יש לי חברה שהייתי איתה בקשר הדוק וחברות טובה במשך כמה שנים טובות. חברות איתה הוסיפה לי המון, ואני יודעת שהיא בן אדם מקסים ונפלא. בחודשים האחרונים החברות שלנו התחילה להתרופף מסיבות כאלה ואחרות, אבל יותר מזה- אני מרגשה שהיא השתנתה בצורה שאני לא יכולה להיות חברה שלה יותר. אני מבינה שזה בא ממצוקה (ניסיתי לעזור כמה וכמה פעמים), אבל היא באמת הפכה לבן אדם שעושה לי רע. המון משחקי כח מתישים והתנהגות סרקסטית ומתישה. מצד אחד, יש בי משהו שרוצה נואשות לנתק אותו מכמה סיבות: 1. חברות פוגעת בי יותר ממה שהיא מטיבה איתי. לא נעים לי הדיבורים הרעילים והעקצניות ההדדית (נורא קששה לי לשבת בשקת כשהיא במצבי הרוח המגעילים שלה) ויש לנו מעט מאוד 'זמן איכות' שבו אני מרגישה שכיף וטוב להיות חברה שלה. 2. אני מרגישה שעשיתי בשבילה יותר ממה שהייתי צריכה, וגם יותר ממה שהיה לי טוב לתת, ושום דבר לא השתנה. 3. אני חושבת שהיא פשוט השתנתה. לא תקופה, אלא פשוט אופי שהיא פתחה שאני לא מצליחה להסתדר איתו. 4. גם ככה הקשר שלנו לא ככ חזק כבר (אנחנו מתקשרות רק בוואצאפ, ולא כל יום), וגם מצדה אני לא חושבת שהקשר הזה תורם או משמעותי כבר יותר מדי, ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם הקשר. מצד שני יש כמה דברים שמעקבים אותי וגורמים לי לחשוב שנית על כל הדברים: 1. אולי זה הופך אותי להיות 'חברה רעה' שאני מוותרת כביכול עליה כשקשה לה, ולא ממשיכה להלחם ולעזור לה. 2. קשה לי לנתק קשר עם מישהי שהייתה כלכך חשובה לי פעם, ושהייתה לנו חברות ככ חזקה ומשמעותית, גם אם היא כבר לא כזאת. 3. מדי פעם יש רגעים טובים, שמרגיש לי שטוב לי לדבר איתה, ושהחברות הזאת כן יכולה להשתקם (אם כי הם מעטים, וחופלים מהר.) 4. אין לי הרבה חברות כרגע. עם רוב החברות שלי אני לא מתקשרת ממרחק, מסיבות כאלה ואחרות שאי אפשר לשנות אותן, ובלי קשר, אני מרגישה שאני צריכה עוד חברות ועוד אנשים לדבר איתם, ונורא מפחיד אותי לנתק קשר שכבר יש לי. אשמח לעצה בשני נושאים- האחד, האם כדאי לי באמת לנתק את הקשר, ולמה? (או לפחות, איך להחליט) השני- איך אני יכולה למצוא עוד חברות (לא פנים אל פנים, בגלל כל הקורונה וכו'.) תודה רבה לכם, וסליחה על האורך.
תודה רבה על כל ההשקעה שלכם ועל התשובות. הרבה פעמים אני מרגישה שאני עושה מצווה או משהו כי אני מכבדת את ההורים שלי ולא כי אני באמת רוצה או מאמינה במה שאני עושה. זה לא שההורים שלי מחייבים אותי לעשות משהו פשוט אני לא רוצה לצער אותם. אני שרופה על ההורים שלי ברמות ואני לא רוצה שהם יתאכזבו או משהו. זה לא שאני ילדה מושלמת ועושה כל מה שההורים שלי עושים פשוט כשאני לא עושה מצווה או משהו אז לא אכפת לי מהמצוה עצמה שלא עשיתי אלא מהקטע שלא עשיתי מה שההורים שלי היו רוצים שאני יעשה. לדוגמא אם זה לא היה בשביל ההורים שלי ממזמן היה לי חבר אבל אני יודעת כמה הם נגד אז וואלה ויתרתי על זה לעכשיו- שיהיה ברור זה לא שאני כבר לא רוצה חבר פשוט אני לא רוצה לצער את ההורים שלי. אני לא מפחדת מהם פשוט אני שרופה עליהם ולא רווצה לעשות משהו שהם לא חושבים שזה הדרך.. בקיצור השאלה שלי היא איך לשחרר ולעשות מה שבא לי כי אני יודעת שההורים שלי יקבלו אותי איך שאני (ראיתי אצל אחים שלי הגדולים)
אוקיי אז היוש, יש לי שאלה ממש חשובה ודחופה. גיליתי שאני עוברת קשר תלותי מלפני שנה שהוא התחיל. והשאלה שלי היא איך מתמודדים עם קשר כזה, זה עם המדריכה שלי (שבעיקרון היא עזבה) אבל עדיין אני חושבת עליה ברמה מטורפתתת.. כאילו עוד ילדה שאלה את זה פה אבל לי זה קשר תלותי, וכאילו יש לי הרגשה שהיא ממש שונאת אותי כבר כי הייתי חופרת לה מלאאא וגם הייתי עושה לה דברים ועכשיו יש לי הרגשה שהיא ממש כועסת עליי ואני כל היום חושבת על זה, עכשיו כאילו אני מנסה להשתחרר מהמחשבה עליה וזה נתקע לי במוח זה לא משחרר ואוףףף מה אני עושה? אני ממש מפחדת לדבר איתה כי כאילו היא עוד יותר תשנא אותי כי אני חופרת לה גם אחריי העזיבה שלה מההדרכה ואני לא יודעת מה לעשות!! גם יש עוד חניכה שקשורה אליה והיא בקשר טוב איתה, ומרגיש לי כאילו אני הרסתי תקשר הזה ואני בעייתית והרסתי הכל. אני כל כך אוהבת אותה ואני לא יידעת מה לעשותתתת אני בן אדם קרציה אבל לא נורא תודה❤
שלום, אני רוצה ללכת עם מכנסיים ואני מרגישה שהזהות הדתית שלי מתבטאת בהמון דברים אחרים כמו שמירת שבת וכשרות. אני לא חושבת שאם אני ילבש מכנסיים זה יגרום לי "לעבור גבולות". תודה מראש!
שלום! תקשיבו, אני מבולבלת ממש יש איזה בחור אחד, בגילי, גרים באותו עיר. מכירה אותו דרך היסודי והסניף. אני באמת באמת באמת חושבת עליו המון. ברבדים של עומק אבל, הוא בחור בעל מידות טובות ועניו וירא שמיים באמת! יש תחושה שזה הדדי גם מהצד שלו (אני אומרת "זה" כי אני לא יודעת איך לקרוא למה שאני מרגישה). עכשיו אני לא רוצה להחליט החלטות ולהשלות את עצמי. יש מצב שהוא בכלל לא בכיוון. אני חושבת עליו במובן של להקים בית וכו מרגיש לי שכרגע זה לא רלוונטי אבל מצד שני כשאני רואה אותו הכל צף מחדש (ואני ממש משתדלת פחות להתראות עם החברה הבנים, מרגיש לי מיותר אבל בכל זאת הם חלק מהחברה שלי ויוצא ככה אז גם בפעמים המועטות אני מרגישה מבוכה כשהוא נמצא) איך מורידים הילוך?
יש לי בעיה שאני מודע אליה כבר הרבה זמן אבל קשה לי לשחרר אותה. אני אובססיבי בקשר שלי עם החברים הטובים שלי שיוצא בסוף שאני פוגע בהם בגלל זה (פגעתי לצערי הרב כבר כמה פעמים)😔ואני באמת לא רוצה לעשות את זה ורוצה להפסיק אבל אני לא מרגיש שיש לי את הכוחות להשתנות אני ישמח אם תוכלו לתת לי טיפים איך להתקדם בעבודה האישית ואיך "לשחרר" מהאובססיה. תודה!!!
ש.שלום לכם:)תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה!! אתם עושים עבודת קודשש!ועכשיו לשאלה;)לפני כמה שנים לא היה לי הרבה חברות והייתי די בודדה ופתאום השנה ב"ה יש לי הרבה מאוד חברות ומרגיש לי שכל הכיתה אוהבת אותי ורוצה להיות חברה שלי.. אבל הבעיה זה שלא עם כולם כיף לי ויש בנות שכשאני איתם זה עושה לי רע.. נגיד אחת הבנות קנתה לי ספר ועשתה לי יומולדת ממש שווה וזה לא נעים לי כי לא טוב לי להיות איתה אז כל פעם שאני דוחה אותה שהיא רוצה שנעשה משהו ביחד אז מרגיש לי מגעיל כי היא כלכך משקיעה בי ורוצה שנהיה חברות אבל מצד שני באמת שזה לא טוב לי.. מה אני אמורה לעשות??
ש. קודם כל הפרויקט שלכם מדהים, התשובות מעניינות וענייניות ובכלל שכוייח ענק! לענייננו: אני מרגישה שאני משמשת ממש ככלי לפריקות של חברות, כלומר זה גם פשוט האופי שלי ובאמת שאין לי בעיה שיפרקו לי וזה באמת כיף לי לייעץ ולדעתי גם עוזר. הבעיה כשזה מגיע מהצד שלי- אין לי כמעט למי לפרוק. לא הולך לי אם אני מנסה לפתוח שיחת פריקה, וכשאני מתחילה בדרך כלל הצד השני אומר איזה "וואי איזה מסכנה ויהיה בסדר אל תדאגי". מה, לי לא מגיע לפרוק? בעיקר כשאני נושאת איתי לפעמים מטען כ"כ גדול גם שלי וגם פריקות של אחרים שהשפיעו עליי...ובסוף זה מסתכם בלבכות בלילה בכרית. מה אפשר לעשות?
אני כמעט בת 18 אני מחפשת אהבה, לא בהכרח ברמה הזוגיות, אלא ברמה הפשוטה של להרגיש שייכת, להרגיש נאהבת...לפני כ-חודשיים וחצי יצאתי ממערכת יחסים(זוגית) ארוכה של שנתיים. -ברור שיש לזה משקל אבל זה לא הסיבה היחידה...לפני שבוע דיברתי עם חבר טוב שלי שמשמש לי גם מנטור והתחלתי לחשוב שאולי למרות/ עם החברות העמוקה שיש בנינו (3 שנים) אני קצת "התרגלתי"? שאני ככה מחפשת מישהו שיאהב אותי למרות שבתוך תוכי אני יודעת שהוא הכי אוהב ותומך בי בעולם!! אולי זה פשוט לא מספיק לי? אולי אני לא מכירת תודה מספיק? אני לא יודעת...אשמח לייעוץ וטיפים!🙏 סליחה שזה נשמע קצת לא ברור אבל מקווה שתצליחו לענות לי...
יש לי חברה טובה. ויש לה בעיה, היא לא משתפת בשום דבר שקורה לה. אני יודעת שקשה לה, ואני יודעת שלפעמים לא טוב לה והיא אף פעם לא תאמר.. לא רק אותי היא לא משתפת אלא גם את כל החברות הטובות שלה. אני מבינה שהיא לא חייבת לספר לנו הכול אבל בשבילה, שתדבר קצת, שתפרוק. זה משפיע עליה, מרגישים .
אני שואלת שאלה שנראה לי תתאים להרבה מכאן.. במערכת יחסים, איך אני יכולה לדעת שאני אוהבת את הבנאדם ולא רק את המילים שהוא אומר?(היה פה פירוט שצונזר בעקבות בקשת השואלת)
קשה לי שאין לי חברות טובות אבל בעצם אני גם יודעת למה אני כל הזמנה מקנאה בחברות שלי אז אני לא מצליחה למצוא לי חברות טובות... איך מתגברים על זה?