הי לא ככ יודעת איך לנסח את זה, אבל נמאס לי מהמדשית שלי. נכנסנו להדרכה לפני שנה ונראלי שהיה טוב. בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני מדברת איתה רק כדי לארגן פעולות וגם זה בקושי ולא מתוך רצון שיהיה לנו גם כיף ביחד.היא אף פעם לא מנדבת מידע על עצמה ולא משתפת בדברים שקורים לה, ונמאס לי כל פעם לחפש נושאי שיחה ולהגיע למצב שמדברים רק על הסניף ועל לימודים שמגיעים לשירות ארוכות כי היא לא משתפת בשום דבר אחר. בנוסף לכל זה אנחנו לומדות ביחד באולפנא והיא לא שמה עליי שם בכלל, היא אפילו יכולה ביום שלם רק לומר שלום ושם זה נגמר. מרגישה שאני כבר מעיקה עליה. כבר דיברתי איתה על זה ושום דבר לא השתנה ואני לא יכולה לבוא ולומר לה ישירות שהיא אף פעם לא משתפת כי זה לא נעים לי... מה לעשות?
ש. קודם כל אתם תותחים ברמות מטורפות ואתם עוזרים לי כל כך הרבה ופשוט תודה רבה לכםם!!❤️ אז השאלה שלי היא כזאת, כל החיים הייתי בן אדם עקשן שמה שחשוב לו ושהוא רוצה הוא משיג... אם הייתי רוצה משהו הייתי עושה הכל כולל הכל בשביל להשיג אותו ורוב הפעמים גם הייתי משיגה אותו...כל הזמן אנשים תמכו בי, ואמרו לי שזה טוב וככה אני אתקדם בחיים שלי שאני חדורת מטרה ולא מתייאשת. אבל וזה אבל גדול... בזמן האחרון אני מרגישה קצת לא טוב לגבי זה... לא מזמן איבדתי אדם מאוד יקר בגלל ההתעקשות שלי ואני גם מרגישה שאני קצת נסחפת ומתעקשת על דברים שטותיים ואפילו אנשים נפגעים מזה... אשמח לעזרה לדעת מה הגבול שאני צריכה להתעקש עליו ואיך להתעקש בלי שאני פוגעת באף אחד ומרוויחה מזה:) תודה מראש..
שלום, יש לי דילמה חשובה ורציתי לקבל כל מיני זוויות חשיבה ועזרה מכם.לפני שנתיים ושנה שעברה הייתי מדריך, והלך לי ממש טוב הייתי כזה המדריך המוערץ כזה שכולם מדברים על הפעולות שלו ברוך ה'סיימתי את ההדרכה השנה אני שמיניסט וקיבלתי תפקיד בסניף שלא יוצא לפועל בעקבות הקורונה.אני ממש מרגיש שההדרכה היא בנפשי כאילו אני מרגיש צורך להעביר את הערכים שאני מאמין בהם ואני שומע ויודע שהקורונה גרמה לחניכים לכל מיני פגיעות וקשה לי לשבת ולשתוק.מצד שני השנה הייתה לי עליה רוחנית ואני חושב שללכת להדריך עכשיו כמו שנה שעברה שהחניכים והסניף כל היום בראש שלך זה יגרום לי לבטל תורה, וגם ההקפדה על צניעות בסניף כבר לא מתאימה לי, קיצור ממש מתלבט.תודה רבה.בן 17כב חשוון
אמאלהה אני חייבת את התשובה כמה שיותר מהר(לפחות בשבוע הקרוב אם תוכלו זה יהיה מעולה ממש)אז ככה לפני כמה ימים היה לי דייט עם מישהו ובגלל הקורונה קבענו באחד הפארקים כדי סתם להסתובב ולדבר הבחור היה מאוד נחמד וזרם אבל הייתה בעיה אחת ענקית ! הוא ממש גבוה !! זה כעיקרון ממש לא מפריע לי אבל אני נמוכה ממש והייתי צריכה לרוץ אחריו כל הזמן כי הוא הולך מהר ממש והוא פשוט לא שם לב שאני רצה כל הזמן ומתנשפת (אני ממש לא בכושר;) אוף אני פשוט לא יודעת איך להגיד לו את זה בלי לפגוע בקשר שהתחיל להיות ביננו והיה קצת קשה לא לשים לב שקשה לי עם הקצב אז אולי זה אומר משהו על האופי שלו אם הוא לא ראה את זה בכלל ולא האט?אשמח לתשובה כמה שיותר מהר💃
אשמח לטיפים איך לא ליפול עם יצר הרע ברשת..?ממש תודה!
האם לסלוח אומר גם להפסיק לכעוס או שאפשר לסלוח ולהמשיך לכעוס כי וואלה פגעו בך?
ש. הי, קודם כל תודה רבה על ההזדמנות לשאול באופן אנונימי!! ועכשיו לשאלה: השנה בתקיעת שופר לקחתי על עצמי להשתפר בנטילת ידיים ובכיבוד הורים. אני יודעת איך אני יכולה להתחזק בנטילת ידיים - לקרוא הלכות ודברים בנושא ולנסות ליישם בחיים...אבל הבעיה היא שאני לא כל כך יודעת איך להשתפר בכיבוד הורים. גם לפני שלקחתי על עצמי את זה, השתדלתי לכבד את הוריי ולעזור להם...אז מה אני אמורה לעשות כדי באמת לקיים את מה שלקחתי על עצמי?
אני נמצאת בדיוק בשלב שמדברים עליו כל הזמן, השלב של "הבנייה העצמית" אני רוצה להיות שמחה, מאירה ואחת שתמיד יהיה כיף להיות לידה אבל לפעמים כשאני מנסה אני מרגישה שאני רק הופכת להיות השטותית והריקה. יש דרך להיות באמת מאושרת? באמת לשמוח מהכול או שיש אנשים שזה מוטבע בהם ומעבר לזה אין לי מה לעשות?
קשה לי שאין לי חברות טובות אבל בעצם אני גם יודעת למה אני כל הזמנה מקנאה בחברות שלי אז אני לא מצליחה למצוא לי חברות טובות... איך מתגברים על זה?
ש. שאלה שיושבת עליי כבר הרבה זמן. בטח אתם מכירים את הסיפור המוכר על הזוג שהגיע לרב עם תינוק, ושאל את הרב איך לחנך אותו - והתשובה של הרב הייתה שהם באו מאוחר מדי, הם היו צריכים להתחיל מלתקן ולחנך את עצמם כשהיו צעירים יותר. הרבה פעמים אני מסתכלת על איך שההורים שלי מגדלים אותנו, ואני רואה מה טוב לעשות ומה לא טוב. הייתי רוצה לקחת מהם את הדברים הטובים, ולנקות את הדברים הרעים. אז לפי הסיפור אני צריכה להתחיל עכשיו, אבל.. אין לי מושג מאיפה להתחיל.:) אז השאלה שלי היא, מה בעצם אני אמורה לעשות עכשיו?😅 תודה!
ש. היי מה קורה, יש לי מן בעיה כזאת שאני פשוט לא יודעת לומר "לא". ברור לי שבחלק מהמקרים זאת לא בעיה אך בכמה מהמקרים זה פוגע לי באיזשהו מקום, ואני כביכול יוצאת 'הפראיירית' ורק מפסידה מזה אבל אני מרגישה שאם אני אומרת 'לא' אני יוצאת הרעה או שאני יוצאת הלא מתחשבת, מה אני יכולה לעשות? איך אפשר לאזן את זה? ואיך אפשר לומר לא למישהו?
איך אפשר להאמין בעצמנו, שאנחנו מסוגלים, שיש לנו יכולת מדהימה וכו' ועדיין לא לחשוב על עצמנו כעל "חצי אלים"(אפילו לא באופן מודע), לא להגיע לגאווה ול "כוחי ועוצם ידי"?