אני די סבבה עם חברות, לא איזה וואו אבל בה סבבה. כשהייתי קטנה לא היו לי חברות בכלל ולכן עכשיו עם החברות גם עם החברות הכי קרובות עדיין מרגיש שהן עושות טובה ולא באמת כי הן רוצות את הקשר הזה, לא משנה כמה הן יסבירו וכמה נהיה קרובות תמיד כשטיפה מרגיש שאולי הן לא מעוניינות בקשר אני לוקחת 10 צעדים אחורה וזה פירק לי הרבה קשרים... וגם בחברה חדשה אני בטוחה שמתייחסים אלי רק כי עושים לי טובה ורואים שאני לא מוצאת את עצמי. זה לא נחמד לי המצב הזה, אני פשוט לא יודעת ולא מצליחה ליצור קשרים שארגיש לגמרי בנח ושאהיה בטוחה שזה בא מרצון אמיתי ויותר מזה קשה לי לשמור על קשרים כי כל קצר קטן גורם להתרחק ומחשבות שזהו היא יותר לא רוצה את הקשר הזה.
שלום:) אני מתוסכלת מהקורונה הזאת. אני בת שירות השנה וחיכיתי כמה שנים להגיע לשירות שאני עושה ופתאום באה הקורונה. אני בבית כמעט חודש וקשה לי עם המצב, קשה לי בלי העשייה וקשה לי עם חוסר הוודאות. חוצמזה בגלל המצב אני כועסת מאד על ד' ורק מתרחקת ממנו. נמאס לי לבכות ולהתבאס, נמאס לי מהקורונה הזאת שמרחיקה אותי מד', מהעשייה, מהחלום שלי ומהחברות שלי! אשמח לעזרתכם במהרה, תודה:) בת שירות:)
לפני כמה ימים התפרסם סיפור על בעל שהרביץ ודקר את אשתו עשרות פעמים והיא הגיעה לבית חולים במצב אנוש... חוץ מזה שהסיפור עצמו זעזע אותי כל כך, פתאום התעורר בי פחד- ואם זה יקרה לי......??? שכנה של האישה הזו סיפרה שהיא ראתה כל הזמן שבעלה אובססיבי עליה.. אבל, אולי האישה עצמה לא שמה לב לזה... איך אני יכולה לדעת שאני בוחרת באמת בנאדם טוב, האדם שיהיה בעלי ושיאהב אותי ולא יעשה דברים כאלה מזעזעים?? ובכלל, איך יודעים שזה- זה??
רוצה להיות יותר "צדיקה או "דוסה" מה שתחליטו עכשיו אני מרגישה שהחברה שלי לא נותנת לי להיות ככה.. ברוך ה' ישלי חברה דוסית מהצד אבל החברה העיקרית שלי היא ממש לא מתאימה למה שאני רוצה (להתחזק בדת) וזה ממש מציק לי שאני לא מסוכרנת עם שני המקומות שאני נמצאת בהם אבל מצד אחד החברה "שמקלקלת" אותי ממש טובה לי כאילו הן תמיד פה בשבילי והכל.. ואני מרגישה ממש פתוחה איתם.. מצד שני היא מקלקלת אותי מה כדאי לי לעשות? בת 13
היי שבוע טוב, התחלתי השנה שירות לאומי, הגעתי למקום באמת טוב מכל הבחינות ומעל למה שציפיתי, אבל מרגיש לי שאני לא מספיק תורמת ומוציאה את הכוח אל הפועל. אני שומעת מחברות שלי שאצלם אינטנסיבי ממש והן עושות שליחות מדהימה. ואני לא יודעת לגבי עצמי, אני מרגישה שאולי השנה תהיה לי פספוס.. אמרו לי שזה רק תחילת שנה וקורונה אז הגיוני אבל עדיין זה מטריד אותי כי אני רוצה לעשות יותר.. האם זה באמת המקום שלי? תודה מראש:)
כבר הרבה זמן זה יושב לי על הלב. הנושא הזה של חברות. לפני שנה הבנתי שאין לי חברות נפש אמיתיות כאלה שאני ישר אפנה אליהן אם יקרה לי משהו. ב"ה הצלחתי לרכוש/ לגלות כמה כאלה השנה אבל הקורונה פשוט הרסה את ההתקדמות שלי ברמה החברתית ושיבשה קשרים. אני פחות יוזמת שיחות טלפון ואני מעדיפה פגישה ישירה וקשר עין.כששולחים הודעה זה בד"כ נגמר בב5 דק של התכתבות. איך מתקדמים? כל פעם שאני חושבת על אנשים אחרים בתמונות חברות נצבט בי משהו כי אני רוצה את זה ממש, חברות לצחוק איתן ולהרגיש איתה הכי בנוח. שתהיה לי לי "רשת ביטחון" רק 2 3 חברות שיהיו הכי הכי בשבילי. זה פרויקט מבורך תודה על ההזדמנות לשאול ❤ תודה מראש למי שעונה לי
הי! התחלתי שנה שעברה באולפנה ופשוט לא הולך לי בכלל. אני לא מוצאת את עצמי בשום צורה במקום הזה ואני מרגישה שהתרחקתי מאז מהחברות שלי, מההורים שלי ופשוט אין לי איך להסביר את זה אבל ככל שאני נכנסת ליותר מעגלים חברתיים אני מרגישה שאני יותר דחויה. ודוקא כשלא הולך לי עם שום דבר בעולם אין לי עם מי לדבר. אני כבר איבדתי אמון בעצמי ובחברה שמסביבי ואני ממש רוצה לשנות את זה. בת 16
התחלתי השנה ברוך ה' קומונה בסניף מדהים (18) וברוך ה' הרבה דברים מסתדרים. הרבה משפחות ממש מארחות מאהבה והצוות באמת חמוד. פשוט, אחת המשפחות היא המשפחה של המזכירה של השכונה, ובאחד הימים שהייתי שם הבן שלה איך נגיד... קצת ניסה לגעת בי. כמובן שזזתי הצידה והבהרתי לו שאני שומרת נגיעה, (הוא לא בדיוק דתי) ונגמר הסיפור. הקטע הוא שמאז אני לא כל-כך מרגישה בנח לחזור לבית שלה והיא שואלת מה קורה... גם אחיות שלו מבקשות שיחזור ואין לי מה לומר להן... מה באמת אמורים לעשות? זה לשון הרע לתועלת?
יש לי חברה שהכרתי לא מזמן. אני לא מכירה עדיין את כל הצדדים שלה. אבל היא ממש קיצונית. שבוע אחד היא יכולה לאהוב אותי בטירוף וכל הזמן לחבק ולהחמיא. ושבוע אחר כך פתאום לא לדבר איתי לא לקרוא לי ממש להתעלם. אז פעם אחת שזה קרה ביקשתי ממנה סליחה אפילו שלא ידעתי על מה. והיא אמרה שאין צורך כי לא עשיתי לה כלום. אז שאלתי אותה למה היא מתנהגת אליי מוזר והיא אמרה שהיא לא. ואז מתישהו היא אמרה נכון שהתנהגתי אלייך שבוע שעבר מגעיל.. קיצר אני לא מבינה אותה. והבעיה זה שאני לוקחת את זה ממש קשה.. ולא כיף לי בדירה ובשירות. זה ממש משפיע לי על המצב רוח.. אני אשמח לעזרה גם מה לעשות עם החברה וגם איך לעשות שזה לא ישפיע עליי במוגזם. וגם האם אני צריכה כל פעם לבקש סליחה על משהו שאין לי שמץ של מושג מה עשיתי? תודה גדולה אתם ממש כל המציל נפש אחת..
שלום, סיימתי י"ב ועכשיו תקופה של חצי שנה היינו בבית... עם הזמן הקשר שלי לחברות התרופף ובגלל שכל התקופה הזאת הייתה אי וודאות לא שמתי לב מספיק והגעתי עכשיו לנקודה שאני פשוט לא מרגישה קשר וגם כשנפגשים אין לי את התלהבות לפגוש אותן. לפני זה ממש הרגשתי שהן חלק גדול מהחיים שלי ולא אוותר עליהן אבל עכשיו אין לי חשק ואפילו יש רצון להתרחקות לפעמים. ההרגשה הזאת משתנה אני כן אוהבת אותן אבל בגלל שהקשר היה בנוי על שגרה טובה ביחד כשזה נגמר זה נגמר. ויש עוד חשש שבהמשך ובשירות כשאני ארצה אולי את הקשר כבר לא יהיה לי אותו וכן הייתי רוצה להרגיש עדיין עם החברות מהתיכון. אשמח לעצה ותודה רבה על המיזם הזה הוא מהמם
שלום. תודה רבה על כל העזרה והזמן שאתם מקדישים עבורנו בלי תמורה.. זה ממש ראוי להערכה! בשנה האחרונה, עולות לי כל הזמן מלא חששות ודאגות על העתיד. אני רק בת 15 ובכל זאת עולות לי מחשבות שבכלל (כביכול) לא צריכות להדאיג אותי בשלב הזה של החיים... מה יהיה אם אני לא אמצא חתן חס וחלילה? או שאני לא אצליח להביא ילדים? ומה אם לא תהיה לנו פרנסה טובה? וכו.. זה מפחיד החוסר וודאות הזה ואני מרגישה שאני סתם מפחדת כי כרגע ה לא צריך להדאיג אותי.... יצא קצת מבולגן😅