ש.
השאלה שלי כזו.. יש לי קרובת משפחה (אני לא מכירה אותה בקרבה אישית גדולה) שחולה, בזמן האחרון מצבה קשה ואפילו חוששים לחיים שלה. השאלה שלי היא: מה אני יכולה לעשות? אני כמובן יודעת שתפילה וקבלות טובות לזכותה יכולות לעזור... אבל באופן כללי, מה יכול להיות שה' מצפה מימנו, האנשים שמסביב, איזה תהליך יכול להיות שהוא רוצה שנעבור, כך שאחרי שנעבור אותו אולי זה יהיה לזכותה?
חשוב לי לומר שאני יודעת שכמובן הכל חשבונות שמיים. לא להכל יש קשר אליי, וגם אם אני "יעשה את העבודה שמצופה מימני", זה לא אומר כלום. ובכל זאת... מה אני צריכה לעשות בשבילה ובשביל זכותה, מה ה' מצפה מימני במצב הזה?
אני מודעת לזה שזו שאלה מסובכת קצת ושאי אפשר לדעת לגמרי אבל אשמח אולי רק לכיוונים.. מקווה שהצלחתי להסביר אותה טוב. תודה רבה וישר כוח!
ת.
שלום לך.
מרגש לראות את הגישה שלך, שאת לא נותנת למקרים לעבור לידך אלא מנסה להבין מה המשמעות שלהם ואיך עליך להגיב עליהם. כמו שכתבת, יש חשבונות שמיים ולא הכל תלוי בנו, אבל בכל זאת אפשר לנסות להיטיב את המציאות איפה שאפשר.
הרב קוק כותב בספר 'עין אי"ה' (שבת א' מ"ג) שאחת מתכליתן של המחלות היא להגביר את מוסריותם של בני האדם. כאשר אדם מבין שתמיד ישנה אפשרות של חולי, הוא מתמלא בענווה ומנהל את חייו בצורה מוסרית וערכית יותר. כאשר אדם קרוב או מכר חולה ל"ע, זה מכניס את ההבנה הזו טוב טוב בלב. במצב כזה באופן טבעי משפחתו וחבריו יכוונו את אורח חייהם למקומות טובים יותר.
לפעמים, כותב הרב קוק, כשההשתלמות המוסרית שחולי מסויים היה אמור להביא לעולם נשלמת במלואה - אז אין יותר תכלית למחלה והקב"ה מסיים אותה. כלומר, אם החולה עצמו והסביבה שלו עושים תשובה שלימה ומתפללים באמת, אז יכול להיות שאין יותר צורך מוסרי במחלה והחולה ירפא.
לאור זה, לדעתי כדאי לתת למצב הזה להשפיע עליך לטובה, ואולי תבוא רפואה בעז"ה. אני מציע לך לנסות להתבונן במציאות הזו של החולי. נסי ממש להפנים ולקבל את שבריריות וסופיות החיים. תני לידיעות הללו למלא אותך בענווה, ברצון לנצל את החיים לטובה עד תומם, ובשמחה על כל יום של חיים ובריאות. נסי ממש לשפר את התפילות שלך ואת דרכי חייך ממש מתוך החולי של קרובת המשפחה שלך.
בעז"ה הקב"ה יראה וישלח לקרובת המשפחה שלך רפואה שלימה.
אני רוצה להוסיף עוד רעיון לגבי העמדה הנפשית הרצויה בתפילה לרפואתה. ר' נחמן כותב (ליקוטי מוהר"ן קצ"ו) שאסור לדרוש מהקב"ה דברים בכוחניות בתפילה. זו לשונו שם: "כִּי אָסוּר לָאָדָם לַעֲמֹד עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, הַיְנוּ שֶׁאָסוּר לְהִתְעַקֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה לוֹ דַּוְקָא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, כִּי זֶה הוּא כְּמוֹ לוֹקֵחַ דָּבָר בְּחָזְקָה, בִּגְזֵלָה; רַק צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, אִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – יִתֵּן, וְאִם לָאו – לָאו."
אני חושב שדווקא כשניגשים להתפלל על דברים כ"כ חשובים כמו רפואה של קרובת משפחה, צריכים להקפיד לעמוד להתפלל מתוך ענווה. צריך להפנים מראש שאם יתן הקב"ה - יתן, ואם לאו - לאו. לדעתי דווקא מתוך כך התפילה אמיתית כנה ובריאה יותר, ובעז"ה תהיה מקובלת יותר לפני הקב"ה.
מתפלל שתתבשרי בשורות טובות בעז"ה.
מקווה שעזרתי,
יוני.