היי קודם כל רציתי להגיד שאתם מטורפים ממש ותודה רבה!! אני אנסה לתאר את השאלה שלי כמה שיותר מובן ומקווה שתבינו:) רק חשוב לי להגיד שזה בא יותר ממקום של לברר את הדרך ומצטערת אם זה נשמע קצת כפירה או משהו כזה... אז זה בעיקר חשבתי על זה בליל הסדר- וואלה איך יש עם שספג את כל הדברים הכי קשים בעולם, דברים שלא קרו לעמים האחרים (לפי ידעתי) כמו שואה,אנקוויזציה,שיעבוד מצרים... זה דברים נוראים ומזעזעים שכמעט לא ניתנים להעלות על הדעת! איך העם הזה, העם שלנו- עמ''י עדיין ממשיך לעבוד ולאהוב את מי שגרם לכך? זה לא קצת חסר הגיון שאנחנו ממשיכים לעבוד בשמחה גדולה מי שכביכול גרם לנו לדברים כל כך קשים? תודה רבה על היכולת לשאול! מקווה שהשאלה מובנת:)
אני איבדתי את עצמי כבר אין לי מטרות ואני מרגישה שאני מדרדרת מבחינה רוחנית כבר לא אוהבת ללבוש חצאיות או להתפלל אני פשוט מכריחה את עצמי איך אני אמורה לקיים מצוות מרצון ושמחה אם אני לא מאמינה בהן בלב שלם
מה משמעות החיים?ברוך ה' החיים שלי ממש טובים...אני טובה בלימודים, יש לי הרבה חברות טובות ואני נחשבת דיי מקובלת, אני מדריכה של השבט הכי מבוקש בסניף, יש לי משפחה טובה ומגובשת, יש לי (בלי להשוויץ...) ב"ה הרבה כישרונות, אבל אני מרגישה שהחיים שלי פשוט ריקים וחסרי משמעות!! זה לא שאני בדיכאון חס וחלילה, אני פשוט מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום...לפעמים אני שואלת את עצמי למה ה' לא מנסה אותי? הוא לא סומך עליי?
שמעתי מישהו שאומר כל הזמן ''ה' לא חייב לי כלום''. למה בעצם ה' לא חייב לנו? ה' הוא כל יכול, מה אכפת לו לעזור לאדם ו'לפנק' אותו קצת, למה שלא נהייה תמיד בריאים, למה שנצטרך לסבול? אני יודע שיש את כל העניין שרק ככה מתקדמים ומתפתחים, ובלי הקשיים לא היה ניתן לראות את הטוב אבל זה פשוט לא משכנע אותי.נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ה' הוא זה ש'הכריח' אותי להיות בעולם, ועכשיו אני צריך לעבוד קשה כדי לקבל את חלקי בעולם הבא, למה בעצם שהקב''ה לא יהיה חייב לי?תודה
למה ה' ברא בכלל את עמלק? הרי הם עשו כ"כ הרבה רע לבני ישראל שיש אפילו מצווה בתורה להשמיד את עמלק.. למה ה' לא יכול להשמיד אותם בעצמו?
למה ככ חשוב לנו - בית המקדש? מה הוא מייצג? ומה זה אומר "ושכנתי בתוכם"?
אם המטרה של העולם הזה היא להגיע לעולם הבא שהוא עולם האמת, למה צריך את תחיית המתים? הרי המטרה שלנו היא לא להישאר פה לנצח.. אלא לעשות כאן את התיקון כדי להגיע אל העולם הבא..
טוב... אני יודעת שהשאלה קצת פחות מתאימה לפה, אבל אני מחפשת לזה עזרה הרבה זמן ואין לי למי לפנות...אני לא מאמינה באלוקים. טוב, כמעט ולא (וגם אם לא זה עדיין משפיע עליי כפי שניתן לראות ב-ק). אני חושבת שאני כבר די יכולה להגדיר את עצמי כדתל"שית, לא שומרת שבת, לא שומרת כל כך בין בשר לחלב לעוד כל מיני דברים שאני מעדיפה לא לפרט 😅 בכל מקרה, הגעתי למסקנה שאני חייבת לספר את זה למשפחה שלי, אני לא יכולה להמשיך להסתיר משהו כל כך משמעותי מהחיים שלי ומהחיים שלהם, ואני ממש לא יכולה להמשיך לשים מסיכות על הפנים ליד האנשים הכי קרובים לי. (אם כבר פורים אז עד הסוף) בלי קשר לזה שאני משקשקת מפחד מזה שהם ידחו אותי, או יכפו עליי דברים שבחרתי אחרי הרבה דילמות לוותר עליהם. אני גם מפחדת שההורים ירחיקו אותי משאר האחים... כדי שלא "אדרדר" אותם... השאלה שלי, היא איך לספר למשפחה?רק ההורים? עם האחים? לכנס את כולם במיוחד? סתם לפלוט את זה? אני באמת לא יודעת מה לעשות ואני לא יכולה יותר להסתיר את זה.
למה אנחנו חיים? כאילו מה הקטע בחיים? אני שואלת את זה לא ממקום של דיכאון ושאין למה לחיות אלא באמת למה? כאילו לא משנה כמה שנעשה בסוף זה יגמר, הדור הבא גם ימות, גם זה שאחריו... לא משנה כמה נעשה, כמה שנזכור, כמה שנפעל, סך הכל בתמונה הכוללת כאילו הכל יגמר וישכח אז כאילו למה צריך את התפילות שלנו, את המאמץ, את החיים שלנו? כאילו נגיד וצריך את זה בשביל לקיים את העולם אבל בסופו של דבר העולם גם נגמר ובאמת למה ה ברא אותנו? כאילו למה הוא צריך את כל הבאלגן הזה על הראש, של לנהל עולם? סליחה על הכאב ראש והחפירות😅