ש. היי:) אני מרגישה שאני מתאוששת מצרות של אחרים. לדוגמא: קיבלתי ציון לא טוב במבחן, ואני אתמודד רק אם יש לי חברה שקיבלה ציון יותר נמוך ממני. אני מרגישה שזה לא בריא לי. אשמח לעזרה.
למה הנביאים האנשים הכי צדיקים בעם מקבלים את המשימות הכי משפילות?
היי:) אני מרגישה שאני מתאוששת מצרות של אחרים. לדוגמא: קיבלתי ציון לא טוב במבחן, ואני אתמודד רק אם יש לי חברה שקיבלה ציון יותר נמוך ממני. אני מרגישה שזה לא בריא לי. אשמח לעזרה.
אני מרגישה ממש צבועה קורה מלא פעמים שאני עושה דברים סתם בשביל להרשים וזה ממש מעצבן כי זה ממש מרגיש צביעות כאילו אני כבר לא יודעת מה אם אני עושה את זה בשביל עצמי או בשביל להרשים סתם לדוגמא חברה מבקשת עזרה במשהו ואני עוזרת אבל באמת סתם בשביל שיגידו איזה חמודה שהיא עוזרת..מה אני יכולה לעשות איך אני יכולה לרצות לעזור בשביל לעזור ולא כדי להרשים?
דבר ראשון רציתי לומר לכם תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! ממש עבודת קודש אשריכם!!😃 אז השאלה היא איך לגרום למשהו להפתח? יש לי אח שגדול ממני בכמה שנים, ואני יודעת שעוברת עליו תקופה לא קלה, והייתי רוצה לעזור לו ואולי לנסות לשמוע אותו, להקשיב ואני לא יודעת איך לגרום לו להפתח מעצמו ושירגיש שאני פה תמיד לשמוע (גם אם אני קטנה ממנו) ושירגיש חופשי לדבר... אשמח לתשובה יחסית מהר.
1922.א מתלבט בין מסלול עתודה למכינה/ישיבה ש שלום לכם, קודם כל יישר כוח! באמת שהמיזם הזה מטורף ואני בטוח שהוא עוזר למלא בני נוער! אני חושב שהחלטתי די מהר שאני רוצה להיות עתודאי במסלול "צמרת" (רפואה ), ואני עושה פסיכומטרי בכיתה י"ב על חשבון שבו"שים שהייתי אמור ללכת אליהם, ככה שאני לא בטוח אם הבחירה הפזיזה הזאת טובה עבורי כי מצד אחד אני רוצה מאוד להיות במסלול הזה כי זה תחום שאני מאוד אוהב, מצד שני אני רוצה לבנות את עצמי ואת האישיות שלי ולהגיע מוכן לחיים ואני לא יודע אם שנה במכינה או בישיבה יספיקו. ת. שלום לשואל היקר! כל הכבוד על הכנות עם עצמך והרצון באמת לבנות את עצמך בצורה איכותית! לדעתי, השאלה שצריכה להישאל קודם כל היא מהי מטרתי העיקרית, בהתלבטות הספציפית הזו ובחיים בכלל- האם הרצונות האישיים שלי, מה שנראה לי הכי טוב, הקריירה הכי מצליחה (ואני ממש לא אומר שזה הצד בהתלבטות שלך אלא לסוגי התלבטות שיכולים לעלות בכללי), או שמטרתי קודם כל היא לעשות את רצון ה', למלא את שליחותי וייעודי בעולם כיהודי עובד ה', ומתוך זה אני אראה מה הכשרונות שנתן לי הקב"ה, מה הדברים שמתאימים ונכונים לי. בעצם בשורה התחתונה יכול להיות שהבחירה תהיה אותה הבחירה, השאלה היא רק מה המניע שלה- אני או הקב"ה. זה בכלל לא אומר לוותר על המסלול שאותו אתה רוצה, אלא להפך- זה אומר לעשות אותו, אבל עם הרבה יותר רבאק ותחושת שליחות. בהקשר ששאלת- אני לא בקי מספיק בפרטים, מהיכרות של כמה חברים זה אפשרי ללכת לעתודה גם אחרי כמה שנים בישיבה, אבל בכל מקרה, אני ממליץ לך לשבת עם עצמך ולחשוב מה נכון מצידי כיהודי עובד ה' לעשות כעת, מה יותר חשוב לי לטווח הרחוק- המסלול והתפקיד ה"נחשק", או- אני, האישיות שלי וכל מה שכלול בה, וגם/ממילא התפקיד שלי. מה נמצא במקום הראשון, מה העיקר ומה מתווסף אליו ומגיע מכוחו (והוא לא טפל בכלל!). ממילא השאלה אולי תקטן קצת, כי אם ברור לי שהאישיות שלי היא העיקר, שאם בשנים האלו שאני מתפתח ולומד הרבה אני אבנה את האישיות שלי בצורה טובה, עמוקה ויסודית - זה ישפיע לי בכמות ובאיכות על הרבה מחיי, בכל צומת חשובה יותר או פחות, זה ישפיע על ההתנהגות שלי בכל מקום שאהיה בו, על המשפחה שאני רוצה להקים ולגדל- זה יפגוש אותי (כמעט) בכל מקום במשך החיים. ולכן חשוב לשבת עם עצמי, בכנות ופתיחות, אפשר להיעזר אם צריך באדם חיצוני שגם מכיר אותי בצורה טובה- חבר, אבא אמא, מחנך וכו' ולחשוב מה העיקר מבחינתי, האם השנה+ בישיבה/ מכינה יתרמו לי, מה יותר חשוב לי- וזה לא חייב לסתור זה את זה, מה מטרתי בחיים בכללי- ועפ"ז להחליט. כמה נק' 🪁 כתבת "בחירה פזיזה" ואולי כדאי באמת מצד עצמך- בלי קשר לשנה מכינה/ ישיבה- לשבת שוב ולחשוב, לשקול את הדברים לכאן או לכאן, להתייעץ עם דמות מבוגרת שאתה מעריך- הורים, מחנך, יועץ וכו' ולשאול אותה את דעתה על הבחירה הזו, לשמוע, לפתוח כיווני חשיבה, בסוף כמובן- ההחלטה היא שלך. 🪁 בהתלבטות אם ללכת לישיבה/ מכינה חשוב לזכור שבכללי, עצם זה שתלך ל'מוסד תורני' יאפשר לך גם בהמשך- בכל מסלול צבאי שתהיה- את הקשר וה"בית הרוחני" לחזור אליו, רבנים להתחזק ולהתייעץ איתם, דבר שמוסיף ונותן המון! 🪁 אני לא חושב שהפחד מקלקול היא הסיבה שצריכה (בעיקר) להניע אותך, אבל בהחלט צריך להיות מודע למצב כיום שבו האווירה באוניברסיטאות היא חילונית למהדרין, מצב שמקשה מאוד לשמור על רמה רוחנית גבוהה ומדרדר רוחנית הרבה חבר'ה טובים ואיכותיים, ולכן הצורך להגיע למקומות כאלו עם אישיות חזקה ובנויה חשובה פי כמה. 🪁 על הצד גם שתחליט ללכת ישר למסלול העתודאי- בעיקר לפני ישיבה, אבל גם אחריה- תשים לב שקיבלת על עצמך משימה גדולה, להיות עובד ה' במקום שלך עם כל מה שזה כולל. מצד עצמך- חשוב לחזק ולהעמיק את הקשר שלך לקב"ה ולתורה. ומצד הסביבה - להיות דמות של יהודי, דתי, עובד ה' שמאיר את הסובבים אותך. זה לא פשוט, אבל אפשרי בהחלט. סומך עליך!! שיהיה לך בע"ה הרבה בהצלחה בכל דרך שתפנה אליה, שהקב"ה יעזור לך לבחור את הבחירה הנכונה בקלות וגם לשמוח בה! בכל מקרה, אם התשובה לא עזרה, מוזמן בשמחה לשאול ולדייק שוב. אין עליך! 😇 יהודה.
שקרים, יוצא לי לשקר הרבה על החיים כדי להוציא את עצמי ״בסדר״ לספר דברים שהם לא נכונים כדי ליצור רושם טוב. זה בא לידי ביטוי כשאני עם חברים או עם המורים ולפעמים גם מול ההורים והמשפחה😬 אשמח לעצות איך להיפטר מזה. תודה מראש!
קראתי עכשיו את שאלה 1255 ואני ממש מזדהה עם ההרגשה שתיארו שם, שלא מוצאים שומדבר שמעניין אותך והרגשתי שלפחות לי התשובה לא בדיוק היתה ממצה, כי זה פשוט יותר שלא מצליחים למצוא סיפוק בשום דבר שעושים ואז מראש לא מנסים למצוא עיסוקים חדשים או לא חדשים פשוט אדישות וחוסר התלהבות או התעניינות מהכל, וזה די מתסכל כי בסוף יוצא שאני מבזבזת המון המון שעות בטלפון על כלום (אני לא רואה לא סרטים ולא סדרות), ובתיאוריה הייתי יכולה בזמן הזה לסרוג, לנגן, לקרוא ספר, או לעשות כל דבר פרודוקטיבי אחר.מה אפשר לעשות עם המצב הזה? איך אפשר לשנות אותו . בת17
ש. שלום, תודה רבה על כל מה שאתם עושים! יש לי שאלה קצת מוזרה, לא בטוחה שתוכלו לענות עליה... אני בת 15, מרגישה בחודשים האחרונים שפשוט נמאס לי להיות אני. נמאס לי מהתכונות שלי, נמאס לי מהיכולות שלי, נמאס לי מכל ההוואי שסביבי, מרגיש לי שמיציתי את העניין. ברוך השם אני מודעת לכישרונות שלי או לדברים הטובים שיש בי, ואני מקפידה מידי פעם להזכיר לעצמי שאני מסוגלת לכל מיני דברים, אבל פשוט מיציתי את האנשים סביבי ואת כל מה שקורה. מרגישה שאני חייבת להיות בן אדם חדש, בלי כל הסטיגמות עלי, להתחיל הכל מהתחלה... וזה קצת לא אפשרי עם החברות שלי והמשפחה שלי שחושבים עליי דברים ספציפיים... איך בכלל מחדשים את עצמי? איך אני יכולה לגרום לעצמי להרגיש חדשה יותר נקיה יותר? בת 15
יש לי קצת בעיה של להתמיד בדברים.. אני מתחילה משהו בהתלהבות וסקרנות אבל אח"כ אין לי כוח לסיים וזה פתאום משעמם אותי, איך אפשר להתמיד בלי לפרוש באמצע? בת 18
לצערי דוד שלי בחר להתחתן עם אישה לא יהודייה.. קשה לי מאוד עם זה. הבעיה היא שהם הודיעו אתמול שהיא בהריון... קשה לי לחשוב על זה שאחים שלי הולכים לגדול כשיש להם בני דודים גוי..כמה צער זה מביא לסבא וסבתא שלי😪
שלום לכם. לרוב אני די שמח, אבל דבר אחד מפריע לי- אני לא מחייך. זה לא שאני עצוב, אני פשוט לא מחייך, הולך ברחוב, ולא מחייך. איך אפשר לחייך כל הזמן? אני מאוד רוצה ולא מצליח... אשמח אם תעזרו לי..