יש לי חברה שחוותה לאחרונה אובדן של הורה (לא מחלה או משהו שהיתה לה הכנה מראש..) והיא מתנהגת כאילו הכל טוב וצוחקת על זה וכו'... עכשיו ברור שזה הגיוני שהיא לא תשב כל היום ותבכה ואני גם צוחקת איתה כשהיא צוחקת כי היא צריכה את זה. אבל אני בטוחה שלא הכל בסדר ושהיא ממש לא בסדר אבל היא פשוט לא מראה את זה.. מה לעשות? איך לעזור לה בלי ללחוץ עליה לשתף?
ש.למה יש רוע בעולם? או בכללי דברים נוראים שקורים.. גם אם זה אמור להוביל לאיזושהי שליחות או משהו.. או למשהו שאמור לקרות בגלל זה..
היי, בזמן האחרון עולות לי המון שאלות על הקשר בין העולם למוסריות.. יש דברים שאני פשוט לא מצליחה להבין. בשבוע האחרון שמעתי על ארבעה מקרים מזעזעים בהם הורים גרמו למוות של ילדיהם (בכוונה, וזה רק בשבוע האחרון) אני לא מצליחה להבין איך לכל אדם ניתנת הזכות להיות הורה? להביא נשמה לעולם? או למשל יוצא לי לראות לא פעם ולא פעמיים שאנשים טובים ומוסריים מפסידים,כלומר אדם שעזר למישהו הפסיד מזה והאדם שהתנהג בצורה פחות ישרה התקדם הלאה בזכות זה, למה זה הגיוני? איך יושר ומוסריות לא מוערכים כמו אדם שעשה בגרות מוצלחת במרמה? איך אנשים טובים מפסידים בגלל שהם טובים? זה מעלה לי המון ספקות, אני מפחדת שזה יגרום לי גם פחות להאמין באנושיות כי אני רואה אינספור מקרים של אנשים מוצלחים אבל דרכו על המונים בדרך. למה זה הגיוני? זה העולם שדפוק או אני שלא מצליחה להבין איך הכל מתנהל? ברור לי שלא משנה אם מרוויחים או מפסידים מזה, בתור אנשים מאמינים עם התורה הכי מוסרית בעולם לא משנה מה התוצאה אסור לנהוג במרמה.. אבל העולם מראה כאילו זה לא נכון.. אז נרוויח מזה בע"ה אחרי 120 בעולם הבא, אבל מה קורה כאן? בעולם הזה? למה לאדם ישר לא מגיע להנות מזה? אני ממש מקפידה לא להעתיק בכלום. לא מדברת רק על מבחנים אלא ממש ממש על כלום.. ואני רואה בנות שממש מצליחות כי הן העתיקו, וואלה זה מעצבן אותי כי אני השקעתי והתאמצתי והיא הצליחה יותר כי היא פשוט רימתה.. למדריך שלי היה שבוע שעבר מבחן בזום וגם לי היה לפניו אז הוא שאל אותי אם אפשר להעתיק (כי זה בזום) אמרתי לו שלא יעשה את זה, הוא אמר שזה המגן שלו, העתיד שלו ולאף אחד לא באמת אכפת.. הוא היה ממש חזק בדעה של להעתיק לא משנה מה אמרתי. אין לי מושג מה הוא עשה בסוף, מניחה שאני יודעת אבל לא רוצה לשפוט, אולי הצלחתי לשנות אצלו משהו. בקיצור, למה אנשים טובים נדפקים לפעמים בגלל היותם טובים?
ש.אהלן, מה קורה?בערך לפני שנה התחילה להיות לי ירידה בכל נושא האמונה, הנקודה היא שזה נשאר.הייתי בטוחה שזה יעלם תוך כמה חודשים והכל יהיה סבבה, אבל אני כבר מרגישה שזה לא ייעלם בקרוב.אני מרגישה צבועה שאני מרגישה שאין אלוקים אבל בכל זאת ממשיכה ללכת בחצאיות ולעשות פעולות לחניכים שלי על כמה שהתורה חשובה והאמונה קריטית.יותר מזה- אני מרגישה שאני משקרת לעצמי, אני לאחרונה מקבלת תגובות של "בטח את שומרת נגיעה, ברור, ראינו" או אפילו מאמא שלי "כבר מתחילה לחשוב על מכנסיים?" אז כן, אני פחות יודעת מה לעשות ואיך להתקדם מהמצב הזה.. אשמח לטיפים..תודה מראש!
ש. היי אז קודם כל רוצה להגיד לכם תודה רבה ובמיוחד לזה שיענה לי..תודה!! השאלה שלי היא כזאת למה הקב"ה נותן לנו נסיונות כל כך קשים בחיים?! הרי הוא אבא שלי הוא אוהב אותי! יש איזה משהו ספציפי שממש רציתי יותר מכל דבר אחר בחיים (מגיל ילדות חלמתי עליו) וכשהגיע הגיל שלי ללכת לזה לא קיבלתי יותר..האמת שזה משהו ששבר אותי מבפנים בצורה מטורפת. כבר שנה אני מנסה להבין למה ה' לא נתן לי, למה הוא עושה לי את זה ולא מצליחה לראות את הטוב שקיבלתי מזה כי אני לא חושבת שיש..נכון שאומרים שכל נסיון שהקב"ה נותן לאדם זה כי הוא יודע שהאדם יעמוד בו, אבל הנה אני לא חושבת ורואה שמצליחה לעמוד בו.. הנושא הזה מאוד קשה וחשוב לי אשמח ממש אם תוכלו לענות בהקדם..
דבר ראשון- תודה על המקום לשאול! עכשיו לשאלה - יש לי התקפים של כאבים מאוד חזקים (לא בעיה רפואית, פשוט משהו שכואב ולא מסוכן). אבל כאבים חזקים בטירוף. זה יכול לשתק אותי תוך כמה דקות ולא מעניין מה עשיתי מה תכננתי- אני עכשיו במיטה. הבעיה הנוספת שנלווית לקושי הזה זה קושי אמוני. אני שוכבת ובוכה לה', מתחננת שיפסיק אבל הכאב ממשיך. כל תפילה כמעט אני מבקשת על העניין הזה אבל המצב ככה לפחות שנה וחצי. ואני לא מבינה למה ה' עושה לי את זה. אני יודעת שזו שאלה ילדותית וזה לא עובד ככה אבל אני באמת לא מבינה. יכול להיות שזה עונש? שזה אמור לעורר אותי לתשובה? זה עובד ככה? (נ. ב. ניסיתי את הקטע של התשובה ואני עושה תשובה ומקבלת על עצמי גם דברים בזמן הכאב ממש עצמו, עדיין אין שיפור...)
יש מקום שממש רציתי להתקבל אליו, ובסוף לא קיבלו אותי אליו. יהיו לי עוד אפשרויות להתקבל אליו, אבל זה ממש ממש ביאס אותי😔 אני ממש רציתי לצאת אליו, הייתי בטוחה שאצא, וחשבתי כבר על מה שיהיה, ובסוף לא. אני מנסה לומר לעצמי שהכול באמת מה' אבל עדיין יש את הבאסה🙁 אני יודעת שבאיזשהו שלב אני אצא מהבאסה, אבל עכשיו זה ממש מוריד אותי.
הי, תודה לכם על הכל! אני בכיתה י', בלי עין הרע לא חסרים לי קשיים בחיים והקב''ה נתן לי זכות להתמודד עם המון נסיונות בהמון תחומים, אני מלאה בבעיות רפואיות וחרדות וקשיים משפחתיים... לאחרונה עולות לי יותר ויותר שאלות על איך זה הגיוני שכביכול לאדם אחד יהיו המון המון קשיים מטורפים בחיים, ואנשים אחרים ( חברות מהכיתה לדוג') לא קשה להם. חברות שלי אומרות שהן מרגישות לידי כמו ילדות קטנות כי אין להן התמודדויות כמו שלי והצרות הכי גדולות שלהן זה לקבל ציון נמוך במבחן. למה זה לא יכול להתחלק שווה בשווה? אני לא כועסת חלילה על חשבונות שמיים אבל מרגישה שהשק עם כל הצרות נקרע מעל הראש שלי...
תודה רבה לכם שאתם נותנים מענה לכולם. קשה לי. פשוט קשה. אני כל הזמן מנסה עובדת קשה, אם זה בלימודים, בהדרכה, בקשר עם אנשים ופשוט בסוף אני לא רואה תוצאות. לומדות שעות בשביל מבחנים ובסוף מקבלת ציון סביר. משקיעה בטירוף בהדרכה ובסוף החניכים מתפרעים. למה לעבוד כל כך קשה אם לא יוצא מזה כלום? אני כל יום צריכה לשכנע את עצמי לצאת מהמיטה ולהתחיל ללמוד (מהזום כמובן) ופשוט נמאס. אני מבינה שזה תקופה שונה עכשיו ושקשה לכולם רבל אני פשוט מרגישה שאני צריכה חיבוק ענק מכל העולם ואני לא מקבלת אותו.
קודם כל תודה רבה על הפרוייקט ותודה לכל המשיבים אין כמוכם!!! לשאלתי, עשיתי את כל ההשתדלות שלי לא להידבק בקורונה, שמרתי מרחק שמתי מסיכות שטפתי ידיים הכל!! ונדבקתי. יש לי הרבה מהתסמינים אבל הדבר שהכי שבר אותי זה שאני לא יכולה להריח ולטעום. אין לי חשק לאכול כי מה הטעם אם אין טעם.. אני יודעת שזה מהקב"ה ושיש סיבה ושזה אמור לקרב אותי יותר אבל זה קשה, כל כך! מקווה שהבנתם את השאלה/ בעיה... תודה!
הי , אז השאלה שלי היא כזאת.. קרו לאחרונה מלא דברים ממש לא נחמדים הרצח של אסתר הורגן הי"ג הרצח/ ההריגה של אהוביה סגר נוסף ובחירות רביעיות.. אני מנסה להבין בתור נערה לאיפה עוד אנחנו יכולים להדרדר כעם? לאיזה מקומות שפלים אנחנו יכולים להגיע..? ואני גם מנסה להבין מה ה' רוצה שנעשה כדי שעוד חמש עשר שנים המצב יהיה יותר טוב ולא יותר גרוע(לא מצליחה לדמיין מצב יותר גרוע ממה שאנחנו).. ואני אשמח שתענו לי במה נירלאכם הנוער יכול להשפיע ולעזור..?
אם יש משבר אפשר לקבל כוחות מהאמונה ועוברים את הקושי. אך מה קורה אם המשבר מתארך? איך שואבים כוחות מהאמונה לאורך זמן?