ש. הי, קודם כל תודה רבה על ההזדמנות לשאול באופן אנונימי!! ועכשיו לשאלה: השנה בתקיעת שופר לקחתי על עצמי להשתפר בנטילת ידיים ובכיבוד הורים. אני יודעת איך אני יכולה להתחזק בנטילת ידיים - לקרוא הלכות ודברים בנושא ולנסות ליישם בחיים...אבל הבעיה היא שאני לא כל כך יודעת איך להשתפר בכיבוד הורים. גם לפני שלקחתי על עצמי את זה, השתדלתי לכבד את הוריי ולעזור להם...אז מה אני אמורה לעשות כדי באמת לקיים את מה שלקחתי על עצמי?
אני נמצאת בדיוק בשלב שמדברים עליו כל הזמן, השלב של "הבנייה העצמית" אני רוצה להיות שמחה, מאירה ואחת שתמיד יהיה כיף להיות לידה אבל לפעמים כשאני מנסה אני מרגישה שאני רק הופכת להיות השטותית והריקה. יש דרך להיות באמת מאושרת? באמת לשמוח מהכול או שיש אנשים שזה מוטבע בהם ומעבר לזה אין לי מה לעשות?
ש. אהלן, יש לי קרובת משפחה מבוגרת מאוד, ופשוט כבר נמאס לה לחיות. היא לא זוכרת, לא מדברת, על כיסא גלגלים ויש לה עוזרת שעושה בשבילה הכול. למה המתת חסד זה לא מוסרי? אני פשוט לא מצליח להבין את זה, למה היא צריכה לסבול כל כך הרבה, ומה כזה בעייתי בהמתת חסד? אשמח לקבל תשובה שלא מביאה רק את הצד של התורה והדת בבקשה..
ש. היי, תודה רבה ממש ממש על כל התשובות והמענה שאתם נותנים!!אני ממש אוהבת לצייר ורציתי לשאול איך "לקדש" את זה?, כאילו לפעמים נניח יש לי זמן חופשי ואני חושבת מה לעשות, אני אוהבת לצייר, אבל מצד שני אני אומרת לא, אולי אני אלמד משהו, זה לא שהציור בא על חשבון למידה של תורה, כי אני כן לומדת שיעורי תורה דווקא וכזה, אבל אני כביכול לא רוצה לבזבז את הזמן על ציור, למרות שזה כיף זה כאילו יכולתי ללמוד משהו במקום ככה שיוצא שאני לא מציירת😯, ואז זה ביזבוז כישרון?🤔🙁מעבר לזה שזה כיף. בקיצור, אני שואלת איך אני יכולה להפוך את הציור גם לעבודת ה' (גם בכללי בחיים..), תודה רבה מראש:)
היי!לפעמים כשאני רוצה לעודד את עצמי לעשות משהו אני נותנת לעצמי צ'ופר אחר כך, בדרך כלל אוכל- אם אני אשב עכשיו לסיים את העבודה הזו, אני אקח קובית שוקולד; אחרי שאני אקפל את כל הכביסה אני אוכל תפוח. זה עוזר מאוד לסיים משימות ודברים שאין לי כח לעשות, אבל בסוף יוצא שאני אוכלת הרבה נישנושים ודברים במהלך היום ואני יודעת שזה לא בריא בכלל.עכשיו, השאלה שלי היא מה אני יכולה לעשות כדי להמשיך לעודד את עצמי לעשות דברים אבל שזה לא יגרום לי לאכול שטויות כל היום.(אני כותבת רשימות של מטלות ומסמנת כל דבר שאני מסיימת, אז אם אפשר עצה אחרת אני אשמח)
ש. היי, קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה רבה על המיזם!!! זה מדהים! אתם אנשים מדהימים בלי שום ספק. לפני כמה זמן יצא לי להתחיל לדבר עם דתל"ש מהיישוב, דיברנו ודיברנו נוצר קשר ממש חזק ביננו, משהו קצת מעבר לסתם חברים או ידידים, אני מרגישה ממש ש"נועדנו" זה לזו. הקשר שלנו באמת פתוח ומדהים ואפילו התחלנו "לצאת" באיזשהו אופן. אני מתחילה קצת לפחד שהוא משפיע עליי "לרעה" מהבחינה של הדת... אבל אני לא רואה את עצמי מתנתקת ממנו בגלל זה ... אשמח לדרך לפתור את זה אם יש לכם... תודה
ש. אהלן (: מצטרפת לכולם ובאמת סחטיין לכל העוסקים במלאכה.. טוב, אני יודעת שעם כל הקורונה הזאת, אני במצב טוב ב"ה. יש לי משפחה, חברות ובאמת חיים טובים... אבל אני מרגישה אבודה, שאני פשוט ריקה מהכל, שאין לי משמעות לחיים במצב הזה, ושהשגרה הזאת פשוט לא טובה לי... אני קמה מבואסת והולכת לישון מבואסת ברצון כבר לסיים את השבוע וככה עוד שבוע ועוד שבוע זה לא כיף לי להרגיש מבוזבזת ועסוקה כל הזמן בלימודים ובלעבור את השנה הזאת! אני ב"ה מצליחה להקפיד להתפלל כל בוקר, אבל בלי הרבה כוונה ועומק, יותר תפילה מתוך הרגל. אני רוצה ללמוד ולשמוע שיעורים אבל אני מרגישה שבכל הפסקה שיש לי אני מרוקנת נפשית, שאין לי כוחות לפתוח ספר עכשיו אשמח לרעיונות איך לעבור ולקדם את עצמי מבחינה תורנית ופנימית תודה רבה!
יש מישהו שאני כל הזמן מדברת אתו מרצון כמובן זה כיף לי ונחמד לי לדבר אתו אבל מרגיש לי שמתפתח משהו מעבר: לדוגמא אני קבעתי משהו עם חברות ואמרתי לו את זה ואז הוא בא לאותו מקום באותה שעה.. אני באמת לא יודעת אם אני רוצה את זה! אני יודעת שאני כן מוכנה לקשר, אבל ממש לא ציפיתי שזה יהיה אתו, עכשיו גם לא נעים לי להגיד לו וואלה לא מתאים לי שנדבר, לא בא לי לפגוע בו... מה אני עושה?? ותודה ממש בת 16
אהלן:) אני נמצאת עכשיו באיזה מסגרת שבחרתי בה אבל עכשיו ממש מורכב לי ולא פשוט, מכל מיני בחינות. אני כל הזמן מתלבטת עם עצמי, עכשיו ובכללי בחיים איפה עובר הגבול בין להשלים עם המצב הקיים, להבין שכאן ה' שם אותי ואני צריכה לנסות להתאמץ להנות או שאולי מה שה' רוצה ממני עכשיו זה לעבור מקום..? איפה הגבול בין לקבל באהבה את המציאות לבין לפעול לשינוי המציאות? תודה רבה, מעריכה מאוד מאוד. בת 18
ש. אם אני רוצה להתחתן בעוד 2-4 שנים, אני כבר אמור להתחיל לחפש מישהי? בן 19
ש אני בת שירות. וכרגע בתקופת הסגר נמצאת בבית. מרגישה חוסר משמעות.. זאת אומרת, יש אמנם דברים שאני יכולה לעשות בשביל השירות, בבית וכו׳ אבל חסר לי סדר יום ואני הולכת לישון מאוחר קמה מאוחר. מרגישה שאני מורחת את היום. איך אני יכולה להצליח לקום, להרגיש באמת שיש לי תפקיד, להקפיד על משמעת עצמית, להיות עם אנרגיות למרות הסגר וכו׳ תודה.. נקבה 18
אני משדלת שלא לדבר לשון הרע אבל הרבה פעמים רוצה לשתף חברה טובה או אמא בדברים שקרו לי או אני חושבת עליהם ויש בתוכם עובדות או דברים על אנשים אחרים... אני לא רוצה לשמור בלב אבל גם לא רוצה להגיד לשון הרע מה לעשות?