למה דתים ללא אוהבים את הפמיניזם? וגם למה התורה/הדת שובינסטים?
אני לא ממש מצליחה לנצל את הזמן כמו שצריך והרבה פעמים יוצא שאני מורחת אותו. יש לי הרבה דברים שאני רוצה לעשות ולהספיק, אבל לא מצליחה באמת לעשות הכל ולנצל את הזמן... יש לכם אולי רעיונות או דרכים שיוכלו לעזור לי?
היי ותודה רבה רבה על המקום הזה!! ממש לא מובן מאליו אתם עושים עבודת קודש.. בקשר לספירת העומר.. כל שנה מחדש יש לי את אותו סיפור אני מתלבטת אם אני יכולה לשמוע שירים או לא יכולה.. העניין הוא שאבא שלי לדוגמה מקל בזה. וגם יש הרבה פוסקים שמתירים, בגלל שזה כבר לא איזה משהו מיוחד או מרגש יותר מידי בימנו לשמוע שירים.. זה בכל מקום וזה כבר דיי יום יומי..כשאני שומעת שירים זה לא גורם לי לקפוץ משמחה אבל בוא נגיד את זה ככה- כשאני לא שומעת זה ממש קשה לי ואפילו מעציב..אני אף פעם לא יודעת מה לעשות כי כשאני שומעת שירים אני כל הזמן חושבת שאסור לשמוע ומצד שני אם אני לא שומעת אז זה דיי קשה.. ויש גם צד שלישי;) ברור לי שחלק מזה זה גם בגלל שאומרים שאסור. הגיוני שהיו תקופות שבהם אני בכלל לא ירגיש חוסר אבל דווקא כשאומרים לא..אשמח לעצות מה אפשר לעשות:)
שלום :) אני שביעיסט, בן 17. שמתי לב שלרוב האנשים סביבי ממש לא בוער בית המקדש. אנשים לא לוקחים את הציפייה הזאת כדבר מובן מאליו.. וזה נורא מפריע לי.
היי, תודה רבה לכם!! לפני כמה זמן דיברתי עם מישהו על הצבא והוא אמר לי את המשפט "היותר דוסות נשארות במטבח" בתור מטאפורה. כמובן שאני לא מסכימה עם הנשים למטבח והכל אבל זו מטאפורה אמיתית, הרי השירות הלאומי, הבית זה המקום הבטוח עבורי. למה שאני לא אצא מהבועה? הרי תמיד אומרים לא לפחד לשאול שאלות, מתוך השאלות מגיעים לאמונה אמיתית, אז למה לא ללכת לצבא בעצם (לא בענייני צניעות כרגע), להבין במה אני באמת מאמינה, על אילו עקרונות אני עומדת?
הי:) אני לא רגיל להיות בבאסה אבל הערב אני כן. הלכתי לאסוף חולצות תנועה לכל השבט וחבר שלי קילל והעליב אותי נורא כי הוא רצה לקחת בעצמו... הוא האשים אותי בדברים קשים, מוגזמים ולא קשורים תוך כדי שהוא מזכיר לי דברים כאובים מהעבר... באמת שפעלתי מתוך רצון לעזור ולפנק את כולם שלא יצטרכו לבוא כל אחד לקחת ויהיה טרחה מיותרת. אני מאוד פגוע ובדיעבד מבין עד כמה כל החיים שלי הוא תמיד התייחס אלי מגעיל. איך אפשר לסלוח לו ושתהיה שוב חברות בינינו ? האם אני צריך לבוא לקראתו? האם צריך לספר לחבר אחר כדי שיגשר בינינו? תודה רבה לכם צדיקים וצדיקות, מאוד מעריך😇
בדקתי השבת קומונה בסניף מסויים ובמהלך השבת הייתי בדירה של הקומונרית, בערב שבת אכלנו הקומו ואני עם עוד שני חבר'ה בערך בגילי.היה ממש כיף ומצחיק, נהנתיוכל הזמן היה לי בראש שזה לא בסדר.. מעורב וכואבל אני באמת אשמח להסבר למה זה לא בסדרזה היה בגבולות הצניעות, כמובן שלא דיברנו בצורה שלא מתאימה, לא עברנו על נגיעה/ יחוד והיה כיף ומצחיק, אווירה טובה דיברתי עם חברה שלי גם על הנושא הזה, היא גרה בישוב דתי בשומרון, אצלם הנוער מעורב והיא סיפרה לי על פורים שבו היא היתה בישוב עם הנוער אחרי כמה פעמים של פורים באולפנה, היא אמרה שהיתה חוויה מדהימה ושהגבולות היו ברורים, החבר'ה שתו ומה שיצא זה דברי תורה, לא חוסר צניעות (רק הבנים שתו, הבנות פשוט נכחו שם)הנקודה היא- לא מובן לי אם באמת יש איסור כזה/ זה רוח ההלכה? מה זה בעצם?וגם.. מה הדרך הנכונה שיש לשאוף אליה? מה האידיאל?בסופו של דבר, החברה האלה מהנוער המעורב שלימדו אותם לשמור על גבולות, לא ילכו ויעשו שטויות, הם לא יפלו בקלות. אבל החבר'ה שבחיים לא דיברו עם מישהי, עלולים ליפול הרבה יותר מהר, לא?למה צריך לשאוף? זה תלוי מצב או שיש לתורה אידיאל ודרך ברורים בנושא?ממש קשה לי עם זה וגם.. אם אני נמצאת בסניף מעורב בשנה הבאה, איך אני אמורה להתייחס לסיטואציה? כאילו היא כולה בדיעבד?השאלה הזו ממש מלווה אותי וחשבתי שברור לי שהתשובה היא שנפרד זה אידיאלי.. עכשיו זה התערער
לפי הסימנים אני חושבת (לא בטוחה) שהזוגיות של ההורים שלי נקראת לא בריאה ואני לא יודעת מה לעשות בנושא. אולי אני סתם חרדתית בגלל כל הסיפורים שיש עכשיו ואולי ההרגשה שלי נכונה. איך מספרים? מה עושים? להגיד להם? אני גם חס וחלילה לא רוצה שההורים שלי ייתגרשו אבל מצד שני אני די בטוחה שהזוגיות שלהם לא נקראת בריאה..
שלום:) הייתי היום על אוטובוס והתיישבו מאחורי חבורת נערים שלצערי דיברו בצורה ממש ממש לא לעניין ובשפה מלוכלכת... והנקודה שפשוט אין לי מה לעשות, אין לי דרך לרדת מהאוטובוס ומצד שני הרגשתי פשוט כל רגע כמה שזה כואב לי לשמוע שככה נערים מדברים וגם שזה בטוח משפיע על הנפש, ושאין לי איך להתחמק מזה... נכון אפשר לנסות לעבור קדימה והכל אבל הם צרחו שזה פשוט לא עזר:( אשמח לשמוע איך אני יכולה לקחת את המקרה הזה ולהוסיף ממנו טוב, הרי אני יודעת שיש הרבה נערים כאלו שגדלים ככה בתרבות שהכל פרוץ ופתוח ואולי יש דרך להשפיע גם עליהם בטוב? מרגיש לי שאנחנו תקועים בתוך החיים שלנו ולא שמים לב שלא כל הנוער בארץ גדל בסביבה דתית ושומרת..(וכמובן שצריך להודות על כל רגע ורגע שלמציאות כזו נולדתי, באמת ב"ה!!) ואם יש לכם רעיון איך אפשר שדברים כאלה לא ישפיעו על הנפש או להצליח כנגד להתחזק בדיבור אני ממש אשמח! תודה רבה רבה לכם! הפרויקט הזה ממש תיקון של דברים מהסוג הזה שפשוט מעלים ומוסיפים לנוער שרוצה לשמוע קדושה!והלוואי ובע"ה נשמע רק דיבור נקי וטהור:)
ש.תודה ענקית לכם על הכל הכל. אני קוראת את כל התשובות שלכם ועם כל אחת הלב מתרחב מאהבה שעוטפת את המילים. אתם פשוט אנשים מדהימים❤השאלה שלי היא תהייה וניסיון לבירור מה קורה כאן..כולם אומרים לי שאני בגיל מדהים, ואני בונה את האישיות שלי, ושזה גיל מאוד חשוב ובלה בלה בלה.תכל'ס, אני לא מרגישה כלום.מה זה אומר לעצב ולבנות את האישיות שלי?איך זה קורה?אני תיכף יוצאת לשירות לאומי, וכולם אומרים עד כמה זה חשוב להגיע בנויה לשרות ככה שאני רק אלך ואבנה ולא חלילה להיפך.וכמובן, עד כמה זה חשוב לברר את עצמי בגיל הזה ולדעת מי אני.אני שומעת את זה עוד מכיתה ח', כשהסבירו לנו עד כמה חשוב לבחור אולפנה שבה נוכל לבנות את עצמנו ואת האישיות שלנו.אבל, היי, אני לא עוברת תהפוכות!הכל בסדר אצלי!אני לא מרגישה שאני מתבררת ומגלה את עצמי ואת הכישורים והיכולות שלי מיום ליום.אז.. מה קורה כאן?*כולם זה כל האנשים הבוגרים מסביבי. הורים, מורים, שכנות.. בנות שלמדו פעם באולפנה ומספרות עד כמה המקם גידל אותן ובנה להם את האישיות. וגם אתם😉. שמתי לב שזה נושא מדובר בשו"תים ואני מתחרפנת מזה שאני לא מבינה..תודה תודה ושוב תודה!!
ש.אז ב"ה יש לי חברה כבר כמה חודשים וממש ממש טוב לי איתה(: באמת, הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש...יש כבר דיבור על חתונה באופן כללי אבל יש עוד זמן, מחכים לסיום שנת שירות שלה. הקטע הוא שאני מרגיש שהלב שלי לא מצליח להפתח מספיק... טוב לי איתה מאוד אבל כשאנחנו לא נפגשים, אז כל הזמן יש לי מחשבות אם זה באמת הדבר שהכי נכון לי? אם כן, אז למה אני לא מרגיש איזו הרגשה כזאת שתאיר לי את העיניים?? מה קורה אם אני לא יודע? ואין לי את ההרגשה הזאת שאני כ"כ מחפש? אני מפחד שההרגשה הזאת לא תגיע..מה עושים? איך גורמים ללב להיפתח? יש למה לחכות?