קודם כל רציתי להגיד כל הכבוד על היוזמה שלכם!! עונים ממש יפה ולפעמים זה רלוונטי אליי גם יש לי חברה ממש טובה שהיינו כל היום ביחד, בזמן האחרון היא בתקופה לא כל-כך טובה וגם אני ואני מנסה לעזור לה אבל ייצא שהתרחקנו.. מה אפשר לעשות? הקשר איתה באמת חשוב לי.. (זה לא הכי קשור לזה שהיא בתקופה לא טובה בגלל שמבנות אחרות היא לא התרחקה אלא להפך..)
היי. תודה ענקית על הפרוייקט , הוא עוזר ממש!!איך מוקירים טובה לקב"ה על החסדים שהוא עושה ? מספיק להגיד תודה במילים על כך וכך? זה נחשב מספיק?
היי:) ממש תודה על הכל! יש לי שאלה, היא קצת מוזרה אני יודעת:) ב"ה ממש טוב לי בחיים, אני ממש סבבה עם הלימודים, ממש טוב לי עם חברות וגם עם המשפחה מעולה ב"ה, אני גרה בבית גדול וכאילו מרגיש לי שהחיים שלי הסתדרו טיפטופ. (אני לא היחידה שחושבת את זה.. שמעתי הרבה םעמים מחברות שהן היו מתות להתחלף איתי), חוץ מבעיות רגילות כאלה ולא משמעותיות ממש ממש טוב לי בחיים, ומשום מה זה ממש מפחיד אותי. כאילו אני מרגישה שיש מצב שיקרה לי בעתיד משו מאוד מאוד רע כי זה כאילו הכנה לזה, או שיש חס וחלילה איזה בעיה בריאותית שאני לא יודעת עליה או משהו אחר בסגנון.. כאילו מפחיד אותי שה' הביא לי את החיים האלה כהכנה למשהו שעומד לקרות וזה מלחיץ. או להפך שאני מרגישה לפעמים חסרת יכולות ותינוקת, כאילו שה' לא נותן לי נסיונות כי אני לא יעמוד בהם ואין לי כוחות נפש לעמוד בזה. אני יודעת שזה נשמע מוזר וכאילו יאללה תשמחי במה שיש לך אבל זה באמת מציק לי הרבה פעמים ומטריד אותי.. מה אפשר לעשות? תודה רבה!!
היי!!תודה על העזרה והתשבות הנפלאות!יש לי שאלה קצת משונה.מאוד קשה לי שהורגים חיות לצורך אוכל, קורבן(שיהיה..) וכו'.אני גם מאוד אוהבת חיות.אבל אני מאוד נגעלת מחקרים ומוצאת את עצמי הורגת אותם לפעמים.זה הגיוני?כי יש בזה סתירה, מצד אחד מאוד מפריע לי מצד שני חרקים אני הורגת לפעמים עם כי בלב כבד.שאלה מאוד מוזרה😂🙈
היי, אשמח שבת תענה לי❤️הרבה פעמים קשה לי לרקוד ולהשתגע עם חברות, לא יודעת למה.כאילו כולם משתגעות ורוקדות וזה ואני מנסה להיות איתן אבל מצליחה רק כזה למחוא כפיים או לשיר ולא לזוז עם הגוף וזה..אני באמת לא יודעת למה כי כשאני בבית אני אומרת לעצמי הנה עכשיו את תלכי ותרקדי ותשתגעי כמו שאת עושה כשאת לבד, ואז אני מגיעה למקום עם החברות שהן רוקדות וזה והכי באלי שבעולם להיות ולרקוד איתן ואני פשוט לא מצליחה לגשת לשם ולהרגיש טבעית ובנוח אני באמת לא יודעת למה.אני רוצה להוסיף שהן חברות באמת באמת מדהימות וממש טובות שלי שאני מרגישה איתן בנוח בכל דבר אחר, אבל איכשהו בקפיצות ובריקודים זה לא עובד לי..וגם כשאני רואה אותן נהנות זה איכשהו מוריד אותי כזה ואומר לי שאני לא אהיה כזאת אף פעם ותמיד יישאר הילדה שיושבת בצד ושלא מצליחה להשתגע ולרקוד.זה מבאס ומשגע אותי ובאלי לשחרר את הכל כל המעטפות שיש לי כשהן רוקדות ובאלי לרקוד ולהשתגע ולהוציא את הכל ואני באמת באמת לא יודעת למה אני לא מצליחה.זה מסתכל אותי ברמותת.גם לפעמים עד שאני אוספת את עצמי ובאה אני קולטת מבט כזה של מישהי, שברור לי שהיא לא רוצה לפגוע אבל כאילו היא נהנית עם חברות שלה ועם כולם וזה אומר לי כזה מה את נדחפת את לא תצליחי. זה לא מה שהיא אומרת אבל זה מה שאני מפרשת לעצמי ממבט קטן שמוריד אותי למטה עוד יותר.אני אשמח ממש ממש לעזרה!כי גם עכשיו בדיוק חזרנו לבית ספר וחזרו הריקודים..(אה וכדי שתענו בשבילי יותר מדיוק- אני מרגישה מאוד בנוח עם הגוף שלי, ואוהבת את איך שאני נראית, זה לא קשור לנראות החיצונית שלי..)תודה רבה רבה!
האם אני צריכה לדאוג לאיך יראה הגוף שלי אחרי שאתחתן? הגיוני שבעלי יאהב גוף מסויים שלא בהכרח יש לי. האם אני אמורה לדאוג מכך שהגוף שלי לא יהיה מה שהוא ירצה?
למה צריך להתחתן? לא, ואני לא שואלת בקטע הלכתי. ברור לי שלפי היהדות חייבים להתחתן בשביל קשר מהסוג הזה - כי שמירת נגיעה וכל היוצא בזה וילדים וכו'... אבל אני שואלת מבחינת מה בדיוק זה אומר. מה ההבדל בין לחיות כבני זוג, לבין פשוט להתחתן? בפועל קורים שם אותם דברים פעם חשבתי שזה עניין של מחוייבות אחד לשני. אבל אז אחותי (שהיא דתלשית, יש לציין) העלתה את הנקודה שבאותה מידה אפשר גם בממסד נישואין להסיר מחוייבות ולנתק קשר ברגע קיצר... כל העניין מטריד אותי. מרגיש לי כאילו זה מנפץ את הבועה שחייתי בה במשך שנים
היי, תודה לכם!! תותחים ואלופים!😇שאלה קצת מביכה..מזל שזה אנונימי. ב"ה אני יוצאת עם בחור מתוק ממש! ובע"ה בשבת הקרובה יש שבת משפחתית עם הצד שלו, שבת בר מצווה לאחיו.. והוזמנתי(:אשמח לעצות, טיפים, עשה ואל תעשה וכל מה שתראי לנכון😉זה ממש עוד כמה ימים, אז אשמח לתשובה בהקדם🙏
אני מרגישה שעבודת ה' שלי היא מאוד שכלית, אני מקיימת מצוות כי אני באמת מאמינה שזו הדרך הנכונה ואני לא מוכנה להתפשר עליה.אבל יש ביהדות גם התייחסות גדולה לעניין של הרגש, של יראה ואהבה, ואני מרגישה שאני לא שם. יש לי יראת חטא, אבל לא יראת עונש, אני לא מרגישה שיש לי מן 'פחד' מהקב"ה או מעונש, פחות חושבת על שכר של מצוות ויותר על המשמעות והחשיבות שלהן. אני כן מרגישה את ה' ואוהבת אותו, אבל לא מרגישה שיש בי איזה תשוקה ואהבה גדולה לעבוד את ה', יש בי רצון גדול אבל זה כי אני פשוט מאמינה בדרך הזאת, בצורה מאוד שכלית. עד כמה זה נכון/לא נכון לחיות ככה? ואיך אני יכולה לעבוד על זה שעבודת ה' שלי תהיה גם עם רגש?תודה ממש וסליחה על האורך:)
ש. הי, אני שמיניסטית (מהבית:) ויש לנו מלאאא לימודים, זומים, עבודות, מטלות, ומה שלא תרצו..ופשוט אין לי כח לעשות כלום! כי אני בבית, עם כל המשפחה, אז למה שאני יעשה עכשיו לימודים? אני פשוט לא פנויה לזה נפשית...לזומים אני עוד נכנסת, אבל עבודות ומטלות אני ממש לא עושה..וזה די תוקע אותי, כי הכל לתעודת בגרות..אף מורה לא יודעת מזה ולא שמה לב, גם המחנכת, וגם אין לי חשק לשתף אף אחת במצב הנפשי שלי..אני אשמח לעזרה, איך לאזור כח ללימודים המעצבנים האלה? תודה!
למה אנשים לא אוהבים אותי? אני באמת מרגישה מצורעת או משהו.. פשוט אין לי חברות ואני מסתכלת על עצמי ואני נראית סבבה ואני גם לא ילדה ביישנית או רעה. אני פשוט לא מבינה את זה. למה יש אנשים שאין להם חברים ויש אנשים שלא עושים כלום וכולם אוהבים אותם?!
טוב אז קודם כל תודה! אז ככה אני ממש רוצה לעשות חור שני מצד ההלכה אין שום בעיה אבל אמא שלי לא מרשה לי. אמא שלי תמיד לא אהבה עגילים אפילו חור ראשון איך אני יכולה להסביר לה שאין בעיה וזה דבר יפה ושזה לא משפיע עלי לרעה