היי אז המצב שלי הוא כזה, עברתי השנה לבית ספר חדש וטוב לי ברוך ה' אבל מתחילת השנה אני מרגישה שאני לא מנצלת את הזמן שלי וקשה לי לקום ולעשות משהו. כאילו נכנסתי לתוך איזה בור של עצלות ואני לא יודעת איך לצאת ממנו, זה גם יוצר לי תחושה של חוסר משמעות וזה מתסכל עוד יותר. אז אני פשוט לא יודעת איך לצאת מזה או לפחות מאיפה להתחיל כדי שאני ארגיש שזה מתחיל להשתנות...תודה לכם!
אז כמובן: תודה רבה!! בשיא הרצינות, זה מדהים!!! ולשאלה: אחרי בירור שעשיתי עם עצמי, שמתי לב שיש לי "פיקים" של עליה, אבל אחרי זה יש ירידה.. אני מבין שבחיים יש עליות ירידות, אבל איך אני יוצר התמדה? כלומר, איך אני מגיע למצב שאני מתמיד? ב'עליה', בלימודים, בתורה וכו'.. תודה רבה!!
אני ממש לא אוהבת מגע, כל פעם שנוגעים בי יש לי מין כזה צמרמורת וזה מציק לי ממש. הבעיה זה כשנפגשים עם אנשים אחרי הרבה זמן שלא, שחברה בוכה, כשפוגשים את סבא וסבתא וכאלה... איך להתחמק מחיבוקים בטקט?
שאלה קצת טיפשית, מתנצל. מה זה רמבמיסט? מה ככ מיוחד בזה? או שאולי שונה?
שלום! אני ב"ה מתחיל להתחזק ומנסה לשמור תורה ומצוות... הפרוייקט ממש עוזר לי. תודה!!בשבת הקרובה זו פעם ראשונה שבאתי מוקדם לתפילה ובדיוק התחיל 'שיר השירים' קראתי את המילים והייתי קצת בשוקבתור אחד שבא מהעולם החילוני שיר השירים נשמע כמו סיפור אהבה ללא חסימה של מילים...מהתיאור של האהבה הגדולה ועד לתיאור של גוף האיש והאישה...לפני ואחרי הכל, אני מאמין שאם חז"ל קבעו שאומרים זאת כנראה שזה עמוק משנראה בעיני. אבל בכל זאת אשמח ליישב את הסוגיה הזו. מה פשר המילים האלו?
ש.השאלה שלי היא כזו, בגיל שלי, איך החלטתם לאן להמשיך ולמה?בדיעבד- מה הייתם מייעצים לעצמכם? כמה שנים אחרי, כשאתם יותר מפוכחים.לא יודעת אם זה המקום הנכון לשאול, אבל אלו השאלות שמעסיקות אותי. אשמח לתשובות כנות ומפורטות, אנסה כמה שיותר ללמוד מהם😇
שלום! אני כתבתי את שאלה 3056 ד.. תודה רבה על התשובה, ההתכוונתי למצב שהוא בן ואני בת, ובשביל לשמור על ילדים בשבט אני כן חייבת לדבר איתם במקרה שרק הם מגיעים כי אחרת הם לא יבואו יותר מהסיבה הפשוטה שהמדש שלי לא עושה את זה... אני לא ממש מחפשת תשובה הלכתית כזה לשמור על ייחוד ולדבר לעניין וזהו בלי שחנש.. אלא יותר בקטע בכללי אם יש לגיטימציה לשבת לדבר איתו על החיים כדי לא לאבד את אותו חניך (כמובן שיש קצת דיסטנס בכל מקרה...). ובכלל, קשר אישי זה נורא חשוב עם חניכים.. אם המדש שלי לא עושה את זה עם החניכים הבנים, יש לי מקום לנסות בעצמי? אני אנסה לסכם תרגישו בנוח להכניס רק את זה לשאלה: בתור מדריכה לבנים, ועם מדש שלא תמיד מגיע לפעולות, שייך שאני אשב עם חניך בן אחד ואדבר איתו סתם על החיים על ספסל אם אף חניך אחר לא מגיע? כי זה קורה לא פעם אחת שרק הוא מגיע אז הגיוני להשאיר אותו רק כדי שירגיש שלא הגיע לחינם ויבוא גם בפעמים הבאות? או בכללי בשביל לשמור על סוג של קשר אישי עם החניך בגלל שהמדש שלי לא עושה את זה..
קודם כל יישר כוחכם על כל המאמץ וההשקעה...! שאלה מצחיקה אתם לא חייבים לענות אומרים בחדר ייחוד לשם ייחוד...?
שלום , אני בן 17 ואני עברתי תהליך של התחזקות והתקרבות לקב"ה לפני כמה שנים קצת אחרי הבר מצווה שלי. המשפחה שלי שומרת שבת ומועדים ומקפידה לקיים את מסורת העם היהודי, בשאר הדברים פחות מקפידים. מה אני אמור לעשות במצב כזה? אני קרוע משני הצדדים, מצד אחד אני רוצה לשמור על אורח חיים דתי, ומצד שני לא רוצה שהמשפחה תרגיש לא בנוח כשאני נמצא בסביבתם... לאורך כל הזמן לא הייתה בעיה להם איתי או לי איתם לגבי הנושא הזה אבל בגלל הקורונה עלו הרבה בעיות בנוגע לתפילות ולשמירת אורח החיים הדתי שלי, תודה מראש.