היי אני בדילמה, אשמח לעצה.. אני ממש ממש אוהבת לעזור ולפרגן. כשמישהו חשוב לי אני הולכת עד בסוף לעשות את כל מה שאפשר כדי שיהיה לו טוב, במיוחד כשזה נוגע לחברות שלי. הבעיה היא שקורה לי די הרבה שאני מתאכזבת מאנשים, כי אני נותנת הרבה ומצפה מאנשים גם לתת לי אבל לא תמיד זה קורה ואז זה רק עושה אותי עצובה.. אז אני לא יודעת מה לעשות, האם זה יכול להיות רע שאני נותנת הרבה? יש יותר מדי כשמדובר בלעשות טוב? ומה לעשות כשחברה מאכזבת אותי?
שלום רציתי לשתף על התמודדות גדולה שלי ולהתייעץ. נורא קשה לי לאהוב את עצמי, לאהוב מה שאני עושה. כל החיים אני נורא ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמי ופשוט נמצאת במעגל שנאה עצמית ללא סוף. אני מתאמצת כל כך לראות את הטוב. להאמין שהכל לטובה. שה' ברא אותי ככה ובכלל- לא סתם. אבל זה לא עובד. כנראה שזה היצר הרע שמוריד אותי כל הזמן. ואני באמת מנסה. אני מבינה שלא צריך להיות מושלמים אלא שלמים, אבל זה פשוט לא עובד לי. לפעמים התחושות הקשות שלי כלפי עצמי גורות לי לדיכאון ועצב גדול שיכול להימשך המון זמן... יש לכם עצה בשבילי? איך אני יכולה לראות בעצמי את הטוב כשהכל נראה כל כך רע? אני באמת חושבת שניסיתי כבר הכל... בת 16