היי אני שמיניסטית ואני פשוט לא מתקבלת לשירות.. אולי בגלל שזה בזומים כל הראיונות אבל זה פשוט מבאס.. מלא חברות שלי כבר סוגרות ואני עכשיו צריכה להתחיל לחפש עוד מקומות, זה ממש מבאס, וגם באמת שאין לי כוח ורצון להתחיל את כל התהליך הזה עוד פעם? אולי כבר להתיאש?
עזרא או בנ״ע איפה להיות קומונרית? עכשיו אני בבנ״ע ואני לא יודעת מה לבחור.
ש.שלום לכם!! ממש תודה על כל הזמן שאתם משקיעים בנו.ממש מצילי נפש!ולענייננו-אני בת שירות, שנה ראשונה. אין צורה יותר יפה לכתוב את זה מאשר ככה: אני רעבה.. פשוט רעבה. דמי המזון שמספקים לנו לא כל כך מספקים, לא תמיד נעים לבקש להתארח ולא תמיד יש משפחה להתארח אצלם. מה אפשר לעשות? אשמח ממש לתשובה מעשית
ש. היי(: בשנה הבאה אהיה מדריכה שמינית באולפנה.. בעצם גדולה מהם בשנה. איך יוצרים קשר טוב? הפער הקטן טוב להדרכה? עד כמה הוא צריך להיות נוכח? אשמח לטיפים בכללי על הדרכת שמינית בכללי, ועל עצם כך שיש פער די קטן ביננו..
וואו הפרוייקט הזה כל כך מהותי ומחזק! תודה לכם על הזמן והמחשבה ♥️ אני מאוד רוצה בשנה הבאה לעשות שנת מדרשה לנפש שלי ,לתורה שבי אבל ההורים שלי לא ממש מבינים את החשיבות לכך , הם חוזרים בתשובה אז זה לגמרי אחרת... אשמח אם תוכלי לעזור בשאלות הבאות: - ההורים שלי לא מבינים למה לשלם 12,000 לשנה שבה אני לומדת אבל לא לתואר, מה אני יכולה להגיד להם זה באמת המון כסף? - איך אני יכולה להסביר להם שהשנה הזאת היא משהו שאני צריכה כל כך עכשיו? תודה לך!
*אהלן! *אני מחפשת שירות לשנה הבאה... האם לחפש שירות לפי איפה שאני עכשיו, שאני יותר יודעת שאני טובה בו? או לחפש מקום שהייתי רוצה להיות בו, שהשאיפה שלי היא להיות אדם כזה שיתאים למקום? תודה גדולה לכם, על הכל!
שלום :) לפני הכל- תודה!! אני מחפשת שירות לשנה הבאה והתקבלתי ב"ה ביחד עם חברה למקום שהכי רציתי... היא סוגרת שם ואני ממש ממש מתלבטת אם ללכת איתה כי חושבת שיהיה לי יותר טוב ללכת לבד ולפתוח סוג של דף חדש ומצד שני אני לא יודעת עד כמה לקחת את זה כשיקול בבחירת שירות ואולי לוותר על מקום שהכי רציתי בגלל זה.. (התקן זה הדרכה באולפנית וגרעין)
אני מחפשת שירות לשנה הבאה, ואני רוצה שירות שיגדיל אותי. עכשיו אני עושה שירות במקום פשוט מושלם וטוב לי בו, ויש עוד משהו לשנה הבאה שאני מתלבטת לגביו. אני מרגישה שכבר השנה אני מפתחת בי תכונות חדשות, אבל יש עוד תכונות שהייתי רוצה לפתח בעצמי, שהמקום החדש דורש. בעיקרון אנשים מבחוץ אומרים שהמקום מאוד מתאים לי, אבל אני מרגישה שיהיה לי קשה שם ואני מפחדת להרוס אם אני לא אהיה טובה. השאלה שלי היא אם פשוט "ללכת על זה", ואני ארכוש את התכונות תוך כדי תנועה, או לא ללכת לשם בכלל, בגלל הפחד להיכשל... ולהישאר שנה שנייה ולשכלל את מה שלמדתי השנה.זה המון דיוק עצמי, אבל אני מרגישה שכבר התחרבשתי בתוך עצמי ואני לא מצליחה להסביר את עצמי לאנשים אחרים, שיוכלו לעזור לי אם יש בי את התכונות האלו ובדיוק ממה אני מפחדת.. אז לכן אני שואלת בכללי תאורטית, מה עדיף. מקווה שזה היה ברור... תודה רבה לכם!
ש. היי, אני שביעיסטית ולפני כמה ימים קיבלתי צו גיוס. אני נחשבת חכמה ואני מחוננת, עשיתי חמש יחידות פיסיקה וחמש יחידות מחשבים ואני מזומנת למיונים של יחידת 8200. אני מאוד רוצה ללכת לשם, גם מבחינת התפתחות אישית, תרומה למדינה (עם כל הכבוד, חיילים וחיילות ב 8200 תורמים יותר מאיזה בת שירות מסכנה שגוזרת בריסטולים, עם כל ההערכה שבדבר). גם אחרי השחרור זה מאוד יעזור לי בעתיד, וממש לא מתאים לי ללכת לשירות לאומי ולעבוד עם ילדים, קשישים וכו'. ואני מרגישה שאני לא אממש את עצמי ואת היכולות שלי בדרך הזאת, והיחידה גם עם הרבה נשים. אני מבינה רבנים שלא חושבים שבנות צריכות ללכת לקרבי, אבל למודיעין באמת שאני לא מבינה. העולם התקדם ונשים לא פחות חכמות מגברים. אפשר להתקלקל בכל מקום, ולשמור אותנו הבנות הדתיות במקום סגור זה פוגע בנו וגם בצבא. בקיצור - למה לא ללכת לצבא? זו יחידה נשית, הרבה יותר תרומה למדינה ומימוש עצמי. תודה מראש!!!
שלום(: תודה רבה על הזכות לשאול פה! אז ככה, אני בת 18 עכשיו בשנה ראשונה לשירות.. מתכננת בעז"ה לעשות שנה הבאה מדרשה מלאה. ואני חושבת שארצה להתחיל לצאת כבר שנה הבאה, ואפילו להתחתן כשאסיים את המדרשה בע"ה.. אבל פתאום מתחילות לצוץ לי מחשבות ודאגות מבחינה כלכלית איך נסתדר בעלי ואני? אני רוצה ללמוד קודם לעשות תוארכדי שאוכל גם לפרנס אבל אני לא רוצה לחכות ולא להתחיל לצאת עד שיהיה לי תואר ביד.. וגם מהצד שלו, אם הוא יהיה בישיבה/בצבא ולא יהיה הרבה הכנסות מהצד שלו , או שהוא יהיה בכלל בגיל שלי.. איך מסתדרים עם זה?? אני מכירה זוג שהתחתנו צעירים והם גרים אצל ההורים שלה, ואני ממש לא רוצה להיות ככה.. יש את העניין להשליך על ה' ואני כל כך מאמינה בו וסומכת עליו!! ופעם בכלל לא הייתה לי התלבטות בכלום, הייתי בטוה שה' יעזור וגם עכשיו אני בטוחה בזה.. פשוט אני קצת ריאלית וחושבת שאני צריכה גם השתדלות מהצד שלי. ואני באמת לא יודעת איך צריך להתנהל עם זה..? לא לעשות מדרשה שנה הבאה וללכת לעבוד/ללמוד? זה גם אופציה אבל אני חלמתי תמיד לעשות מדרשה והנשמה שלי צמאה לזה כל כך.!! אשמח לעזרה... אין לי מושג מה לעשות..
מורידים לבנות שירות מהמשכורת, אני חייה ממנה, לא יכולה יותר עם החוסר הערכה. מרגישה מאוכזבת מכל הכיוונים, המשכורת ממילא נמוכה. נותנת את הלב לילדים בתקן, חינוך מיוחד, למה אני צריכה להגיע לתחושות האלו? תאמת, ראבק-עד מתי?
האם שנת מדרשה אחרי שנתיים שירות זה בזבוז? האם זה בסדר לעשות למרות שההורים לא בעד ולשלם מכספי? מה היתרונות בשנת מדרשה?