יש לי חבר כבר בערך שנה. חבר שלי מדבר עם עוד בנות, גם חברות שלי ולא רק, ואני לא ממש יודעת מה אני מרגישה כלפי זה.. כלומר, שנינו רק בני 17, אבל עדיין קצת מעורר קנאה.
אשמח שתענו לי מהר כמה שאפשר.. תודה רבה רבה!!!! אממ יש לי בעיה כל פעם שאני מתאהבת באיזה בן גם אם זה בקטנה (זה לא קורה הרבה אבל כזה קורה זה ממש רציני אשמח אם תוכלו להתייחס גם לזה.. למה אני ככ תלויה באהבה הזאת??) אז אני מבינה שזה לא מציאותי ואנחנו לא באמת ככ מתאימים אז אני מתחילה סוג של להמציא לעצמי תכונות שאני מוצאת בו כדי לשכנע את עצמי שאנחנו מתאימים וסוג של להשקיט את המצפון.. כאילו אני ממש רוצה את הקשר הזה בלב אבל המוח אני יודעת שזה לא טוב ולא מציאותי אז כאילו הלב משכנע את המוח למה זה כן כדאי וממציא כל מיני תכונות ומעשים שהבן עושה כדי לשכנע אותו שהוא טוב.. מקווה שהבנתם ולא סיבכתי מידי... אז למה זה קורה?? מה זה המלחמות האלה בתוכי? איך זה הגיוני שאני מבינה ומרגישה דברים אחרים? ומה עושים עם זה? ואיך מתמודדים עם האהבה הזאת?
היושים :) אז בעיקרון יש מישהו שאני קרובה אליו ואנחנו יודעים שיום אחד נהיה זוג אבל לא כרגע כי כרגע פחות מתאים ובאמת יש בו הכל הוא רגיש ויפה ואוהב ובאמת מושלם. ואז לפני כמה ימים התחלתי לדבר עם מישהו אחר (יש לציין שהוא חילוני וזה נקודה שלילית) כי אנחנו באיזה פרוייקט ביחד ופתאום אני מגלה שהוא ממש מושלם, ערכי ומעניין ורגיש וכיף לדבר איתו ממש. ואני כבר מבולבלת, לא יודעת איך אפשר לומר שאני אוהבת את הבחור שלי אם אני מוצאת עוד מישהו מדהים, ולא יודעת איך לבחור... ובסוף גם אני לא מדברת המון עם הבחור הראשון כי אנחנו רוצים לשמור את זה להמשך ולבוא נקיים, ואז אני מתבלבלת עם מי שהכרתי עכשיו. אני אבודה ממש
הי:) אז ככה חברות שלי בטוחות כבר מי החתן שלהם ומדברות על זה כל הזמן, וכאילו הם חיות הסרט, שזה ממש מעצבן אותי.. אחת עם חבר ואחת סתם.. כאילו כל פעם כשמדברים על זה זה ממש מעצבן אותי כי די אנחנו עדיין לא מתחתנות ויש לנו עוד כמה שנים מה אפשר לעשות?
זאת שאלה שנפוצה פה אבל בכל זאת.. יצא לי לפני די הרבה זמן לפגוש מישהו, אני מכירה את המשפחה שלו והוא אפילו למד אצל אבא שלי, ויש לי רגשות כלפיו שאני לא חושבת שהם ממש שטחיים. אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי ואני לא יודעת אם הוא לא יוצא כי אני יודעת שהוא הבחירה הנכונה או שאני סתם חושבת ממקום של יצר הרע. הבעיה היא גם שאנחנו גרים במקום מאוד מאוד תורני, ולא יצא לי להתקל בסיטואציות כאלה הרבה פעמים, אז אני לא יודעת, ואני חושבת שגם הוא מזהה אותי ולא יודעת מה אמיתי פה
קודם כל תודה רבה פרויקט מדהים!! הרבה זמן התלבטתי אם לשמוע עוד דעות של אנשים בסיפור הזה גם כי אני מרגישה פשוט שאני לא אתייחס לדעה, אבל אני חייבת לנסות,התיידדתי לפני חמישה חודשים עם ילד שמגיע מישוב מאוד דתי מקפיד ונפרד ואני מגיעה מעיר שבמילים מאוד עדינות לא מקפידה על הפרדה, הקשר שלנו מיוחד מאוד, הוא לא מגיע לענייני אהבה, ניסינו והבנו שזה פשוט לא נכון, הוא מסתיים בידידות אבל מאוד קרובה, בהתחלה לא הבנו איך הקשר התחיל ולמה הוא המשיך, עם הזמן מצאנו ככ הרבה דברים משותפים ובאמת התחברנו אחד לשניה, כחודש בערך אחרי תחילת הקשר הוא ביקש שנעצור אותו לא הבנתי מאיפה זה בא אבל נתתי לו את הזמן שלו, הוא חזר אחרי שבועיים ואמר שהוא הרגיש שזה מאוד חסר לו והעבודה שזה קשר ידידותי בלבד לא מאיימת על השאיפות שלו להיות אדם תורני "דוס" במילים שלנו, אז הקשר המשיך, וכמובן שגם בעיניי הקשר הזה היה אחרת, אבל לטובה, כאילו חזרנו בוגרים יותר ולהוטים לקשר, הוא המשיך ונפגשנו עם עוד קבוצת חברים מאוד פחדתי שאחרי המפגש הזה הקשר ייעצר, מכל מיני סיבות, הוא יבין שאני מאוד שונה ממנו בחיצוניות, נבין את המשמעות של המרחק וכו', המפגש הזה היה מאוד טוב לקשר שלנו חוץ מהעבודה שהתחלתי לפתח אליו רגשות, הרגשתי שאני פיזית מתגעגעת אליו, אבל הנחתי את זה בצד, עם הזמן הקשר המשיך ולאחר כחודשיים בערך עלה הנושא של "חברים" אחרי הרבה התלבטויות החלטנו שננסה, ומהר מאוד הבנו שזה לא ימשיך נכון ושזה רק יפגע, אז עצרנו את זה וחזרנו לקשר רגיל של ידידות קרובה עד שניפגש שוב ונבחן את הדברים יותר, הכל המשיך רגיל, טיפה מוזר אבל כמה ימים וזה חלף, הקשר שלנו באמת קרוב ואני לא יכולה להגיד שהרגשות נעלמו אבל הם פשוט לא מבלים מקום, משם המשכנו לדבר עוד הרבה בשבוע האחרון הרגשתי שהוא מתחמק ממני מאוד הוא גם שאל אותי על העובדה שאנחנו לא חברים אם אני מודעת לסיבה וזה מאוד הדליק אותי שהוא היה כ"כ להוט על הנושא, כאילו הוא רוצה להסביר שזה לא יקרה, אחרי שהנחנו את הנושא הזה היו רגעים שהוא היה הכי בעד הקשר בעולם ורגעים אחרים שפשוט הרגשתי שהוא מתחמק לגמרי מהקשר שלנו, ואמרתי לו על זה כי הוא שם לס שאני לא בטוב, הוא טען שהוא מאוד אוהב לדבר איתי ושאין לו סיבה להתחמק ושאני אגיד לו על כל מה שמפריע לי והוא יתקן את זה, היום בבוקר הוא שלח לי הודעה שהוא רוצה לחשוב קצת על הקשר שלנו ושהוא יחזור עם תשובה עוד כמה ימים, מצאתי את עצמי היום בוכה בלי סוף, כאילו לקחו לי חלק מהלב, חברות שלי כעסו עליי ואמרו לי למחוק אותו כי הוא לא החלטי והוא משחק בי וכל הדברים האלה אבל אני באמת חושבת שהקשר שלנו שונה ואני לא יודעת איך להסביר אותו, במידה והוא ירצה שנחזור לקשר, מה הייתה העצה? לחזור? להגיד לא שלא מקובל עליי כל המשחקים האלה, למרות שאני מאוד מעריכה את זה שאכפת לו מהערכים שלו אבל זה גם מאוד פוגע בי.. הוא מצטער אבל זה לא באמת עוזר..אשמח לתשובה בת 16
היי, הכרתי מישהו מאוד נחמד ומהר מאוד הבנו שיש בינינו חיבור מיוחד, אני מאוד רוצה אותו כבעלי והוא רוצה אותי כאשתו (ואנחנו מכירים קצת מאוד זמן)לשתינו ברור שחבר בגיל הזה זה לא כדאי ושזה יכול לפגוע בנו (שמירת נגיעה, התקדמות אישית..) מצד שני להיפרד זו לא אופציה מבחינתינו..קבענו לעצמנו כללים כדי לא להיפגש יותר מידי וכו' אבל הייתי שמחה אם יש לכם טיפים בשבילינו איך להצליח לשמור על הקשר קדוש ונכון, ושישאר לטווח רחוק (עד לחתונה בעזרת ה')בת 18
איך אפשר לדעת איך רמת האינטימיות בין בני זוג כששומרים נגיעה עד החתונה?בת 17.5
אני רוצה חבר.. אני רוצה אחד שיקשיב לי ויהיה פה בשבילי. כי חסר לי מישהו כזה בחיים. אבל אני יודעת שזה לא טוב ואני לא באמת רוצה. אבל בכל זאת יש לי את החשק הזה.. זה נראה לי כל כך כיף מישהו כזה בחיים.. אבל זה לא באמת יעשה לי טוב.. אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה כי אני חושבת על זה הרבה.. תודה רבה לכם!!בת 15
אומנם אנחנו צעירים , אבל זה מרגיש שזה הולך לכיוון הנכון .בין אם זה בדיבור שלנו , באווירה וגם בעניינים רוחניים , מרגיש שאנחנו באותו ראש בקטעים האלה.יש רצון משותף לקדם את הקשר , כדאי ?בת 17
שלום ! לפני כ3 שנים, היתה לי תקופה לא כל כך טובה, ועזר לי מאוד באותה תקופה לדבר עם בחור מהסניף בגילי. דברנו על החיים, משמעותם גם כשלא עושים עד הסוף. היו תקופות שהרגשתי חסרת תועלת , לא קריטית, והשאלות מול עצמי היו מאוד נוקבות. לעמוד מולן לבד היה בלתי נסבל. בירורים קשים עם עצמי, עם ה' , על המשימות, על השליחות, על ערך החיים בעצמם כחיים עוד לפני הכמות וההספקים. מה קורה כשלא הכל מושלם, וכשמגלים עוד ועוד מה שצריך לתקן ולשפר. ואין לזה סוף, איך עומדים מול זה חזקים.. ולא מעט נשברתי אז.מולו הצלחתי להעלות את השאלות, היה מותר לכעוס ולהתעצבן ולהיות חלשים. ואמיתיים. הוא היה המקום הזה שאפשר לשאול, וזה בסדר. מצליח בעין טובה לראות אותי "גדולה" , ולא מלאת חסרונות ונכשלת. אלא מה היופי כאן. ואיזה מעלה איפה שאני נמצאת. על אמת, לא בכאילו..המקום שלא נבהל מהמקומות היותר חלשים שלי, אלא מוצא בהם טוב, ומצליח לעודד בצורה אמיתית שיוצאים מזה גדולים, אבל מצד שני, לא רק סיסמאתי. מקשיב מאוד, מקום שלא מצאתי בהרבה סביבי. לצערי. אולי לא הייתי מסתבכת ככה. חשוב לציין שזה היה קשר חד צדדי. כלומר, אני הייתי מדברת , והוא היה עונה. זה הסדר. מעולם לא פנה אליי , צדיק שרצה לעזור לי, חשב שזה עוזר, וזה אכן עזר. הוא לא מהאלה שסתם ידבר עם בנות.אבל מאז זה הבחור לא עוזב לי את הראש. כלומר, זה כבר כמה שנים, שזה מדי פעם כשאני נדחקת לפינה, או שאני בתקופה לא משהו, אני יוצרת קשר איתו. בורחת למקום המוכר והידוע.דרכנו נפרדו מאז פיזית, אבל מדי פעם זה עולה, ואני רוצה להתחתן בע"ה וכל פעם הוא מופיע לי מול העיניים, ואף אחד לא דומה לו. ולא נותן לי להתקדם בהשתדלות האנושית.. הוא כמובן לא בעניין לצאת עדיין, שאלתי בשביל "מישהי" אבל זה לא מספיק לי. אני רוצה לקבל "לא" עליי. שאיתי הוא לא יצא.ולהגיד לו - תגיד, רוצה לצאת איתי, זה לא אפשרי.. אין סיכוי שעושה את זה. כי אז אאבד אותו. לא אוכל להחזיר את הדברים אחורה.וגם לצאת ולשכוח, זה קשה.. בלי כוונה כל הדיבורים האלה קישרו אותי אליו, ואני כעת תקועה בתוך דמיונות ורצונות שלי שאין להם שום בסיס.איך הסתבכתי (: אשמח לעזרה או כיוון מחשבה. אולי מכאן תבוא הישועה (:בת, 20
שלום לכם(: תודה רבה על המקום לשאול שאלות!ב"ה אני יוצאת עם מישהו, והאמת הולך ממש טוב(: כמובן שהקשר מיועד לחתונה.אחד מהדברים שאני מבררת עם עצמי לגביו זה השוני בין הרצון שלי לבין המציאות איתו- פערים שאני לא יודעת אם אפשר לחיות איתם באמת. (לא בהרגשה שאני עושה לו טובה/התפשרות שתציק לי כל יום).חלמתי להיכנס לתוך משפחה נעימה ועוטפת, ובוא נגיד- זה לא התיאור של המשפחה שלו😅הם מאוד קרים באופי שלהם, כל אחד עם עצמן וכו'..הגעתי אליהם הביתה ולא ממש התייחסו לקיומי.. אני לא מרגישה שזו אהבה שתלויה בדבר(=במשפחה), אלא אחד מהרצונות שחשובים לי בבניית הזוגיות- שהמשפחה שלו תכיל ותקבל אותי ותהיה אוירה משפחתית וחמה.מצד אחד-הוא באמת מדהים ולא באלי לפספס ומצד שני- זה יושב לי כמו עצם בגרון..כמובן שזה שהנושא עלה לשיח ביננו.בת 18