הי(; השאלה שלי היא שכאילו אני למשל לומדת באולפנה והכל וכן ממש מאמינה ומתחברת, אבל לפעמים יש כזה כל מיני דברים שכאילו גורמים לי לכמה זמן לרצות דברים אחרים ושאני יודעת שאני לא באמת רוצה אבל כאילו סוג של מסיחים כאלה אם תוכלו לעזור ממש תודה(:
אני ממש לא מזלזלת בה' אני פשוט מנסה למצוא תשובה לשאלה הזאת מאז שאני זוכרת את עצמי ואף פעם לא מצאתי תשובה שסיפקה אותי, תמיד אמרו לי "את פשוט חייבת להאמין שלה' היו את הסיבות שלו" "אם תנסי להבין את הסיבות של ה' תאבדי את עצמך" אז אני מקווה שתוכלו לעזור לי... אם ה' הוא כל כך חנון ורחום למה הייתה שואה? למה מעל מליון ילדים נרצחו? למה כל כך הרבה תינוקות נרצחו לפני שהספיקו לנשום את הנשימה הראשונה שלהם? למה לא הרגשנו את הנוכחות של ה' בזמן שהכי היינו צריכים אותו?
ש. נכשלתי בטסט. נהגתי מושלם ונפלתי בסוף על שטות בינתיים כל החברות עוברות טסט ורק אני נכשלת אני משתדלת לפרגן מכל הלב אפילו שזה קשה ברמות שאי אפשר לתאר. כולם אומרים לי שהכול לטובה וה' עושה מה שהכי טוב לי ואולי הייתה אמורה לקרות תאונה וה' לקח את התפילות שלך למשהו אחר... אבל נמאס לי מה כבר ביקשתי? ה' לא יכול לתת לי גם רישיון וגם למנוע את התאונה???
ש. שלום:) ב"ה חברה שלי התארסה(היא בת 18) וממש קשה לי לשמוח בשבילה..אני כן שמחה- אבל גם ברגע ששמעתי נהייתי עצובה מאוד, סתם, בלי סיבה..פשוט התחשק לי לבכות.. איך להצליח לשמוח בשבילה? במיוחד כשאני לא יודעת את הסיבה לעצב? אני בת 17
ש . אני ממש לא מזלזלת בה' אני פשוט מנסה למצוא תשובה לשאלה הזאת מאז שאני זוכרת את עצמי ואף פעם לא מצאתי תשובה שסיפקה אותי, תמיד אמרו לי "את פשוט חייבת להאמין שלה' היו את הסיבות שלו" "אם תנסי להבין את הסיבות של ה' תאבדי את עצמך" אז אני מקווה שתוכלו לעזור לי... אם ה' הוא כל כך חנון ורחום למה הייתה שואה? למה מעל מליון ילדים נרצחו? למה כל כך הרבה תינוקות נרצחו לפני שהספיקו לנשום את הנשימה הראשונה שלהם? למה לא הרגשנו את הנוכחות של ה' בזמן שהכי היינו צריכים אותו?
היי,אני יודעת שהשאלה הזאת נשלחה כבר בצורה אחרת, אבל בכל זאת אני ממש מבקשת שתענו לי,כי כאן זה המקום היחיד בו אוכל לקבל תשובה. אני כל הזמן חוזרת ושבה לעשות את אותה עבירה,ממש קשה לי לעמוד בפני היצר. עשיתי את אותה עבירה לאחרונה כמה וכמה פעמים ומפאת המצב וההסתגרות בבית,אני כל כך חוששת מהאפשרות שלא אוכל לעצור את עצמי בפעם הבאה. אני מרגישה שנאה עצמית ולא מבינה למה דווקא זה קורה לי.?? למה ה' בחר בי לניסיון הזה??כל כך נמאס לי.. קראתי את התשובות לשאלות דומות כאלה,אך אין משהו שסיפק אותי. אני אשמח כל כך שתענו לי.
אומרים שכל בעיה שלנו או קושי הוא מדרגה עבורנו או ניסיון, נכון? אני לא יכולה לומר שכל חיי היו קושי אך גיל ההתבגרות היה.. מיוחד. שונה. לא קל. עברתי הרבה ועל הרבה אני כבר לא שואלת שאלות. כי אין טעם, אלו החיים שלי וזה המטען שלי. אבל לאחרונה זה מוגזם. השנה האחרונה שלי הייתה כל כך קשה, מלאה בבכי, בכאב. ואני שואלת את עצמי "למה?!?" לא צמחתי מזה, לטובה לפחות. נוסף לי עוד נדבך כאב. למה לפעמים מרגיש שאנחנו מקבלים עונש משמים? למה אנחנו לא יכולים לחוות את הדברים הללו כדברים טובים בחיים? למה הכל זה שריטות? וגם אם חשבתי שמשהו בה ה כנשיקה זה רק פותח עוד צלקת. מה עושים?
אהלן!! לפני הכל תודה:) השאלה שלי- מה הכוח בתהילים? למה בכל צרה שקורית לנו אנחנו קוראים דווקא פרקי תהילים במקום פשוט להתפלל? מאיפה זה הגיע? לרוב אנחנו אפילו לא מבינים את המשמעות של מה שאנחנו אומרים, וקשה יותר להתכוון ככה...
אני שמיניסטית. קראתי את הספר "בלבב פנימה" של הרב זאב קרוב, וראיתי בספר סיפור מדהים ואמונה מטורפת. אחרי כמה חודשים שמעתי שהרב זאב קרוב נפטר, ואז אחרי כמה חודשים שצביה ואהרון נאלצו להתגרש מסיבות כאלה או אחרות. אבל בספר יש כ"כ הרבה ניסים ואמונה שהכל יחזור והכל יהיה רגיל, מה אני אמורה לחשוב עכשיו? איך יכול להיות שכל מה שנבנה מחדש במהלך החיים שאני קראתי עליהם בספר התפרק ככה מחדש? זה יכול לקרות גם לי, גם אחרי שאני קמה מהמשבר ליפול לתוכו שוב?
היי, תודה על המענה! אני שמיניסטית, ולגמרי מרגישה שהשנה האחרונה שלי נהרסה. השמינית!!! החלום!!! כל כך חיכיתי. גם אם קשה, וקשה ממש כי הבגרויות הורגות. עבדתי כל כך קשה כדי להרגיש קצת גאווה תאמת. וואלה סיימתי 12 שנים וזה היה כל כך קשה לצאת עם בגרות ולא לעזוב באמצע ופשוט לקחו לי אותה! מצד אחד כיף חופש אבל איפה השמינית? האווירה? על הפרוייקטיים? אני וקבוצה של בנות תכננו יום מטורף ממש לתיכון, שכלל הצגה מדהימה ומשוקעת, מלא דוכנים, כסף, והשקעה מתחילת שנה!! וביטלו לי. את הכל. אני כל כך מתוסכלת. כל כך.. לא רוצה להתחיל שנה חדשה במקום אחר כשלא סיימתי את המקום הקודם.. זה כל כך מדכא
שלום לכם! ראשית-תודה לכם על היוזמה. לאחרונה אני מרגישה ריקנות.. ריקנות לא מוסברת. הרגשה שאני מיותרת בעולם.. הקורונה הגיעה ורק הדגישה את ההרגשה הזו. אשמח לעצות מה אפשר לעשות.
היי, אני ברוח הזמן העגום של השואה, רוצה לשאול שאלה שחשבתי עליה, אני מתמודדת עם קשיים ודברים שאנשים אחרים בהחלט לא מתמודדים איתה, אני מרגישה שנמאס לי כבר. אני כל הזמן סובלת בשקט, אבל מצד שני יש צד אחר שבי שאומר,-אז מה??היו ויש אנשים שסובלים יותר ממך, גם בשואה וגם בכלל. הצד הזה אומר לי שאני צריכה לשתוק להתמודד, אבל נמאס לי כל כך. האם זהו היצר הרע או ההיגיון שבי-מציאותיות.?? ובנוסף , אני לא מבינה למה הקב"ה נותן לי להתמודד עם כאלה קשיים, אני מקווה שבסוף כל זה יהיה רק טוב, אבל כל כך קשה להסתכל קדימה שאני במצב כזה, והאמת תחושות אלה גורמות לי לטינה לאנשים שמצליחים סביבי, אני מרגישה שאין להם זכות להתלונן כשאני במצב כזה, ושהם לא מבינים אותי. אני יודעת שלכל אדם יש את הצרות שלו, אבל לרובם יש אדם שיתמוך, לי אין, כי אני נאטמת בפני אחרים ומאוד מתונה, סומכת רק עצמי. וכבר ממש קשה לי עם זה. סליחה על שהעמסתי ככה ,אבל אני מרגישה חוסר איזון. מקווה ממש לתשובה (: