ש. תודה רבה לכם, אתם עושים דבר נפלא! אני מאוד מאמינה בקב"ה, ושהדרך שלו היא הדרך הנכונה! אבל אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי לפעמים- למה הנשים קצת מופלות? למה לבנים מותר לשיר ולנשים לא. גם שירת גברים היא מושכת. ואתם לא מבינים כמה קשה זה שיש כישרון אך לשמור אותו לעצמך.. למה גברים יכולים ללכת בלי חולצה ואנחנו אפילו לא יכולות להראות את המרפק. ויש את עניין הריקוד וכן הלאה. אני לא יכולה לא לתהות לפעמים למה נשים צריכות כ"כ לשמור שלא להיות מושכות, ואילו אותם דברים שגם מושכים בנות מותרים לגברים..
ש. אני בן 16 ויש לי חברה,ההורים שלי לא יודעים מזה ואני מפחד לספר להם כי אני חושב שהם לא יקבלו את זה יתאכזבו ויגידו לי לנתק תקשר,אבל מצד שני ממש לא באלי לחיות בהסתרה מההורים שלי וזה גם יוצר מצבים של שקרים ואני ממש לא יודע מה לעשות
ש. תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! אני שמינסטית ואני פחות טובה בלנצל את הזמן שלי נכון, ואני נוטה למרוח תזמן על שטויות ולא על דברים מועילים.. כמה דוג להרחבה:) אני יכולה למשל להזכר יום לפני בגרות שוואלה לא למדתי אליה, מצד שני להתחיל עבודה ולהשקיע בה את החיים כמה ימים (במקום להשקיע גם בעוד דברים חשובים אחרים) . ולא רק בצד הלימודי גם נגיד בערב שאנחנו קובעות החברות אז אני מהאלו שמאחרות וכן גם שירות עדיין לא סגרתי.. קצת מייאש אותי כל פעם מחדש שאני לא מצליחה לחלק את הזמן שלי נכון ומרגישה פספוס על הזמן היקר שהקב"ה נותן לי ,אם יש לכם עצות לשיפור המצב אשמח ממש=)
ש. שלום אני בן 16. בתקופה שהייתי בישיבה הייתי מאד פעיל גם בהדרכה שלי גם בהתנדבות ועם חברים ובכללי היה לי חיות בכל מה שעשיתי בין בקודש - לימוד תורה ובין בחול - בכושר.. איך שהתחילה תקופת הקורונה אני מרגיש שאני נובל אין לי כוח לכלום לא להתנדב לא ללמוד פשוט חוסר חיות בנוסף לכך עברתי משבר מסוים שרק הוסיף למצב רוח העגום שלי.. ניסיתי מלא דרכים להרים את המצב רוח ללמוד תורה בלי חשק להתנדב בכוח אבל זה לא זה.. אם יש איזה דרך להכניס בי חיות מאד אשמח.. ותודה על הפרויקט המדהים הזה.