היה לי קשר עם מישהו ואז ניתקתי איתו את הקשר הזה ושוב חזרתי לדבר איתו... ואני מרגישה שכל הזמן כשאני מדברת איתו אני מנסה להרשים אותו, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה... תודה רבה!
אני מרגישה שאין לי באמת חברות אמיתיות, כלומר יש לי מלא מלא חברות גם טובות גם פחות. אבל אני מרגישה שכאילו אין לי באמת חברות אמיתיות שיבינו אותי, שבאמת יהיו כאן בשבילי ושזה יהיה הדדי בינינו. יש לי מלא חברות שאני מגדירה אותן החברות הטובות שלי, אבל לא תמיד מרגיש לי שהן גם מגדירות אותי ככה. ואם נגיד אני אגיד את זה לחברות שלי הן יגידו לי שאני סתם חושבת. וגם הרבה פעמים זה הרגשה זמנית, זה כזה עולה יורד. עכשיו, מתוך ההרגשה הזאת יש לי רצון מאוד מאוד גדול לחבר שיבין אותי, שיחשוב עלי, שיקשיב לי ויכיל אותי. ואני יודעת שזה לא טוב חבר בגיל הזה ואני גם יודעת שאני אפול בשמירת נגיעה..
התחלתי עכשיו כיתה ט', באולפנה חדשה. פנימייה. הגעתי לבד, בלי חברות מהיישוב שלי. אבל אני בעקרון ילדה שמתחברת בקלות ממש לאנשים. בשבט שלי אני ממש נחשבת במעמד חברתי אחלה ממש מהבנות, ויש לי הרבה חברות וכו'. אבל הבעיה שלי שאין לי חברה מהיישוב ממש ממש טובה, אין לי כזאת 'בסטי' שאני יכולה לספר לה הכל איך באולפנה נגיד ולשתף אותה איך הולך לי ובאמת לספר לה הכל הכל. אין לי כזאת. וזה ממש ממש מבאס אותי. יש לי באמת הרבה חברות ואני חושבת שאוהבים אותי, אבל עדיין באמת זה חסר לי הבי-אף-אף הזאת.. ועכשיו גם הבעיה שבגלל שאני בפנימייה מלאה וחוזרת רק בסופ"ש הביתה, יותר קשה לי עכשיו להתחיל להתחבר לבנות חזק יותר ולמצוא לי חברה טובה ממש, כי זה יוצא שרק בשבתות בערך אני מספיקה לראות את השבט שלי. וחוץ מזה גם אני מנסה למצוא ילדה מהשבט שאני רוצה להיות חברה טובה שלה ולהרגיש בנוח לדבר איתה ולשתף אותה ושתבין אותי ושתזרום איתי בהכל, באמת שאין כזאת לדעתי בשבט שלי... באסה.. אוקיי אז זאת הייתה השאלה הראשונה, מה אני עושה במצב כזה. זה מבאס אותי ברמות ברמות!! עכשיו לשאלה השנייה, נכון אמרתי שהתחלתי אולפנה חדשה לבד, אז ממש ממש קשה לי. אני הרבה פעמים לבד, ובאמת שאני לא רגילה לזה, אני רגילה להיות מוקפת חברות, עם בנות שאוהבות להיות איתי. ועכשיו לא כל כך הצלחתי להכנס פה טוב לחברה, וזה מזה מוזר לי. זה לא שלכולן פה יש חברות ממש אבל עדיין, אני רגילה להיות מקובלת כזאת וחברותית. כאילו זה כן שיש לי כזה חברות וזה ובנות שהתחברתי אליהן, אבל בא לי חברות כזה טובות, לשחנ"ש איתן, להסתובב איתן באולפנה וזה, זה באמת קשה לי ככה. מה אני יכולה לעשות עם זה???
אני מקנאה לחברה הכי טובה שלי. מטבעי אני בן אדם קנאי וזה הדבר שהכי קשה לי לעבוד עליו, אבל לאחרונה אני מרגישה שאני פשוט לא מצליחה להתקדם מזה. לחברה הכי טובה שלי יש עוד חברה והן נמצאות ביחד המון לאחרונה , ואני מקנאה מאוד. אני מרגישה שהיא לוקחת לי את המקום ואני בתחרות מסוימת . חשוב להגיד שהחברה שלי באמצע תקופה קשה מאוד ובמצב נפשי לא מזהיר, ואני הייתי שם לידה במשך כל התקופה הזאת וממשיכה להיות , והחברה השנייה שלה - לא. אז אני מרגישה שאני לא מקבלת את היחס הראוי לי, ודווקא החברה שלה שלא הייתה שם לידה ולא יודעת מה היא עוברת מקבלת יחס מדהים וכיפי. אני לא רוצה לקנא כי זה מרגיש לי תינוקי אבל מאוד מאוד קשה לי לראות אותן כל הזמן ביחד ולהרגיש שזה בא על חשבוני.. אשמח אם תוכלו לעזור לי איכשהו. תודה מראש ❤️
רציתי לשאול איך אפשר ליזום חברות? (בקטע של חברות טובה)
יש לי קושי מסוים. הגעתי לתיכון לבד (אף בת שאני מכירה לא באה) ומטבע הדברים בתחילת שנה היה לי מאוד קשה להשתלב ולהכיר בנות אבל חשבתי שבסוף ט אני כבר אכיר ואצור קשרים. אבל עכשיו שאוטוטו השנה נגמרת אני מרגישה שאני לא מוצאת את עצמי בכיתה, לא מצליחה ליצור קשר קרוב ולא להכיר יותר לעומק. אשמח לעצות לגבי זה. כי זה נורא מתסכל אותי שזה ככה אני לא בן אדם כזה סגור.
איך אפשר לשמור על ענווה כשנמצאים עם חברה שכביכול ברמה נמוכה יותר ממך?
קודם כל - תודה רבה על המענה, באמת זה פרוייקט מדהים שעוזר כ''כ הרבה אז תודה רבה! אז ככה - אני הכי קטנה במשפחה ולפני כמה ימים דיברתי עם אמא שלי והבנתי ממנה שמבחינתה בשנה הקרובה פחות או יותר היא הולכת לחתן את כל הרווקים במשפחה (חוץ ממני;) וזה היה נשמע שהיא יודעת על חלק שיש משהו רציני.. אני יודעת שזה לא אומר שמחר או אפילו השנה כל האחים שלי מתחתנים, אבל מתישהוא זה יקרה וזה גרם לי לחשוב עלזה פתאום. יש לי כבר כמה אחים נשואים אז אני יודעת איך זה, אבל עכשיו זה האחים שיותר קרובים אליי בגיל ושממש גדלו איתי אז זה מוזר פתאום.. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון - אני הכי אשמח בעולם אם אחים שלי יתחתנו, במיוחד אח אחד שלי שכבר לא ממש צעיר, אבל פתאום זה הרגיש לי מפחיד לחשוב על זה שכולם יתחתנו ואני אשאר לבד בבית. עם כל זה שאני מאוד אוהבת את ההורים שלי - לא בא לי להישאר בת יחידה... וגם בגלל שיש לי כבר כמה אחים נשואים אני יודעת שלפעמים הקשר לא נשאר אותו דבר, ואני מפחדת שאחרי שאחים שלי יתחתנו וכבר לא יהיה את הקשר שיש לך עם בנאדם שאתה גר איתו באותו בית - אז נתרחק... בעיקר הבנים - שגם עכשיו הקשר איתם פחות חזק מאשר האחיות... בקיצור אני אשמח לעצות איך להתמודד עם להיות בת יחידה בבית, ואיך לנצל את הזמן עכשיו/לשמור על קשר עם האחים אחרי שיתחתנו.. תודה רבה
ש.קודם כל מלא תודה על הדבר המדהים הזה❤️ אז ככה זה טיפה מסובך מקווה שתבינו🙈 אז ככה אני בכיתה ט' באולפנה עם פנימייה מלאה הקטע שלא היינו חצי שנה באולפנה היינו חודשים בערך ואני פשוט לא מסתדרת עם פנימייה והרמה הגבוהה של הלימודים ולא רק זה עבדתי על חברה שלי שאני עוברת לאולפנה שלה ופתאום התת מודע התחיל לחגוג גיליתי כמה לא כיף לי אני מתלבטת אם להתחיל לחפש אולפנה אחרת או לנסות עוד (חשוב לי להגיד שאני ממש לא ילדה של בית אני יכולה לא להיות חודש בבית) אשמח עם תענו לי כמה שיותר מהר🙂
שלום לכם!! אני ממש ממש רוצה לכבד את סבא וסבתא שלי!! אשמח לרעיונות איך? וגם עכשיו חופש אז אפשר יותר.. קצת קשה לי עם הפערי דורות אז אשמח שתחשבו על זה גם. תודה רבה לכם.
הי קודם כל, אתם פשוט אלופים אתם עוזרים למלא נוער שזה ממש חשוב באמת כל הכבוד♥️....טוב אז לשאלה...אני עברתי דירה לפני כמה זמן והמקום שהגעתי ממנו היה מקום מאוד תורני כולם היו דוסות מאוד השירים ששמענו היו מאוד רוחניים לא דיברנו על סדרות וכו....ועכשיו למקום שעברתי הוא פחות דוס אני לא אומרת שהוא לא תורני פשוט אי אפשר להגדיר אותו בתור דוס, הצטרפתי לסניף וברוך ה' ממש כיף לי הכרתי הרבה חברות שבאמת ממש כיף לי איתם אבל לפעמים אני מרגישה קצת לא טוב עם עצמי כי הם שמות שירים שלא נדבר אלהים מדברות הרבה מאוד על סדרות ובנים... וכמובן שאני בשביל לא לצאת מהחברה זורמת איתם אם הם שמות שירים אני שרה איתם אבל אני ממש מפחדת שזה יתחיל להשפיע עלי והתורניותמשלי ממש תדרדר יש לכם מה להציע ליתודה רבה!
אני ממש רוצה להתחבר עם מישהי אבל אני לא רוצה שזה יראה מתחנף ומעיק. מה לעשות?