אני בחורה מהסוג המקשיב. אנשים אוהבים לדבר איתי כי אני מקשיבה טוב, ב"ה. לרוב לא מרגישה צורך לשתף בעצמי, מסתדרת יפה לבד. אבל לפעמים כן בא לי, ואז אני מרגישה שהסביבה שלי מקשיבה הרבה פחות ממני. קוטעים באמצע, מראים חוסר סבלנות, או פשוט לא נותנים חשק להמשיך לדבר, אפילו אם לפני רגע שאלו "נו אבל מה איתך?נמאס לי לדבר על עצמי". זה לא פוגע בי, אבל כן מבאס, ועם הזמן התרגלתי להחזיר את השאלות בחזרה ולכתוב לעצמי את מה שאני רוצה לפרוק, ודווקא היה לי נחמד ככה. בניתי לעצמי סוג של מחסום רגשי מכוון. הבעיה היא שנהייתי מסוגרת וקשוחה מידי-שומרת תמיד על קלילות וכיפיות ומפחדת להראות יותר מידי רגש או פגיעות. חברים שלי צוחקים עליי שאני תמיד שמחה וחלק גם נפגעים שאני לא משתפת אותם מספיק וזה גורם לי להרגיש לא בסדר. אבל אני לא מצליחה ולא בטוחה שאני במאה אחוז רוצה לשנות את זה, אולי סתם בגלל שהתרגלתי לחומות שלי. האמת שאפילו השיתוף הזה היה לי קצת קשה. אשמח לעצות...תודה גדולה:) אואה מצטערת על האורך בת 17
היי, תודה רבה על המיזם המדהים הזה!! אנחנו עוברים דירה לישוב. זה לא קרוב לאיפה שאנחנו גרים עכשיו, שזה בעצם אומר שאני עוזבת את החברות הטובות שלי, את האולפנא, את הסניף ועוברת למקום חדש, קשה לי לעזוב. איפה שאני גרה עכשיו ב”ה אני ילדה מקובלת בחברה, ואני חוששת שכשאני אעבור דירה הן לא יכירו אותי ושייקח הרבה זמן עד שאתחבר לבנות אחרות. בקיצור אני חוששת מכל המעבר הזה.. אשמח לטיפים ועצות, ממש תודה!!
יש לי 3 חברות קרובות שאני לא ראיתי הרבה זמן זה נורא קשה לי.. 2 מהן כבר נכנסו לדיכאון בעקבות זה שלא התראינו הרבה זמן.. אני חוששת גם להיכנס לדיכאון איך לא נכנסים לדיכאון? בת 16
יש לי חברה שהכרתי לא מזמן. אני לא מכירה עדיין את כל הצדדים שלה. אבל היא ממש קיצונית. שבוע אחד היא יכולה לאהוב אותי בטירוף וכל הזמן לחבק ולהחמיא. ושבוע אחר כך פתאום לא לדבר איתי לא לקרוא לי ממש להתעלם. אז פעם אחת שזה קרה ביקשתי ממנה סליחה אפילו שלא ידעתי על מה. והיא אמרה שאין צורך כי לא עשיתי לה כלום. אז שאלתי אותה למה היא מתנהגת אליי מוזר והיא אמרה שהיא לא. ואז מתישהו היא אמרה נכון שהתנהגתי אלייך שבוע שעבר מגעיל.. קיצר אני לא מבינה אותה. והבעיה זה שאני לוקחת את זה ממש קשה.. ולא כיף לי בדירה ובשירות. זה ממש משפיע לי על המצב רוח.. אני אשמח לעזרה גם מה לעשות עם החברה וגם איך לעשות שזה לא ישפיע עליי במוגזם. וגם האם אני צריכה כל פעם לבקש סליחה על משהו שאין לי שמץ של מושג מה עשיתי? תודה גדולה אתם ממש כל המציל נפש אחת..
אז עברתי משבר מטורף. ב"ה הוא נגמר והכל הסתדר ולטובה, אבל התחושה הקשה נשארה.. עדיין פגועה, כועסת, חסרת בטחון וממש הייתי מעדיפה לא לעבור את זה. יום כיפור מאחורי. באמת שניסיתי לשחרר ולסלוח.. זה כל מה שהתפללתי עליו. הודעתי לכולם שזה כבר מאחורי, והחלטתי עם עצמי יעד שבו אני מפסיקה לכעוס וממשיכה הלאה. אבל זה כל הזמן רודף אותי.. אני נזכרת בזה בלי סוף, וישר עולות הדמעות והסטואציה בראש. שאלות אמוניות של למה זה קרה? ולמה לי? כבר שאלתי אותן ועניתי כלכך הרבה לעצמי, אבל לא משנה כמה אני עונה זה עדין לא עונה על שאלה אחת- אי אפשר היה ללמד אותי את המסר הזה בדרך פשוטה יותר? אז איך אפשר כבר להשאיר את זה בעבר? זה קשה לי לחשוב על זה, כואב לי לחיות את זה יום יום. ואני כועסת עדין.. כן! למרות שאמרתי שסלחתי, שהחלטתי שסלחתי, בסוף היא לא הבעיה חרטה, ובעצם לא הביעה שום דבר.. היא ידעה שפגעה בי. ועדיין לא שמעה את הצד שלי, .ממש ממש לא הסבירה את עצמה, ואפילו להפך- ההסברים שהיא כן נתנה, פגעו בי כלכך.. לסביבה נמאס לשמוע ממני כמה זה קשה, וכמה זה פוגע. אם אני אומרת דבר אפילו הכי קטן שלילי על מי שפגעה בי ככה, ישר מגנים עליה שאנשים טועים לפעמים והיא לא ניסתה לגרום לי רע בכוונה. אבל מאיפה הם יודעים?! היא לא אמרה את זה לאף אחד.. הם לא חוו כמוני. הם קבלו רק את הצד הטוב והצדיק שלה. אני יודעת שחשוב לשחרר. בשבילי. אבל זה עוד כואב מדי.. אז איך???
אז ככה, החברה הכי טובה שלי נכנסת להדרכה רק בפסח, שכולן כבר נכנסו בתחילת שנה, היא מבואסת מזה ברמות קשות, היא גם קיבלה מדשית ושבט שהיא לא רצתה, היא כל היום רואה אותי ועוד בנות אחרות שנכנסו להדרכה ולא מבינה מה לא טוב אצלה, למה דווקא היא נכנסת אחרי כולם...אשמח ממש לדרכים איך לעודד אותה ולשפר לה את המצב רוח. תודה ענקיית מראש🙂
פניתי אליכם פעם בעניין מדריכה שרבתי איתה לפני 3 שנים ובזכות העצה הצלחתי באמת להגיע עם המדריכה למקום טוב יותר.. אבל אז צצה לי בעיה אחרת כל פעם שאיכשהו אנחנו מגיעות לאותה סיטואציה ואנחנו מדברות על משהו עמוק היא כל סוף שיחה מזכירה לי שהיא לא מתכוונת לפגוע בי וזה באמת רק כי אכפת לה .. האמת זה קצת מפריע לי עדיין.
אמרו לנו את השיבוצים בבנ"ע ונכנסתי ברוך ה' להדרכת הראה, טיפים לאיך להתחיל שנתיים מדהימות עם החניכות?
שלום אני שנה הבאה שמיניסטית ואני יודעת שיהיה לי מלא זמן פנוי אבל יש לי בעיה קטנה אני לא יכולה לשבת בבית בלי לעשות כלום זה מחרפן אותי אני חייבת להתנדב במשהו או לעזור לאנשים לא משנה במה ,זה מחייה אותי ונותן לי משמעות לחיים . יש לי מלא חברות שעושות שלפ ואני פשוט מרגישה ממש לא משמעותית. הייתי מאוד רוצה ואני מאוד שמחה בשבילהן .אבל אני יודעת שזה לא בשבילי אני שואלת את עצמי מה אני יעשה שנה הבאה איך אני יכולה להשפיע ולעזור לעמ"י בדרך שלי ? אני יודעת שזה מגוחך אבל מאוד הייתי רוצה להתנדב כליצנית רפואית בבית חולים לשמח ילדים אבל אני יודעת שזה לא אפשרי במיוחד בימים האלה ): אז חשבתי שאולי אני אשאל אותכם יש לכם אולי רעיון בשבילי איך אני יכולה להשפיע ? במה אני יכולה להתנדב ?