היי אלופים!! אתם עושים עבודת קודש. ועכשיו לשאלה: איך עושים חשבון נפש אמיתי, ואיך יודעים ממי לבקש סליחה אם אני לא חושבת על אנשים שפגעתי בהם? ואני פחות מעדיפה לבקש בקבוצת ווצאפ כי זה כללי מדי...
ש.חינכו אותי בבית לשמור נגיעה ובאמת אני שומר אבל למה בעצם זה כל כך חשוב? כתוב בפסוק "לא תקרבו"-כדי שאדם יתרחק מעבירה הגבילו אותנו בדברים מסוימים שהם מעין "גדר" להתרחק מהחטא ומהפסוק הזה שמדבר על עריות לומדים את שמירת נגיעה אבל אם אני נותן כיף למישהי בסניף זה יוביל לחטא? כנראה שלא... וגם הרבה שנים עברו מאז שחכמים הגבילו אותנו בזה והיחס לנשים מהתקופות האלה השתנה אז למה בעצם זה עניין כלכך חשוב?תודה רבה, כל הכבוד על היוזמה.
טוב... אני יודעת שהשאלה קצת פחות מתאימה לפה, אבל אני מחפשת לזה עזרה הרבה זמן ואין לי למי לפנות...אני לא מאמינה באלוקים. טוב, כמעט ולא (וגם אם לא זה עדיין משפיע עליי כפי שניתן לראות ב-ק). אני חושבת שאני כבר די יכולה להגדיר את עצמי כדתל"שית, לא שומרת שבת, לא שומרת כל כך בין בשר לחלב לעוד כל מיני דברים שאני מעדיפה לא לפרט 😅 בכל מקרה, הגעתי למסקנה שאני חייבת לספר את זה למשפחה שלי, אני לא יכולה להמשיך להסתיר משהו כל כך משמעותי מהחיים שלי ומהחיים שלהם, ואני ממש לא יכולה להמשיך לשים מסיכות על הפנים ליד האנשים הכי קרובים לי. (אם כבר פורים אז עד הסוף) בלי קשר לזה שאני משקשקת מפחד מזה שהם ידחו אותי, או יכפו עליי דברים שבחרתי אחרי הרבה דילמות לוותר עליהם. אני גם מפחדת שההורים ירחיקו אותי משאר האחים... כדי שלא "אדרדר" אותם... השאלה שלי, היא איך לספר למשפחה?רק ההורים? עם האחים? לכנס את כולם במיוחד? סתם לפלוט את זה? אני באמת לא יודעת מה לעשות ואני לא יכולה יותר להסתיר את זה.
יש מישהי שאני די שונאת.. מה אפשר לעשות חוץ מלאחל לה את כל הרעות שבעולם?
שלום למשיבים היקרים,כבר הרבה זמן שאני מחפש ספר מתאים לעבודה על קרבת ה' ולא ממש מצאתי, אשמח אם תוכלו לעזור. בתודה רבה.
איך אפשר לדעת שהיהדות היא לא רק דרך לשלוט על האוכלוסייה? ושמי שכתב את התנ"ך הם פשוט קבוצה של אנשים חכמים מאד שידעו לפתח שיטה שמגנה על עצמה מפני ספקות? הרי האמונה בה׳ מבוססת על זה שאנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתנ״ך, על בריאת העולם והאפשרות לניסים וכו׳. אבל איך מלכתחילה אפשר לסמוך על התנ״ך עצמו?
אהלן(: הישבצים בסניף שלי פשוט ארוכים. דברים שאפשר בצורה עניינית לסגור בחצי שעה שעה נמרחים על 5 שעות... אין לי בעיה להקדיש את הזמן הזה אם הוא היה מנוצל, אבל הוא לא, וזה בא על חשבון דברים אחרים.. דיברתי על זה כמה פעמים עם הקומונרית שלי וזה לא ממש עזר (חלק גדול מהמריחות זה בגללה..), אז התחלתי לצאת באמצע.. אבל עכשיו הצוות שלי כועס עלי בגלל זה. יש לכם טיפים איך אפשר להסביר להם בצורה נעימה/לגרום לישב ים להיות יעילים יותר/להיות בישבצים כל הזמן בלי להיות מתוסכלת מזה? תודה ענקית!! ממש מעריכה את כל ההשקעה שלכם(:
היי ממש תודה על הפרויקט הזה❤️ אני מרגישה שאין בי תכונות טובות ודברים שאני טובה בהם. אני יודעת שיש בי, כי כל הזמן אומרים שבכל אחד יש טוב, ואני מאמינה בזה, השאלה שלי היא איך אני יכולה לגלות מה הדברים הטובים השבי, מה התכונות שלי, במה אני טובה, מה עושה לי טוב ושמח. גם תחביבים אין לי כ"כ יש לי חברות וכיף לי איתן וזהו (כשאני שואלת חברות אז הם אומרות לי מה את אוהבת לעשות, מה מעניין אותך וכו'..) ואין לי כ"כ תשובות לזה. ב"ה יש לי חברות וטוב לי, אבל בהרבה מקרים קורה לי שאומרים תחשבי על תכונה טובה שלך, על משהו שאת אוהבת לעשות שעושה לך טוב, גם אתם בכל מיני שאלות. ואין לי תשובה לזה. מקווה שיצאתי מובנת🤪. ממש אשמח שתענו לי🥰
שלום. קשה לי ממש, אני לא אדם הכי חברותי שיש (ואני רוצה להיות..) אבל בכל זאת יש לי קצת חברים (ואנחנו לא חברים כל כך טובים ברמה של לצאת ביחד לבילויים וכדו..). למדתי בישיבה תיכונית ללא פנימייה ולכן אני מרגיש שיש לי רק חבר אחד שהוא באמת חבר טוב שאני סומך עליו והכל וגם נמשיך להיות חברים כל החיים. התחלתי השנה ללמוד בישיבת הסדר, ועכשיו אחרי זמן מסוים בישיבה אני מרגיש שאין לי באמת חברים טובים. לכולם בערך יש כבר את "החבר'ה" שלהם ושהם הרבה זמן ביחד (ברור שהם יהיו וימשיכו בעתיד להיות חברים טובים ואני מקנא בזה) ואני מרגיש יחסית בודד, אני לא מרגיש שאני חלק מהחבורות בשיעור, אלא דיבורים כאלה עם חברה מידי פעם וזה קורה רק כשאני יוזם. לאור הדברים לעיל לא כל כך משתפים אותי בדברים שעושים או קובעים. מה אני אמור לעשות? איך אפשר להשתפר בקטע החברתי הזה ולהתמזג בקבוצה מסוימת וליצור חברים טובים? כי אין לי חברים טובים בכלל מלבד אחד וזה ממש קשה לי כי חשבתי שפה המצב ישתפר. אני מרגיש נורא בודד, מה לעשות?
ש. אני רוצה להיות חלק מהחברה הדתית (בגלל הרגשת השייכות, הקהילתיות, מוסדות החינוך, מוסר העבודה, בכללי - האכויות של החברה) אבל אני פשוט לא מאמינה באלוהים. אפשרי להיות חלק מהחברה הדתית בלי להאמין ובלי לקיים מצוות? כל החברים והמשפחה שלי דתיים וזה נראה לי קשה מידי בשבילי להתחיל את כל החיים מחדש ולאבד את כל החברים והחברות הדתיים שלי. אם לא אפשרי - יש אולי אמונה (לא דתית) במשהו, שעצם האמונה בו ישייך אותי, ייצור לי קהילה ומסגרת?אני כל כך מיואשת ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה בבקשה תעזרו לי
לגבי קללות אדם וחווה. קודם כל הקללות לא שיויוניות.הם עשו את אותו מעשה, וחוה (ובעצם כולנו) נענשה לסבול סבל פיזי קשה ממש, ואדם בסך הכל קיבל סבל סבבה. הרבה יותר קשה ללדת מלעבוד.ועוד שאלה - את העונש של אדם היום כולם סובלים (גם נשים) כולם צריכים לעבוד קשה לפרנסה, אבל העונש של חוה נשאר רק אצל הנשים.קצת לא הוגן.
אני רוצה להיות חלק מהחברה הדתית (בגלל הרגשת השייכות, הקהילתיות, מוסדות החינוך, מוסר העבודה, בכללי - האכויות של החברה) אבל אני פשוט לא מאמינה באלוהים. אפשרי להיות חלק מהחברה הדתית בלי להאמין ובלי לקיים מצוות? כל החברים והמשפחה שלי דתיים וזה נראה לי קשה מידי בשבילי להתחיל את כל החיים מחדש ולאבד את כל החברים והחברות הדתיים שלי. אם לא אפשרי - יש אולי אמונה (לא דתית) במשהו, שעצם האמונה בו ישייך אותי, ייצור לי קהילה ומסגרת?אני כל כך מיואשת ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה בבקשה תעזרו לי