ש לא יודעת ככ מאיפה להתחיל אבל ככה:כשמסתכלים עליי או מדברים איתי אנשים מגדירים אותי כ״דוסית״. אבל אני ממש מרגישה בתוכי רצון להתחזק. אבל לא סתם בדברים קטנים, יש לי ממש חלום להיות צדיקה אמיתית. לא בקטע של להיות ידועה/מפורסמת אבל בקטע של ממש לחיות ולנשום את התורה תמיד. כל יום וכל היום. האנשים שאני הכי מעריצה בעולם הם לא אנשים מפורסמים או אנשים עשירים או זמרים או שחקנים. אני הכי מעריצה את הצדיקים הגדולים, את הרבנים ואת הרבניות שפשוט מקדישים את כל חייהם למען התורה. אני באמת רוצה להיות כמוהם אבל אני ככ רחוקה משם!! אין לי מושג מאיפה בכלל להתחיל והאם יש לי בכלל סיכוי להגיע להיות צדיקה באמת?
ש.היי(: לאחרונה אני מרגישה , ובטח שבעקבות תקופת הקורונה, שאני לא מספיק מחוברת לעצמי יודעת מה אני רוצה ומה אני אוהבת , מה נכון לי ומה לא .כאילו התחושה שלי היא שככה שורדים מנסים להנות לפעמים , אבל שאני מנסה לחשוב מי אני ומה מגדיר אותי יהיה לי קשה כי אני לא מחוברת לרצון הפנימי ובעקבות זה לרצון ה'..
ש. יש לי חברות שלדוגמא יש להן הרבה אחים אז כולם מעסיקים אחד את השני ולא משעמם להם אף פעם ועוד חברות שנוסעות כל הזמן לשבתות כיפיות עם המשפחה שלהן ואני משועממת בבית או סתם חברות שהולכות לפעילויות נחמדות מהתנועת נוער שלהן שאני לא נמצאת בה ואני פשוט כל הזמן מרגישה קנאה לא משנה מה הן עושות אני מקנאה וחושבת שהלוואי ולי היה ככה איך אני יכולה להפסיק לקנא את הקנאה הזאת שהיא אפילו לא על מידה טובה שיש להן אלא על דברים שיטחיים איך אפשר לעבוד על המידה הזאת?
שלום לכם! אשמח לפתוח בתודה ענקית על הקדשת מחשבה, זמן, רצון והרבה אהבה כדי לקדם ולחזק את עם ישראל!:)אשמח לשאול שאלה:) לפעמים בהתנהגויות עם אנשים אני ״רשמית״ מדי. בתקופה שהדרכתי בסניף הרגשתי שאני יותר נפתחת וצוחקת עם החניכות ב״ה. אבל אני יודעת שיכולתי להינות יותר מהתקופה הזו אם הייתי מנסה להתגבש ויותר להיות ״קלילה״. השנה אני זוכה להיות קומונרית, ובתקופה זו זה מאתגר יותר לנסות להתחבר לצוות (צוות רק של בנות) השאלה איך אני יכולה להתחבר גם בקטע של צחוק ושמחה ולא רק רצינות, ישבצים ושיח אישי. אני מחפשת להיפתח יותר ולהרשות לעצמי להיות יותר אני, להרגיש בבית, לנסות להיפתח יותר לסביבה.. תודה רבה.
היי רציתי להגיד שאתם אלופים ברמות ושזה מיזם כלכך טוב ואיכותי!!ולשאלה..אני מרגישה שבזמן האחרון בלי שום כוונה לכך אני מתרחקת מה' יותר מידיי ..לא בקטע של הלבוש או משהו כזה תמיד לא הייתי הולכת כלכך לפי כללי ההלכה .יותר בקשר הפנימי .אם זה בתפילות שאני כבר בקושי מתפללת או פשוט הקשר עם ה' שמאוד חסר לי.אני מרגישה שכואב לי באמת שאני מתרחקת אבל אני מרגישה שמשהו פשוט סוחף אותי!כאילו שאני מתעצלת להתפלל ופעם באמת שהייתי מתפללת עם כל הלב ומבקשת הכל וזה פשוט היה לי כלכך טוב ואני לא מצליחה לחזור!!כאילו שמישהו כל פעם שאני מנסה להתקרב מושך אותי אחורה!וזה פשוט קשה ואז גם כשאני לא מתפללת יש לי הרגשה רעה שאני כפויית טובה וזה גם עושה לי מצפון ברמות וזה מגיע אפילו לבכי שאני בוכה כי נמאס לי מעצמי ומה הבעיה שלי כאילו..דחוף!!אשמח ממש לעזרה תודה רבה!
ש. שלום! עברתי בשנה שעברה לצערי פגיעות מילוליות מכמה בנות ובחיים שלי לא נפגעתי ככה. הן גרמו לי לבכות כל לילה בפנימייה ואני חושבת שהתחושה הזאת תישאר איתי לכל החיים... ביום כיפור, ניסיתי לסלוח להן. באמת. בכיתי שעות שיהיה לי כוח לסלוח אבל אני לא מצליחה להעביר יום מבלי לחשוב על הדברים שאמרו לי. אז יש לי כמה שאלות: לסלוח=לשכוח כל מה שהיה? ודבר שני, למה שאני אסלח למישהי שהרסה לי את כל החיים או לפחות כמה שנים טובות? מה יוצא לי מזה? אני לא רוצה להיות חברה של אנשים כאלה ואני גם לא רוצה להגיד שהיא בסדר... אני אשמח ממש לעזרה, תודה.
ש. שלום(: תודה רבה על הדבר הגדול הזה, באמת מטורף. בשביל ההקדמה חשוב לי לומר שאני ממש אדם שיודע להעריך דברים שעושים לי או שמביאים לי ודווקא בגלל זה יש משהו שממש מפריע לי. כל פעם שאני רואה מישהו שמקבל משהו, או שעושים בשבילו משהו והוא רואה את זה כמובן מאליו זה גורם לי לכעוס עליו מאוד. אפילו אם מישהו רק יבקש משהו בלי להגיד בבקשה או תודה זה מרתיח אותי. אני מודעת לזה, אז אני כן מנסה להגיב בצורה יותר רגועה אבל לפעמים זה מגיע למצבים שאני כבר ממש לא שולטת בזה.. זה די מתסכל, כבר תקופה ארוכה מאוד.. אשמח לעצות(: תודה רבה!
קראתי עכשיו את שאלה 1255 ואני ממש מזדהה עם ההרגשה שתיארו שם, שלא מוצאים שומדבר שמעניין אותך והרגשתי שלפחות לי התשובה לא בדיוק היתה ממצה, כי זה פשוט יותר שלא מצליחים למצוא סיפוק בשום דבר שעושים ואז מראש לא מנסים למצוא עיסוקים חדשים או לא חדשים פשוט אדישות וחוסר התלהבות או התעניינות מהכל, וזה די מתסכל כי בסוף יוצא שאני מבזבזת המון המון שעות בטלפון על כלום (אני לא רואה לא סרטים ולא סדרות), ובתיאוריה הייתי יכולה בזמן הזה לסרוג, לנגן, לקרוא ספר, או לעשות כל דבר פרודוקטיבי אחר.מה אפשר לעשות עם המצב הזה? איך אפשר לשנות אותו . בת17
אומרים לי הרבה שאני אדישה.. זה קצת מעליב אותי. מה זה בדיוק אדיש? אחד כזה בלי רגשות? ומה אפשר לעשות כדי לא להיות אדישים?
היי תודה רבה! אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה כל יום חידוש בענייני צניעות מהספר "להיות את".אתמול שלחו בנוגע לצניעות בדיבור וכתבו על שלומית בת דברי (מספר ויקרא) שנפלה ביד איש מצרי, וכתבו שהאסון הזה קרה לה מפני שהייתה אומרת שלום, מאירת פנים ומתעניינת בכל אחד.רציתי לשאול,להגיד שלום ולהתעניין זה באמת דבר כזה רע?בשביל להיות צנועה אני צריכה להיות קרה ולא מאירת פנים?איך אני אמורה להיות מושפעת מזה
שלום!אני מרגישה שממש קשה לי מבחינת הדיבור שסובב אותי- ממש לא נעים לי כשאומרים מילים כמו סתומה מפגרת וכו', ואני ממש מפחדת להיגרר גם ל"אופנה" הזאת....כשהחברות מדברות אני מרגישה שאני נסחפת ולפעמים גם מתחילה לדבר כך, ואחר כך יש לי ייסורי מצפון של למה דיברתי ככה.אני ממש רוצה להישאר מי שאני ולדבר בשפה נקייה ומכובדת כמו שצריך לדבריש לכם רעיון מה אפשר לעשות?תודה רבה רבה!בת 15
אהלן, אני מדריכת חוץ וברוך השם יש הרבה על מה לעבוד עם השבט שאני מדריכה ואני באמת לא מבינה איך אני אמורה "לחנך" אותן כשאני גם לא מושלמת...כאילו גם אני לא כל-כך מסתדרת עם ההורים שלי וגם לי קשה בצניעות, בראיית תכנים לא מתאימים לפעמים, בתפילה ובאמת שאני יכולה להמשיך עד מחר..:) אז איך אני אמורה להאיר למשהי על הדברים האלה כשגם אני לא בדיוק הולכת לפיהם... אני כן משתדלת אבל אני לא תמיד מצליחה.. אשמח לעצות! שישסטית