אני נורא אוהבת את אמא שלי, ואני יודעת שהיא נורא אוהבת אותו והכל, אבל... אני לא מצליחה לסבול את אמא שלי לאחרונה. תמיד הייתה לנו מערכת יחסים מורכבת, אבל היו תקופות טובות מאוד בשנה האחרונה, ועכשיו אני מרגישה שהכל נופל. זה מתבטא בכך שהיא מתעלמת ממני (אני מדברת אליה והיא פשוט הולכת, או שמתחילה לדבר עם מישהו אחר), מדברת אלי בקוצר רוח ובחוסר סבלנות קיצוני (לפעמים זה מגיע לי, אבל רוב הפעמים לא), מדברת אלי בעקצניות ובציניות- כאילו היא חברה שלי מהכיתה שלא מחבבת אותי, ופשוט מתעלמת ממני ומהצרכים שלי פעם אחר פעם. ניסיתי לדבר איתה, לא רק בתקופה הזאת, אלא בכל פעם שהייתה לנו תקופה רעה- ומילים פשוט לא עובדות. שום דבר לא באמת משתנה, לא בשיחה, וגם לא דרך אמצעי תקשורת אחרים (לפעמים אני כותבת לה מה אני מרגישה, וגם זה לא עובד.) החלק הכי גרוע הוא שהיא לא חושבת שיש לנו בעיה ביחסים בנינו. היא שאלה אותי אם אני חושבת שיש לנו בעיה, עניתי שכן, והיא ענתה לי שאין. אני מרגישה שאני על סף שבירה ממש. אנחנו גרים בבית קטן, ואין לי איך להתחמק ממנה עד שאני חוזרת לאולפנה, ואני פשוט לא יכולה לסבול להיות בבית יותר. אשמח לעצה.
היי, תודה רבה על העזרה, יש לי שאלה טיפה מוזרה, יש לי חברה, החברה הכי טובה שלי, ואני מרגישה שהיא מתחילה להתחבר יותר מהצפוי לבת שהכרתי לה, אני אסביר, לחברה הזו אין ביטחון עצמי, אני, ברוך ה' בעלת ביטחון עצמי, ויש ילדה שהיא ממש רצתה להכיר, והתביישה, אז הלכתי והכרתי בינהם, הם נהיו ברוך ה'חברות טובות, נהיינו סוג של שלישיה, אבל את מי שהכרתי לה, אני לא מחבבת במיוחד, או בכלל לצורך העניין, היא פשוט מדברת בשפה טיפה לא הולמת, כולומר זורקת לבנות מטומטמת וזה, בצחוק כמובן, כדרכן של בנות סימנו, אבל אני ממש מתעבת אנשים כאלו, נגיד אצלנו במשפחה זה ברור מובהק שלא מדברים ככה, חוץ מזה, הם רואות אותו סדרה, שזה בהתחלה היה התחום ענין שלהם ואז נהיו יותר ויותר חברות, אבל אני שאני איתה אני מרגישה שפשוט אין לה חיים! הכול זה אותה הסדרה, לדעתי, זה מטופש!!! קשה לי לסבול את זה למרות שזה נשמע מוזר אבל זאת אני, בנוסף היא קצת סנובה, בקיצור לא הטיפוס המתאים בשבילי, מה לעשות?
לא מוצאת מה לדבר עם ההורים. תודה רבה לכם:) אז ככה.. אני נמצאת בבעיה אני מרגישה שלהורים שלי אין נושאי שיחה משותפים ואני ממש מבואסת. אני יודעת שלא מדברים כל הזמן 24 שעות ברצף ולפעמים לא תמיד מדברים. אני יודעת שזה קורה. אבל אני לא יודעת מה לעשות. כי אני רוצה שיהיה נחמד ודיבור טוב. מה לעשות? אני לא באה לבקר אותם אלא רק לנסות לשפר.
אהלן 👋 לפני השאלה אני חייבת לומר שאתם באמת עושים עבודת קודש, תבורכו. קשה לי עם ההורים שלי. מרגיש לי שהם לא מצליחים לראות את מי שאני באמת. מי שאני ליד חברות ואחרים. הם לא מתייחסים אליי כאל מתבגרת שעוברת שינויים בחיים שלה, אלא רק כשאל הילדה שלהם שכמו שהיא היתה קטנה ככה היא צריכה להיות. איך אפשר להמשיך לכבד אותם?
היי ישלי 2 חברות (אחת טובה והשנייה אחותה שגם חברה שלי) שיש לי מערכת יחסים ממש בעייתית איתם.. מבחינה חיצונית אנחנו חברות טובות אבל בפועל הם פגעו בי לפני שנתיים שלוש בטיול ממש והם לא הבינו את רמת הפגיעה כך שחזרו על זה שוב טיול שנה לאחר מכן.. אני ממש נפגעתי מזה וחטפתי טראומה ומאז לפעמים יש לי מעין פלאשבקים למרות שהתגברתי על זה ואנחנו חזרנו להיות חברות אבל לפעמים אני נזכרת בזה אבל לפעמים לא יודעת איך להתנהג ולפעול כלפי הבנות הללו.. מצד אחד הם חברות שלי מצד שני אני מאוד פגועה והם התנצלו אז זה לא משו שישתנה... האם להשאר חברה שלהם ? האם צריך לשחרר ולסלוח? אשמח לעצה תודה רבה!
היי, בהמשך לשאלה 3795 דכתבתם לי שאני יכול להיות חבר של שניהם. אז זהו שאני לא ממש חושב ככה, אני ממש מרגיש את ההתרחקות של אחד הצדדים כשאני מתקרב לשני. אני חושב שההתרחקות הזאת היא יותר מהתרחקות רגילה אני מרגיש שזה ממש סוג של עוינות. אשצח אם תעזרו לי להבין איך אפשר להיות חבר של אחד מהם בלי לגרום לעלבון או כעס מהשני.תודה רבה!
ש.היי(: קודם כל תודה רבה על הפרויקט המדהים הזה!!לפני קצת יותר מחצי שנה התחלתי בס"ד ללמוד בישיבה עם פנימייה. יש לי חברים שבאו ביחד מאותו מקום, אני יודע ששנה שעברה הם היו חברים מאד טובים אבל לקראת תחילת שנה קרה ביניהם מריבה רצינית והם לא חברים יותר. בהתחלה התחברתי עם אחד מהם והרגשתי כמה זה מרחיק אותי מהשני, אחרי זה התחברתי לשני והתרחקתי מהראשון. אני יודע כבר של מי מהם אני יותר רוצה להיות חבר אבל בכל זאת אני רוצה להמשיך להיות בקשר טוב עם השני. מה אני יכול לעשות? איך אני יכול לא לפגוע באף אחד מהצדדים?תודה רבה רבה!!! תזכו למצוות!!
היי תודה רבה לכם! פרוייקט מדהים!אז ככה, יש לי חברה מאוד טובה ב"ה ואנחנו בקשר מעולה! ולא מזמן עברה עליה תקופה קשה והייתי שם בשבילה כמה שיכולתי, ב"ה היא עברה את אותה התקופה ועכשיו היא בסדר.בגלל הקורונה המשפחה שלי במשבר כלכלי ואני עוברת תקופה מאוד קשה ומרגיש לי שפשוט לא אכפת לה ממני, כאילו ברגע שאני לא ב100 אחוז שלי ולא שם בשבילה כל דקה ביום אז אני כבר לא חשובה. זה מתלווה לזה שקיים חוסר פירגון כשכן קורים לי דברים יותר משמחים... זה אומר שהיא חברה רעה? שאני לא מתאמצת מספיק להיות במיטבי גם כשקשה לי? לא בטוחה מה לעשות... (כבר דיברתי איתה על זה ולא נראה שאכפת לה במיוחד).
קודם כל איזה כיף שיש את הפרויקט המדהים הזה. אוקי אז ככה יש לי חברה שמצד אחד אני לא אוהבת את מה שעושה את החברות שלנו, היא מוציאה ממני דברים שלא הייתי רוצה, אבל מצד שני יש נושא שהיא היחידה שמבינה אותי בו. ניסיתי להתרחק ממנה כמה זמן ואז הנושא הזה צף והייתי חייבת עזרה.
היי. יש לי חברות עוד מהאולפנה שזוכרות אותי בצורה מסוימת שממש לא משקפת את מי שהייתי אז (לא מרצוני אלא מכורח המציאות שלא קיבלו אותי כמו שאני וגם כי עברתי דברים) ואת מי שאני היום.(מקום יותר שלם ב"ה) לא יודעת מה לעשות... לנצח נגזר עלי לחיות ככה? עם הזיכרונות והיחס שלהן? זה לא מרפה ממני. היה בי כ"כ הרבה אור שרצה לצאת באולפנה ופשוט לא מצא את הדרך. גם הרגשתי שלא תפסו וקלטו אותי כמו שאני באמת. וזה כ"כ מתסכל ומייאש. אני יודעת כמה אני חברותית וכמה יש בי. הן בחרו לראות את זה במשקפיים שלהן. לא יודעת מה לעשות. מפחדת על העתיד. תמיד יהיה איזה קשר אליהן ואני לא יכולה להתכחש. סוף שמינית זה חלק מהחיים שאחרי זה. מה שעוד מציק לי זה היחס המתנשא אלי. והיחס המרחם. זה נשמע נורא. ומרחיק. אבל עמוק בלב אני יודעת שזה היחס ואני מרגישה. אי אפשר להסתיר. בא לי לצעוק עליהן ולהעליב אותן בחזרה שהן מסכנות ואני לא פחות שווה מהן. (אני בוכה תוך כדי כתיבה) למה מישהו בעולם הזה מחליט שהוא שווה יותר ממישהו אחר? אני מפחדת מהן. אבודה פשוט. ואין לי עם מי להתייעץ.
השנה למדתי כמעט כל הזמן מהבית, אבל לפעמים מחזירים אותנו לאולפנה לשבוע או שבועיים...וכל פעם כשחוזרים מרגישה שפשוט אין לי כוחות לארוז את עצמי ואת הדברים ולנסוע, לחזור לחברות שפוגשת בקושי והיחסים איתן ממש לא הדוקים, ופשוט לשחק שכיף לי באולפנה..
שלום, כמובן תודה על העבודת קודש שאתם עושים!! אז קראתי שאלה שמישהו כתב על קשר תלותי ופתאום אני מרגישה שאולי אני בקשר כזה עם חברה שלי. אף פעם אף פעם זה לא היה משהו שחשדתי בו ולא חשבתי שזה אפילו מושג, אבל מאז שקראתי את זה אני קצת לא יודעת מה לעשות..לפעמים יש לי נטייה לראות/לקרוא על בעיות ואז לחשוב שיש לי אותם (לא בקטע קיצוני או משהו) פשוט כשאני שומעת על משהו וזה נורא משכנע וזה אז אני חושבת אולי בעצם אני גם כזאת?.. בקיצור אני לא יודעת אם אני באמת בקשר תלותי, אבל אני כל כך אוהבת את החברה הזאת והיא בשבילי באמת כל העולם ויהיה לי ממש חבל לוותר על החברות הזאת! השנה מבחינה חברתית היה לי קצת קשה, חברות במעגל הכי קרוב ממש פגעו בי והיא בעצם היחידה שנשארה לצידי..בגלל זה ובגלל שפתאום לא היו לי עוד חברות באולפנה אני נורא נשענת עליה, תמיד איתה בהכל, היא עוזרת לי גם בקטע הלימודי, ואנחנו מדברות כל הזמן..היא באמת פשוט נשמה טובה וממש כיף לנו ביחד..הקטע הוא שאני מרגישה שאני לפעמים ממלא את החוסר של המון חברות כולם בחברה אחת, זה לא מפריע לי כל כך כי היא ממלא את זה טוב, כאילו זה מספיק לי..השאלה אם זה תלותי, או לא בריא? תודה!