כל השאלות שנשאלנו #יעל מזוז

תסכול שלום. כאן אני.יצא שדיברתי עם מישהו, השיחה סופר זרמה ובאמת הרגשתי מדהים! ממש!ממש הרגשתי שיש ביננו משהו מיוחד, הבנה והכלה מיוחדת.אממה.. הבחור גדול ממני ב5 שנים..למה?! למה לי זה קורה?!אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי.בת 18.5

ראשית, אני רוצה לומר תודה רבה על הפרויקט היפה הזה, מעריכה אתכם מאוד:)אז אני שמיניסטית ונפלתי בשמירת נגיעה לצערי. כבר תקופה ארוכה שאני ממשיכה ליפול עם החבר למרות ששנינו רוצים אחרת.אחד הדברים שהכי מונעים ממני להתקדם הוא התחושה שלא משנה מה אעשה, מה שקרה קרה ואני לעולם לא אצליח להתנער מהשריטות האלו, אז בשביל מה לטרוח בכלל? אנחנו עדיין ממשיכים לעבוד על זה אבל אני פשוט מפחדת שזה לא יעזוב אותי אף פעם. יש לכם עצות?💖בת 18

היי. ב"ה חברות שלי ואנשים בסביבתי חושבים שאני ממש טובה בלייעץ. כלומר, אני מצליחה לראות דברים מנקודת מבט של אנשים אחרים והרבה חברות מתייעצות איתי ובאות אלי כדי לקבל עידוד או עצה או ניחום וכו'. אני ממש שמחה לעזור ואני באמת מודה לה' שאני בן אדם שאנשים רואים אותו בצורה כזאת. הבעיה היא שהרבה פעמים אנשים מספרים לי דברים שאני לא רוצה לדעת. דברים קשים מדי או מבלבלים מדי, וגורמים לי בעצמי להיות חסרת מנוח או מפוחדת או לא יודעת מה. אני יודעת על חברות שלי הרבה דברים שאנשים אחרים לא יודעים עליהם, ולפעמים זה גורם לי לראות אותם בצורה מסוימת שמפריעה לי בשגרת היום יום שלי. לדוגמא יש לי חברה שסיפרה לי שהיא עברה אונס ממישהו שהיה קרוב אליה (ההורים שלה יודעים והכל , היא רק רצתה חיזוק ועידוד מחברה) . דיברתי איתה, עזרתי לה וכו', אבל אני מרגישה שעכשיו יש בי איזה משהו שאני חייבת להוציא ולשתף, ואני באמת לא יודעת איך לעשות את זה. מפילים עלי לפעמים הרבה דברים שאני מרגישה שהם לא מתאימים לגיל שלי או לאופי שלי להתמודד איתם ועם ההשלכות של זה, ואני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד. (הלכתי ליעוץ שלא ממש עזר ועכשיו בכל מקרה אני יודעת שלהורים שלי יש תקופה לחוצה ואני לא רוצה להפיל עליהם את זה, חוץ מזה שאני לא מרגישה בנוח לדבר איתם.) גם אין לי איך להימנע מלדעת את הדברים האלה, כי אני לא יכולה לסרב לחברה שצריכה עזרה, ואני אף פעם לא יכולה לדעת מראש מה היא הולכת להנחית עלי. חוץ מזה שבדרך כלל החברה עם הבעיה סובלת הרבה יותר ממני בגלל זה, ואני לא חושבת שאני יכולה להתלונן. כך או כך, יצא שאני שומרת הרבה דברים בבטן- חברות שנאנסו, שהתמכרו לאלכוהול, שההורים שלהן מאיימים אחד על השני, שיש להן בעיות רפואיות ,שיצאו מהארון (זה לדוגמא היה ממש קשה לי, כי נורא קשה להסתכל על חברה שלך באותה הצורה אחר כך, והרגשתי נורא אשמה.) אני ממש אשמח לשמוע אם יש איזה שהוא פתרון או דרך שלא כוללים יעוץ מקצועי.

אני יודעת שאתם לא עונים על זה אבל חייבת לפרוק...ראיתי משהו שלא הייתי צריכה לראות אותו,אני ילדה יחסית תמימה וצדיקה, מאוכזבת שראיתי את זה, זה לא יצא לי מהראש, מרגישה שטיפה מנפנפת ומתרצת למה לא לקיים את המצוות כי אני לי כוח...רוצה כ"כ לחזור למאמץ של המצוות בבוקר וביוםמשתדלת כ"כ לקום בבוקר לתפילה (בע"ה תאחלו לי שהצליח!)מקווה מאוד שיצא לי מהראש ולפחות לא אחשוב על זה...תודה לכם!!כל עצה תתקבל בשמחה...!

אני מדריכה שנה שנייה, שנה שעברה עברתי כל כך הרבה מורדות עם השבט הזה והשנה הגענו לעלייה משמעותית באמת ואני מרגישה שטוב לי עם החניכות, אבל הכניסו לי מדשית חדשה שאני לא מתחברת לאופי שלה בכלל ולא מסתדרת איתה, אין לנו שיח והיא חיה בסרט שהיא המדריכה היחידה שלהן (זה מה שהיא מספרת לכולם) ובתכלס אני השקטה וזו שפועלת באמת ועושה. לא אכפת לה מהחניכות, הן מרגישות שהן במקום האחרון עבורה והן כל הזמן משתפות אותי בתחושות שלהן וקשה לי ממש עם המצב כי עד שהגעתי למקום טוב עם השבט אחרי שנה שלמה של קושי יש משהו שמקשה לי ולחניכות להנות סוף סוף. והרבה פעמים אני חושבת על לעזוב אבל לא יהיה שבט אחרכך..ניסיתי לפתור את זה אבל אני לא מצליחה.. והיא בהדרכה בשביל המחוייבות האישית ככה שהיא לא תעזוב מרצונה.. והקומונרית פשוט לא מבינה אותי.יש דרך שבה אני יכולה לגרום לעצמי לא לתת לזה יותר מידי חשיבות? ולנסות להתעלות על התחושות הלאה?

ש. היושש ותודה על הפרוייקט הזה! אני שמיניסטית.. וכבר הדיבורים על שנה הבאה וזה.. בחברה שאני נמצאת, רוב רובן של הבנות הולכות לשירות, ואני סגורה על דבר אחר.. (מעדיפה לא לפרט.. אבל בכיוון של לימודים, מדרשה, שנת חופש וכו..) אני יודעת למה אני הולכת למקום הזה ובטוחה בעצמי לגמרי למה אני לא עושה שירות.. הבעיה מתחילה כששואלים אותי מה מה אני עושה שנה הבאה, ובכללי שיש דיבור על זה בין הבנות.. אני ממש מתפדחת להגיד שזה מה שאני הולכת לעשות שנה הבאה, ושאני לא עושה שירות, למרות שאני לגמרי יודעת למה, ומאמינה בזה! אני מרגישה שאני צריכה להתנצל על זה, וזה מבאס..

היי תודה על המקום לשאול😍 אז ככה בזמן האחרון אני נפגעת מחברות קרובות. דווקא המקום הבטוח שלי דווקא האנשים הכי קרובים אלי פוגעים בי. (יש לי כמה מעגלים של חברות, חברות מהבית והסניף, חברות מהאולפנה וכו) ועל כולם אני נשענת- כי תכלס בשביל זה יש חברות, כדי להישען ולהיעזר ולהתחזק וכמובן להינות ולבלות..ובזמן באחרון כל מעגל מחדש פוגע בי, מעליב אותי, לא מזמין אותי לדברים וכבר אין לי על מי להישען. זה פשוט מתסכל. אני ילדה מאוד חברותית וחושבת שכיף להיות איתי וכל החיים שלי כשהייתי מוזמנת לדברים שהם רק כמה בנות ופוגעות בבנות אחרות נלחמתי בזה. עשיתי את כל המאמצים כדי שכולם ירגישו חלק, כי מה התועלת בלעשות משהו כיף על חשבון הרגשות של מישהי אחרת?..זה נושא שממש חשוב לי, בתור אחת שיש לה חברות לנסות להיות כמה שיותר מקבלת ופתוחה כדי שכולן ירגישו טוב. כי יש לי כוח חברתי אז אני משתדלת להשפיע לטובה.. ואז זה כאילו תוקע לי סכין בגב. זה שאני אעמוד על העקרונות שלי ואגיד לבנות להזמין בנות אחרות לדברים הופך אותי להיות לא מוזמנת גם, כאילו מלכתחילה אומרים כשעושים משו שהם יודעות שזה לא הכי יפה אז בנוסף לבנות הרגילות שהן יעליבו ויוציאו מהחברה אז גם אני נוספתי. וכולם חושבים שאני בסדר עם זה ולא נעלבת כי אני זאת שרוצה שכולם יבואו. אבל ברור שזה לא בסדר, זה בדיוק מה שרציתי למנוע. עצוב לי שככה החברות שלי מתנהגות, שהן ינסו למצוא כל דרך ותירוץ להוציא בנות ולכייף בילעדיהם כי הרי זה לא מגניב לעשות משו כשכולן שם. ברור לי שיש משהו כיף בלהיות ביחד רק קבוצה מצומצמת של בנות וזה בסדר מידי פעם. אבל לא יותר חשוב לפעמים גם אכפתיות ורגישות? תחשבו שבשבת אתן נפגשות חבורה אבל כולן יודעות שיש מישהי עכשיו שיושבת לה לבד בבית.. אז יופי שכיף לכן אבל לא קצת צובט לכם בלב על הזאת שלבד? גם אם זה קצת גובה מהנוחות שלי לא עדיף שנעשה משו כולם? בקיצור יוצא שעכשיו סתם נדפקתי.. עכשיו אני זאת שלבד וזה בודד ועצוב. והכי קשה זה שהם באמת חושבות שאני בסדר או על בנות שאף פעם לא מוזמנות הם חושבות שהן רגילות לזה אז הן כאילו חסינות ולא נעלבות. לא באלי להיפגע, ואני גם רוצה את המקום הבטוח שלי חזרה. מה עושים? בת 16

היי אני תמיד בסניף יש לי שם מלא חברות אני אוהבת להיות שם אבל באולפנה קשה לי להתחבר לבנות כולם שם לא הסגנון שלי ניסיתי לעבור וזה לא הלך אני מרגישה שבסניף אני מקובלת ויש לי הרבה חברות ובאולפנה אין הבנות באולפנה הם לא כמוני חוץ מכמה שאני לא אוהבת את איך שהם מתנהגות וקשה לי להתחבר עליהם . בת 15

שלום :) האח הקטן שלי (13) כל הזמן עושה דברים שאסור לו כשההורים לא בסביבה. אני, בתור אחות גדולה, ממש נלחמת בעצמי לא להלשין עליו כל פעם. עכשיו, כשאני רואה אותו עם חברים בלי מסכה, כשברור לו שאסור, והוא הוזהר בפעמים הקודמות שנתפס, האם להגיד להורים? אין אופציה לדבר איתו, סביר להניח שגם אם יקבל עונש הוא יעבור אותו וימשיך להוריד את המסכה עם החברים.

קשה להגיד במילים כמה הפרוייקט הזה פשוט תדהים!! עבודת קודש ממש, תודה רבה! אז לשאלה ;) יש לי חברה שהייתה איתי בבית ספר היסודי ועכשיו אנחנו לא לומדות באותה אולפנה. היא לומדת באולפנה מגוונת מבחינת רמה תורנית ויש שם בנות מבתים יותר וכאלה פחות.. אז גם לפני הקורונה ובעיקר במהלכה, ראיתי את הסטטוסים שלה בווצאפ וראיתי שהיא התחילה לעשן ולבלות בחוץ בשעות מאוד מאוחרות ובמקומות לא משהו, היא מסתובבת עם חברים וחברות שהיא מכירה פתאום (אני לא יודעת מאיפה...) נראה שהחבורות האלו משפיעות עליה ממש מהרבה בחינות, נפשית, פיזית, ורוחנית... זה לא שלפני זה היא כן היתה דוסית, תמיד היא הלכה לפעמים עם מכנסיים והיו לה חברים וכ'ו, אבל נראה לי שבזמן האחרון זה הולך לכיוון לא טוב בכלל. במפתיע, לפי כמה ימים היא שלחה לי הודעה שהיא מרגישה שבזמן האחרון היא רוצה להתחזק קצת וללמוד, ושבשבתות היא כבר פחות, אבל חגים היא מכבדת במיוחד ליד ההורים שלה.. והיא אמרה לי שזה רצון כזה שאם היא תעשה זה יספק אותה.. אני ב"ה לומדת באולפנה תורנית מאוד, ונחשבת בחורה תורנית בעיניה ובעיני הסביבה. עכשיו העניין הוא שבמוצאי שבת האחרונה הסתכלתי בסטטוסים וראיתי שהיא העלתה בערב שבת ממש בשעות הערב- לילה, דבר ראשון הייתי בהלם ודבר שני לא ידעתי איך לענות לה על השאלה שהיא כתבה לי לפני כמה ימים שעוד לא דיברנו על זה כי רציתי לדבר איתה פנים אל פנים מאשר הודעות... (אני לא חושבת שהיא מודעת עד כמה הדברים שהיא עושה לא טובים לבריאותה הנפשית והפיזית) הילדה הזאת חשובה לי, ואני גם יודעת שהילדות שלה לא היתה קלה... בהתחלה היה לי רצון כזה לעזור לה ולעשות סוג של שליחות , ולא ידעתי איך, אבל כשראיתי שהיא חיללה שבת זה כבר היה נראלי דבר שאני לא אוכל לבוא ולשנות משהו... בקיצור אשמח ממש לעצות, זה טפה דחוף. סליחה אם יצא לי ארוך מדי, תודה רבה. בת 16

ש הוא נפרד ממני אחרי שנתיים שהיינו לא סגורים על עצמנו, לקראת הסוף הייתה ממש תחושה טובה שזה הולך למקום טוב ואז הוא חתך. החלטנו שאנחנו לא ממשיכים לדבר אבל אנחנו לא מצליחים, אכשהו בסוף תמיד יוצא שניפגש ונדבר ואני לא מצליחה ככה להמשיך הלאה אבל אני גם לא מצליחה לעצור את עצמי מלדבר איתו. מה עושים? בת 18

וואו כמה זכויות יש לכם אשריכם תותחים אחד אחד . אני יתחיל אני מרגישה שיש בי 2 אנשים שונים , אני אחד זה ללכת לגבעות להיות נגד המשטרה וכזה, ואני שתיים זה ללכת לשרת בצבא לתרום למדינה ולהיות ידידה של מישהו ספציפי ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה כי בשתיהם אני אני ובשתיהם יש הרבה דברים טובים ואין אפשרות לערבב את שתי הדרכים ואז יוצא מצב שאני מתהלכת בין הקצוות בין שתי האנשים שבי בקיצור מבולבלת מקווה שהבנתם בת 14