יש לי ב"ה חברות וחברות טובות, הן אוהבות את האופי שלי וכיף להן בחברתי. אין לי בעיה של ביטחון עצמי או משהו בגלל לחץ חברתי. הבעיה שלי היא שאני לא אוהבת את האופי שלי, לא אחרים. זה לגיטימי? כאילו אני ממש מנסה לשנות את עצמי כי אני לא אוהבת את הדרך שלי (לא שהיא רעה פשוט אני לא אוהבת..)אני מנסה להיות אדם יותר רגוע, עניו, לא מלאה רעש ואנרגיה כמו שאני עכשיו.. אבל תמיד כשאני לא שמה לב להתנהגות שלי, שאני נהנית או משהו, אני חוזרת להיות אותה אחת, מי שאני. השינוי שאני רוצה לעשות נקרא שאני הופכת להיות מי שאני לא? אני יכולה להשתנות או שאני צריכה להישאר כמו שאני? מה אפשר לעשות עם זה?
איפה עובר הקו בין העצמה אישית לגאווה ו"כוחי ועוצם ידי"? איך אפשר, גם מעשית, להאמין בעצמנו ולהאמין שאנחנו מסוגלים להתמודד גם עם סיטואציות קשות בלי להפוך לסוג של מושא סגידה בעיני עצמנו ועדיין לזכור שהכל זה מה'?
ש. שלום!! יש לי שאלה שאני שואל את עצמי כבר תקופה, וסוף סוף יש מקום לשאול תודה רבה לכם!!סבא שלי מבוגר ולא מבין עיברית כל כך טוב, מה שאומר שהוא צריך לא מעט עזרה. ובאמת אני משתדל מאוד לעזור בכל מה שאני יכול ולהיות לידו כשהוא צריך ומודה לה' על הזכות לקיים מצווה גדולה כל כך. אבל השאלה שלי היא עד כמה? יוצא לא מעט פעמים שאני צריך לבטל תוכניות כדי לעזור לסבא או אבא שלי, ואני מוצא את עצמי בסוף היום כשלא היה לי זמן ללמוד או להתקדם במה שרציתי לעשות באותו היום, אז איפה עובר הגבול? כל פעם שהם יצטרכו עזרה אני אצטרך לבטל הכל???תודה רבה ומקווה שהשאלה רלוונטית לעוד אנשים כדי שכולנו נחכים...בן 18
ש.אני אדם שברוך ה' די נהנה מכל התהליך הזה של תפילה. ולפעמים יוצא לי באמת להרגיש את האהבה של ה' אלי. ולהודות לו על כל הטוב.אבל גם כשאני מודה לו, אני מרגיש מן קול קטן כזה בתוכי שאומר: "אוקיי סבבה, צודק, הוא עשה בשבילך המון דברים טובים. אבל אל תשכח שגם כל הרע ממנו" מרגיש לי לפעמים כאילו אנשים שוכחים את זה, שגם דברים רעים קורים בעולם וגם הם באחריותו של אלוקים. ובכלל אני מרגיש כאילו בעצם יכול להיות שזה חובתו של ה' שיהיה לי טוב. כי הרי הוא הביא אותי לעולם. אז זה הכי צודק שיהיה אכפת לו ממני.מצטער אם יצאתי קצת אפס.
ש. שלום וברכה! קודם כל באמת ממש תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! טוב אז אני זכר, בן 14 ובכור למשפחה בת 7 ילדים( כולם בנים).אני ואח שלי כל הזמן רבים. אני מציק גם בכללי הרבה כי זאת הדרך שלי לקבל צומי.. זה ממש מציק כי כל הזמן ההורים ואחים שלי מעירים לי על זה.. סתם לדוגמא לפני כמה שבועות כשהתחלתי את הישיבה כשיצאתי מהבית אחים שלי אמרו איזה כיף!!! זהו הוא הולך לישיבה!! לא יציקו לנו יותר!!וגם כשחזרתי לבית עכשיו בגלל הקורונה כל הזמן אח שלי שמתחתי מסנן אליי כזה יאללה לך לך כבר לישיבה לא רוצים אותך בבית וכדומה.. כבר ניסיתי כמה פעמים ממש להפסיק עם הצקות אבל אני לא מצליח! אם יש לכם עצה איך להפסיק עם זה אני מאד אשמח! תודה רבה!
ש. היי, קראתי בהמון מקומות, בעיקר חסידות שמדברים על זה שצריך לבטל את עצמך, לצאת מהמקום האגוטצנרי. ככה מגיעים למקום של אושר, משמעות שמחה וכו וכוזה נשמע מטורף, להגיע למצב שלא רק האינטרסים שלך עומדים בראש וכו וכו. ביטול האני נשמע באמת משהו גדול שהייתי רוצה ללמוד ולהצליח ליישם.אבל אני לא מוצאת איך, זאת בעצם הפואנטה של השאלה הזאת. איך מצליחים לבטל את האני? מה הצעדים הפרקטיים? בכל מקום אני רק רואה מה התוצאות הטובות של זה ולמה זה חשוב. אבל לא מה הצעדים הפרקטים לזה.
ש. ההורים שלי כל הזמן מספרים לאנשים אחרים כמה אני לא יוצאת מהבית ודוחקים בי כל הזמן לצאת ולהסתובב. תודה על ההתנדבות שלהם אבל באמת שזה כל כך מרתיח אותי. אני יכולה לבחור מתי לצאת ולפעמים באמת שזה לא תלוי בי- לא כל החברים שלי גרים בעיר שלי אז קשה עם הסגר להיפגש איתם, ולא כל כך שבעיר שלי יוצאים בגלל הסגר. אז עד כמה שהייתי שמחה לצאת אין לי הרבה עם מי. לנקודה נוספת היא שזה סגר! הבעיה העיקרית שלי היא שהם דוחקים בי כל כך שאפילו כשאני יוצאת אז מרגיש לי שאני יוצאת רק בגלל שהם אמרו. זה מאוד מעצבן אותי
ש. היי. קודם כל, כל הכבוד על הפרוייקט, ועל ההשקעה האישית של כל אחד ואחד משותפיו, זה מאוד מועיל וממש מלאכת קודש. יש לי בעיה כבר הרבה שנים, שמגיעה אלי משני כיוונים, מאוד קשה לי לקום בבוקר, ומאוד קשה לי ללכת לישון.(וכמו שברור מאליו הן רק מחזקות אחת את השנייה.) גם ביום שהלכתי לישון בזמן אני לא יודע שאני אצליח לקום, ברור שביום שאני הולך לישון באחת בלילה אם אני אגיע לתפילה זה יהיה כמעט נס גמור.אני מרגיש שלקום בבוקר ממש חשוב לי, וממש משפר לי את כל היום, אבל במיוחד שאני בתקופה האחרונה בבית, אני לא מצליח כל כך לקום. גם אם התעוררתי כי אבא שלי העיר אותי או משהו בסגנון, אני פשוט חוזר לישון, אפילו אם כבר קמתי, אני פשוט לא מצליח מספיק "לרצות להעורר" כשאני קם, ואני פשוט חוזר לישון ואז אחר כך אני מתבאס על זה במשך שאר היום.הבעיה שזה כבר לא פעם לא ראשונה לא שנייה ולא שלושים ולא חמישים שאני לא קם, ואני פשוט לא מצליח למצוא איך לקום, וזה גם כבר מתחיל לפגוע לי בשמחה.מה לעשות? תודה רבה מראש על העזרה!
ש.היי ממש תודה על הפרוייקט המדהים! אתם לא מבינים כמה זה עוזר לייי 🙏🏻🙏🏻אוקיי אז ככה, בזמן האחרון ברוך ה' אני התחזקתי מאוד בלימוד תורה. כמעט כל יום אחרי הבית ספר אני יושבת לפחות איזה שעה וחצי ומקשיבה לשיעורי תורה של כל מיני רבנים ביוטיוב ובווצאפ. באמת לומדת מלא דברים חדשים ומרגישה שזה מוסיף לי המון. הבעיה היא שאני מרגישה גם הרגשה ממש לא נעימה שאני לא מספיק טובה ושהרמה של תורה שיש לי היא נמוכה ושאני אף פעם לא יהיה צדיקה באמת בעיניי ה׳ ושאין סיכוי שאני אצליח לעבוד על המידות שלי בצורה שאני מתכננת.. פשוט אני מרגישה כל כך קטנה בעולם הגדול של היהדות.. כשאני שומעת שיעורים אז מדברים על עבודת המידות ואיך להיות בן אדם יותר טוב ואני רואה שיש בי כל כך הרבה על מה לעבוד וכל כך הרבה דברים לא חיוביים שזה באמת מייאש אותי ומרגיש לי כל כך רחוק להגיע עד לשם..לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל ואיך להוציא את ההרגשה הלא טובה אחרי שאני שומעת שיעורי תורה על עבודת המידות?
שלום, אם אני לא זוכרת להגיד מודה אני כשאני מתעוררת בבוקר, מה אני יכולה לעשות ?בת, 15
ש לא יודעת ככ מאיפה להתחיל אבל ככה:כשמסתכלים עליי או מדברים איתי אנשים מגדירים אותי כ״דוסית״. אבל אני ממש מרגישה בתוכי רצון להתחזק. אבל לא סתם בדברים קטנים, יש לי ממש חלום להיות צדיקה אמיתית. לא בקטע של להיות ידועה/מפורסמת אבל בקטע של ממש לחיות ולנשום את התורה תמיד. כל יום וכל היום. האנשים שאני הכי מעריצה בעולם הם לא אנשים מפורסמים או אנשים עשירים או זמרים או שחקנים. אני הכי מעריצה את הצדיקים הגדולים, את הרבנים ואת הרבניות שפשוט מקדישים את כל חייהם למען התורה. אני באמת רוצה להיות כמוהם אבל אני ככ רחוקה משם!! אין לי מושג מאיפה בכלל להתחיל והאם יש לי בכלל סיכוי להגיע להיות צדיקה באמת?
ש.היי(: לאחרונה אני מרגישה , ובטח שבעקבות תקופת הקורונה, שאני לא מספיק מחוברת לעצמי יודעת מה אני רוצה ומה אני אוהבת , מה נכון לי ומה לא .כאילו התחושה שלי היא שככה שורדים מנסים להנות לפעמים , אבל שאני מנסה לחשוב מי אני ומה מגדיר אותי יהיה לי קשה כי אני לא מחוברת לרצון הפנימי ובעקבות זה לרצון ה'..