לך. לפעמים אנחנו מניחים שאנשים יבינו את הכוונות הנסתרות שלנו. אל תחכי שיבינו שנפגעת. שיבינו שהם מונעים ממך דברים מסוימים. אל תצאי מנקודת הנחה שהם אלו שצריכים לברר את הדברים כיוון שהם ההורים ואת הילדה.
תגידי להם. בכבוד. ההורים שלך , בכל זאת, מתוך מקום של מה את מרגישה.
זה ישחרר אותך מהרבה דמיונות שיש בראש. אולי תגלי שבכל המקרים האלה , הם באמת ובתמים חשבו שבצורה הזו - יהיה לך הכי טוב.
ואולי לא. אולי הם גם יגידו:
"טעינו, סליחה לא שמנו לב. אוהבים אותך". גם הורים טועים.
להפנות גב לבית זה לא פתרון. זה רק מרחיק אותך.
זה כשלעצמו יגרום לך לאבד את עצמך. אני חושבת שדיבור באמת יכול לפתור הכל. אולי לא תמיד הכל מול ההורים, לפעמים זו עבודה מול עצמך, בשיתוף של אדם חיצוני או חברה יכול לעזור.
וזה לא אומר שאם תדברי עם ההורים שלך את צריכה להיות כמוהם. לא. אולי יש דברים שאת שונה בהם וזה בסדר.
אבל יש אמת בכל חלק במציאות. כמו שיש אמת במה שאת אומרת ובמה שאת מרגישה, כך יש אמת גם בצד שלהם. וצריך להקשיב לאמת הזו, שזה מה שיעסיק אותנו.
להיות מקשיבים. לא לחשוב שהאמת רק אצלנו ולמחוק מהחיים שלנו כל אדם שחושב שונה מאיתנו.
שוב , זה לא מוחק את הבעיות, את הפערים. את זה שאולי יש דברים שצריכים תיקון, ושיפור ועבודה. אבל זה ישנה את הדרך. ההורים שלך לא ירגישו שאת רק כועסת עליהם, ואת לא תרגישי שהם כל הזמן נגדך.
אוהבת , בהצלחה רבה !
מיכל