שלום! לפני הכל אני רוצה להגיד לכם תודה ענקית על כל מה שאתם עושים!פשוט מדהימים.. תודה לכם!!איזה כיף שיש אנשים כמוכם בעמ"י😌😊 לשאלה- לחברה שלי יש יום הולדת בקרוב ואשמח אם יש לכם רעיון איך לכתוב ברכה מרגשת ונוגעת, אני יודעת לכתוב אבל יש לי את אותו הסגנון והוא כל הזמן חוזר על עצמו.. תודה רבה!
נמאס לי כבר!! אני גרה בעיר חילונית ופשוט נמאס לי כבר נמאס לי שקשה לי כל כך עם בשמירת נגיעה עם הצניעות פשוט אין לי כוחות יותר מרגיש לי שאני עושה את זה סתם, וגם אם בן יבוא ויתן לי חיבוק מה אני אגיד?שאני שומרת נגיעה משתדלת לפחות,הכל נראה טוב בעולם שלהם ואני תמיד מרגישה שזה לא המקום שלי ולעבור עיר זה לא הפתרון יש לי אח בגיל קריב אליי ועוד אחות והם בחיים לא יסכימו לעבור עיר בטח לא לעיר דתית,אני ממש מרגישה שאני סובלת בכל יום שאני לא באה למקומות כי אין לי דברים צנועים! ואין לי כוח כבר לראות את כולם נהנים ורק אני סובלת..אני מרגישה שאני מאכזבת את הקדוש ברוך הוא כל פעם מחדש.
היי! 😁 קודם כל תודה רבה על האפשרות לשאול! אשמח אם תוכלו לענות בקרוב כי זה שאלה שקשורה לספירת העומר🙃 לא ממזמן המשפחה שלי קנתה פסנתר, אחרי הרבה זמן שאנחנו מחפשים ורוצים לקנות. ב"ה אני יודעת יחסית לנגן כי למדתי כשהייתי קטנה יותר ועכשיו אני סתם מנגנת לכיף שלי כשאני רוצה. לפני שאגיע לשאלה שלי, חשוב שתדעו שהמנהג אצלנו בבית זה כן לשמוע שירים בספירת העומר, רק לא בלייב(הופעות וכאלה..). כשקנינו את הפסנתר ישר חשבתי עלזה שאם מישהו ינגן בספירת העומר, כנראה שזה יהיה בעיה כי זה מוזיקה בלייב ואסור לנו לשמוע. אז שאלתי את אמא שלי והיא אמרה שמותר, כי זה להתאמן, וזה לא סתם ללכת להופעה להנאה. אני אישית לא כל כך הסכמתי עם זה, כי כשאני מנגנת זה לא להתאמן כי אני כבר יודעת לנגן.. אז החלטתי בעצמי(בלי שאר המשפחה) להחמיר, ולקחת על עצמי לא לנגן בין פסח ללג בעומר. הבעיה היא שאחותי הקטנה קצת פחות דוסית ממני, ועדיין רוצה להמשיך לנגן(היא אומרת שזה להתאמן אבל אני מרגישה שזה לא כי היא תמיד מנגנת שירים שהיא כבר יודעת טוב, ולכן זה לא באמת להתאמן). אין לי בעיה שהיא תנגן אם זה מה שהיא רוצה לעשות, אבל אני לא רוצה לשמוע את הניגון כי אני לא מרגישה בנוח עם זה.. אז אמרתי לה שלא תנגן כשאני בבית, והיא ממש כעסה עלי כי אני כביכול לוקחת לה מהזמן לנגן. זה בסדר מצידי לבקש שלא תנגן כשאני בבית? מרגיש לי שזה לא כי אני לא זאת שהחלטתי למגן, ולכן זה בסדר לשמוע.. אבל אני עדיין לא מרגישה בנוח לשמוע אותה מנגנת. איך אני יכולה לשכנע אותה לא לנגן כשאני בבית בלי שהיא תכעס או תעלב?
אהלן:) יש לי חברה טובה, מתוקה ממש, אני אוהבת אותה וכיף לי איתה מאוד.. אבל יש משהו שקצת מפריע לי בה.. היא מאוד ילדה של אידיאלים. כאילו כולנו מאמינים באידיאלים, אבל היא הרבה פעמים אומרת אידיאלים מסוימים כמו סיסמאות כאלה.. זה לא שהיא מדברת על אידיאלים ולא עושה אותם ואז זה איזשהי צביעות, הקטע שיותר מפריע לי זה שלדעתי זאת תפיסה קצת ילדותית - של שחור ולבן, שקל להגיד סיסמה שכולנו מאמינים בה אבל החיים יותר מורכבים מסיסמאות.. לדוגמה אני יכולה להגיד שאני מבואסת מזה שיש שני מבחנים השבוע, ואין לי כח ללמוד והיא תגיד שהכל תלוי באיך נלמד ואם נעשה אווירה כיפית וזה אז יהיה לנו כיף.. וברור שזה נכון! וברור שאני מאמינה בזה גם! אבל באותם רגעים אני רוצה שהיא תזדהה איתי במה שאני מרגישה ולא תזרוק לאוויר את האידיאל שצריך להיות, שאני יודעת אותו.. או שאני מספרת לה על סיטואציה בעייתית שיש לי והיא ישר תגיד מה האידיאל בעיניה.. ושתינו יודעות טוב מאוד מה האידיאל ומה השאיפה, אבל אם אני שיתפתי אותה כנראה שזה לא המצב..היא על הרבה נושאים אומרת כל מיני דברים שהם סיסמאות ופחות (ככה זה מרגיש לי לפחות) הדעה שלה, או פחות מה שבאמת מתאים לסיטואציה.. זה אולי נשמע קצת מוזר ואני בדר"כ ילדה מאוד רגועה ובכלל היא חברה שלי ואני אוהבת אותה אבל זה פשוט עולה לי על העצבים.. אשמח לעזרה:)
שלום לכם, אתם מדהימים!! תודה על הפרויקט הזה שעוזר לכל כך הרבה בני נוער.אז לשאלה שלי, היא די דחופה אז אשמח אם תענו בהקדם פגעתי בחברה, זאת לא הייתה כוונתי לפגוע. באופן כללי אני ממש לא אחת שפוגעת באנשים. לטענתה השפלתי אותה ומבחינתי זה היה הכי בצחוק, אבל אני מבינה אותה כי יכול להיות שקצת הגזמתי(לא אכביר בפרטים מזהים). זאת חברה שמאוד חשובה לי ואני מאוד אוהבת אותה. קשה לי עם זה שהיא סיפרה את זה לעוד בנות ויצאתי ממש רעה אבל יותר מזה קשה לי הידיעה שפגעתי במישהי שחשובה לי.ביקשתי סליחה כמובן אבל עדין קשה לי עם זה שהיא נפגעה ויש שלי ייסורי מצפון מטורפים.אשמח לעזרה .
היי,קודם כל תודה על הפרויקט!! ממש עוזר ומחזק,🌻עכשיו לשאלה...אני גרה בישוב ומסתובבת עם חברות לא הכי דוסות,אפילו לא בכלל,(אני לא לומדת איתן,כי האולפנא שלהן לא מתאימה לערכים שלי אבל כל אחהצ אנחנו יחד.. ) אבל הן טובות חברות שלי, הן לא מדרדרות אותי אפילו זה מחזק אותי לראות איך הן הולכות ולהגיד תודה שאני מצליחה לעמוד בנסיונות,לפעמים אפילו זה מגיע למצבים שאני אומרת אם כולן ככה אז אני מתחילה לתהות אולי מה שאני עושה זה לא בסדר, ואז אני מרגיעה את עצמי שלא,וזה גלגל מסתובב... אז השאלה שלי היא כזו-א. איך אני יכולה עוד להתחזק אני,וגם לחזק אחרות(היתה תקופה שכתבתי להן חיזוק יומי כזה... טיפה עזר)סתם אם ישלכם עצות להתחזקות ומדרגה רוחנית גבוהה יותר אשמח. ב. איך לא להתבייש בדעה שלי,כאילו הן הולכות עם חצאיות ממש קצרות ואני לידן עם כמעט מקסי... אני רוצה להרגיש יותר שלמה עם זה שאני "שונה" תודה רבה!!🍃
הי:) אני לא רגיל להיות בבאסה אבל הערב אני כן. הלכתי לאסוף חולצות תנועה לכל השבט וחבר שלי קילל והעליב אותי נורא כי הוא רצה לקחת בעצמו... הוא האשים אותי בדברים קשים, מוגזמים ולא קשורים תוך כדי שהוא מזכיר לי דברים כאובים מהעבר... באמת שפעלתי מתוך רצון לעזור ולפנק את כולם שלא יצטרכו לבוא כל אחד לקחת ויהיה טרחה מיותרת. אני מאוד פגוע ובדיעבד מבין עד כמה כל החיים שלי הוא תמיד התייחס אלי מגעיל. איך אפשר לסלוח לו ושתהיה שוב חברות בינינו ? האם אני צריך לבוא לקראתו? האם צריך לספר לחבר אחר כדי שיגשר בינינו? תודה רבה לכם צדיקים וצדיקות, מאוד מעריך😇
שלום אבא שלי מעשן. זה דבר שאני כלכך מתביישת בו. כל החיים חינכו אותי ואת כולם שזה מסוכן ולא בריא. בקהילה שלנו ובכללי עם המשפחות המורחבות ובחיים שלי, זה לא דבר מקובל בכלל. הבעיה היא שאני עדיין כלכך מתביישת בזה. לא סיפרתי את זה לאף אחד במיוחד לא לחברות. אני שונאת לשמור סודות ככה, אבל זה כלכך מבייש. אני רוצה לגרום לו להפסיק אבל אני לא רואה דרך אפשרית לעשות את זה. מה אתם מציעים שאני אעשה? שונאת את זה שכל פעם שחברות מגיעות אני צריכה לחביא את הסיגריות.
ההורים שלי כועסים עליי בגלל דברים שאין לי בהם בחירה. לדוגמא אם אני אגיע מאוחר מדיי הביתה אחרי שהתעכבתי בסניף ולא יהיה לי מפתח, ההורים שלי יתעצבנו עליי. כנ"ל כשאני חוזרת מאוחר מהבית ספר או כשאני ממש לא יכולה לעזור בבית כי יש לי בגרות מחר, או כי אני לא יכולה לשטוף כלים כי הידיים שלי יבשות וזה מכאיב וכל מיני דברים כאלה. כבר נמאס לי להסביר את עצמי אליהם וזה באמת מרגיש כאילו הם מתאמצים לחפש מה לא טוב ואיםה אפשר להעיר. ניסיתי לדבר איתם על זה אבל גם אז הם התעצבנו יאמרו שאני קצת הרבה כפוית טובה. בלי קשר שזה דבר שקורה רק לי ולא לאחים הקטנים שלי... אני כבר לא יודעת מה לעשות...
לפי הסימנים אני חושבת (לא בטוחה) שהזוגיות של ההורים שלי נקראת לא בריאה ואני לא יודעת מה לעשות בנושא. אולי אני סתם חרדתית בגלל כל הסיפורים שיש עכשיו ואולי ההרגשה שלי נכונה. איך מספרים? מה עושים? להגיד להם? אני גם חס וחלילה לא רוצה שההורים שלי ייתגרשו אבל מצד שני אני די בטוחה שהזוגיות שלהם לא נקראת בריאה..
ש.שלום:)ממש תודה על הפרויקט הזה, עוזר ממש!לפני שנה הגעתי למקום חדש והתחברתי ממש עם אחת הבנות, היינו באמת המון זמן ביחד. ב"ה עכשיו יוצא לי להכיר עוד בנות, ויש הרבה פעמים שאני מרגישה שהיא לא התקדמה ככה. היא עדיין מצפה שכל הזמן נהיה ביחד, שכל עבודה בזוגות זה יהיה אני והיא ונראלי שהיא ממש מחשיבה אותי אחת החברות הטובות שלה, אם לא החברה הכי טובה. אני ממש אוהבת אותה אבל לא כמו שהיא מחשיבה את זה. יש עוד בנות שאני מרגישה אליהן מחוברת כמו שאליה ואפילו יותר, אבל לא נראלי שהיא שמה לב לזה, וזה מתחיל לשגע אותי. היא מצפה שאני אספר לה על כל מה שעובר עליי ואני מרגישה שלכל מקום שאני הולכת היא הולכת גם, כאילו אין מצב שאני אעשה משהו והיא לא תדע עליו. שניסיתי טיפה להתרחק ולרמוז לה שזה כבר לא נעים היא נפגעה.אני לא רוצה לנתק ממנה את הקשר, אבל שהיא תבין שהוא לא צריך לחנוק אותי.אשמח ממש תשובה מהירה, תודה
בטוח שמעתם כבר המון פעמים על כמה שהפרויקט הזה מבורך ועוזר לאנשים, אז אני לא אכביר במילים על זה ואני אגש ישר לשאלה: בכל פעם כשמתקרב חג, בעיקר כשפסח מתקרב, אז אני נכנסת למין לופ כזה של אני-לא-יודעת-מה-לעשות-עם-עצמי-עכשיו כי מצד אחד אני רוצה (וצריכה) לעזור, מצד שני אני לא יודעת במה ומצד שלישי אני לא רוצה להסתובב בין הרגליים ולהפריע למי שכן עוזר. ובעקבות זה שאני לא מוצאת את המקום שבו אני יכולה לעזור אני מתמלאת תסכול שגורם ל"פתיל" שלי להתקצר ולי להתעצבן על כל מי שסביבי וזה לא נעים לא לי ולא למשפחה שלי. ובגלל העצבנות אני גם מרגישה שאני עוד יותר לא מסוגלת לעזור (מבחינה מנטלית) כי אני פשוט לא רגועה מספיק ואז התסכול מתגבר והמעגל והלופ ממשיכים ומתגברים וזה מתסכל. חשוב לציין, אני הבכורה במשפחה אז ההתנהגות שלי בעקבות הלופ הזה גם משמשת דוגמה לא טובה לאחיות שלי, גם מגבירה את העצבנות עלי (מצידן ומצד ההורים), וגם מגדילה את חוסר המוטיבציה שלהן לעזור וגם זה מגביר את רגשות האשם שלי על זה שאני לא עוזרת (שזה מגביר את המעגל). אז אני ממש אשמח אם יש לכם אולי רעיונות ועצות איך להצליח לא להיכנס למעגל התסכול הזה ואיך להצליח לעזור כשצריך למרות התסכול שגואה. (אני מניחה שאתם תגידו לי ללכת לפינה שקטה ולנשום עמוק ולהירגע, אבל איכשהו זה לא עוזר לי וברגע שפונים אלי מחדש הכל חוזר ואני ממשיכה להיות לא מועילה, אז אני אשמח אם תקחו גם את זה בחשבון)