א. היי, כל הכבוד על היוזמה!! אני מדריכה שנה שנייה בסניף קטן והצוות שנכנסו השנה לצוות הדרכה מעורבים. מצד אחד אני לא רוצה להרגיש בחוץ ומצד שני אני לא בעד סניף מעורב, ואני לא רוצה לצאת הדוסה המעצבנת. ב. כמו שאמרתי אני מדריכה, אני מדריכה חניכות אתיופיות, החניכות שלי נורא חמות על הקטע בין אתיופים ופרנג'ים. ואני כבר לא יודעת מה לעשות, כל פעולה יוצא שהן יוצאות עלי שאני פרנג'ית מתנשאת שיש לה חיי נוחות.אשמח לעצה.תודה רבה! בת 17
כל הזמן מצפה מאחרים ומתאכזבת, וכשאני מתאכזבת אני לוקחת את זה ממש קשה, נכנסת לדיכאון וחסרת מצב רוח.נמאס לי לצפות ולהתאכזב כל הזמן, אז איך אפשר להפסיק לצפות? בת 17. תודה!!
ש. אהלן! תודה רבה על המיזם הזה. בטוחה שאתם מצילים הרבה מאוד נפשות.יש לי חברה, אני מגדירה אותה ב"ה חברה טובה ואני ממש שמחה שזכיתי להכיר אותה אבל לפעמים יש סיטואציות שיש בהם שתיקה מביכה ומעיקה כזאת. שמעתי פעם שכשאתה נמצא ליד מישהו ויש ביניכם שתיקה ואתה לא מרגיש מובך אז זה אדם שממש נוח לך איתו. עכשיו זה לא שלא נוח איתה, אני מתה עליה אבל אני לא יודעת מה לעשות עם השתיקות האלה. מרגישים שהם כבדות כאלה ומעיקות וזה לא כל כך נעים. אשמח שתעזרו לי. תודה רבה!בת __
.יישר כוח על הפרוייקט!!!!שאלה שעלתה לי, מה היחס שאמור להיות בין כיבוד הורים לכיבוד של ההורים? כלומר אם לדוגמא אבא שלי אומר בארוחה "מלח" ומתכוון שיביאו לו, אני אמורה להתעלם ממנו או להגיד לו שיבקש יפה בשביל שפעם הבאה זה יהיה כך או שפשוט אביא לו? וגם אם לפעמים ההורים מבקשים ממני דברים כי הם כנראה מתעצלים כמו ששנינו יושבים בשולחן ומבקשים ממני להביא משהו, אני אמורה לעשות את זה בלי להגיד כלום או כן להגיד משהו על זה? תודה רבה!!
ש.אהלן. קודם כל תודה ענקית! פשוט אלופים! שמעתי לא מזמן על הפרוייקט ומאז פשוט עזרתם לי ופתחתם לי כיווני חשיבה חדשים. רציתי לשתף אותכם ולשמוע מה אתם חושבים, אני בת ב"ה מאוד מקובלת ויש לי הרבה חברות, ומרגיש לי שאוהבים אותי ורוצים אותי אבל לפעמים אינלי את הביטחון שזה באמת ככה, אני מפחדת שאני סתם נתקעת, וכו'... וגם כשנגיד כמה חברות שלי נפגשות בלעדי(לא דווקא חברות קרובות) אני נעלבת ומקנאה, אני כאילו מראה פנים שמחות אבל באמת זה כואב לי. אני לא רוצה להמשיך ככה. מה אפשר לעשות?
.ש.היי... קודם כל תודה! אתם עושים עבודת קודש!!השאלה שלי..איך אני יודעת מה ה' רוצה ממני? כלומר, יש לנו (לפחות לי )הרבה דילמות וקשיים בחיים. איך אני יודעת מה ה' רוצה שאני יעשה? איך אני יודעת אם אני צריכה להילחם כמה שאני יכולה או שאני צריכה להגיד מה שה' עושה זה לטובה? אני אתן דוגמא. לפני כמה שנים הייתי בכיתה ח והלכתי לבדוק אולפנות. ולצערי לא התקבלתי לאולפנה שמאוד רציתי ומאוד התלבטתי מה לעשות? להילחם,להגיש עירעור, להפעיל קשרים וכו או להבין שזה מה שה' רוצה אז זה לטובתי? היום אני מבינה שהאולפנה הזאת ממש לא מתאימה לי וממש אומרת תודה לה' שלא התקבלתי. וזה רק מעצים את השאלה איך אני אמורה להבין מה לעשות? באותו רגע אין לי מושג מה יהיה לי טוב בעתיד ואני ממש לא יודעת מה לעשות?בת 17
ש. היי, קודם תודה ענקית על הפרויקט הזה, פשוט מהנה, מחזק ומעצים לקרוא את השאלות והתשובות הניתנות פה. אשרייכם!!יש משהו שמאוד מציק לי בתקופה האחרונה.. אני כל היום סביב לימודים, לימודים ועוד לימודים, אני לא גאונה ולא חכמה אבל אני כל היום לומדת ויותר מזה, אני מנסה לנצל כל שנייה ללמידה למבחן, לשיעורי בית, לעבודות וכו' ואני מרגישה לפעמים שנמאס לי, פשוט ככה. שלהיות כל היום סביב למידה במקום לעשות את רצון ה', להוסיף טוב, לעשות מעשים טובים, לקרוא תהילים זה לא מה שאני רוצה. אני לפעמים עוצרת את עצמי באמצע למידה ואומרת לעצמי הרי למה את לומדת? חורשת כל כל הרבה? הציונים האלו לא מגיעים לשמיים בכלל, לכי תוסיפי טוב בעולם הזה במקום לשבת וללמוד לאזרחות לדוגמה.. אשמח מאוד לקבל ייעוץ בנושא, תודה רבה רבה !! :)
ש. שלום!! יש לי שאלה שאני שואל את עצמי כבר תקופה, וסוף סוף יש מקום לשאול תודה רבה לכם!!סבא שלי מבוגר ולא מבין עיברית כל כך טוב, מה שאומר שהוא צריך לא מעט עזרה. ובאמת אני משתדל מאוד לעזור בכל מה שאני יכול ולהיות לידו כשהוא צריך ומודה לה' על הזכות לקיים מצווה גדולה כל כך. אבל השאלה שלי היא עד כמה? יוצא לא מעט פעמים שאני צריך לבטל תוכניות כדי לעזור לסבא או אבא שלי, ואני מוצא את עצמי בסוף היום כשלא היה לי זמן ללמוד או להתקדם במה שרציתי לעשות באותו היום, אז איפה עובר הגבול? כל פעם שהם יצטרכו עזרה אני אצטרך לבטל הכל???תודה רבה ומקווה שהשאלה רלוונטית לעוד אנשים כדי שכולנו נחכים...בן 18
ש.אני אדם שברוך ה' די נהנה מכל התהליך הזה של תפילה. ולפעמים יוצא לי באמת להרגיש את האהבה של ה' אלי. ולהודות לו על כל הטוב.אבל גם כשאני מודה לו, אני מרגיש מן קול קטן כזה בתוכי שאומר: "אוקיי סבבה, צודק, הוא עשה בשבילך המון דברים טובים. אבל אל תשכח שגם כל הרע ממנו" מרגיש לי לפעמים כאילו אנשים שוכחים את זה, שגם דברים רעים קורים בעולם וגם הם באחריותו של אלוקים. ובכלל אני מרגיש כאילו בעצם יכול להיות שזה חובתו של ה' שיהיה לי טוב. כי הרי הוא הביא אותי לעולם. אז זה הכי צודק שיהיה אכפת לו ממני.מצטער אם יצאתי קצת אפס.
ש. שלום וברכה! קודם כל באמת ממש תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! טוב אז אני זכר, בן 14 ובכור למשפחה בת 7 ילדים( כולם בנים).אני ואח שלי כל הזמן רבים. אני מציק גם בכללי הרבה כי זאת הדרך שלי לקבל צומי.. זה ממש מציק כי כל הזמן ההורים ואחים שלי מעירים לי על זה.. סתם לדוגמא לפני כמה שבועות כשהתחלתי את הישיבה כשיצאתי מהבית אחים שלי אמרו איזה כיף!!! זהו הוא הולך לישיבה!! לא יציקו לנו יותר!!וגם כשחזרתי לבית עכשיו בגלל הקורונה כל הזמן אח שלי שמתחתי מסנן אליי כזה יאללה לך לך כבר לישיבה לא רוצים אותך בבית וכדומה.. כבר ניסיתי כמה פעמים ממש להפסיק עם הצקות אבל אני לא מצליח! אם יש לכם עצה איך להפסיק עם זה אני מאד אשמח! תודה רבה!
ש. היי, קראתי בהמון מקומות, בעיקר חסידות שמדברים על זה שצריך לבטל את עצמך, לצאת מהמקום האגוטצנרי. ככה מגיעים למקום של אושר, משמעות שמחה וכו וכוזה נשמע מטורף, להגיע למצב שלא רק האינטרסים שלך עומדים בראש וכו וכו. ביטול האני נשמע באמת משהו גדול שהייתי רוצה ללמוד ולהצליח ליישם.אבל אני לא מוצאת איך, זאת בעצם הפואנטה של השאלה הזאת. איך מצליחים לבטל את האני? מה הצעדים הפרקטיים? בכל מקום אני רק רואה מה התוצאות הטובות של זה ולמה זה חשוב. אבל לא מה הצעדים הפרקטים לזה.
ש. היי. קודם כל, כל הכבוד על הפרוייקט, ועל ההשקעה האישית של כל אחד ואחד משותפיו, זה מאוד מועיל וממש מלאכת קודש. יש לי בעיה כבר הרבה שנים, שמגיעה אלי משני כיוונים, מאוד קשה לי לקום בבוקר, ומאוד קשה לי ללכת לישון.(וכמו שברור מאליו הן רק מחזקות אחת את השנייה.) גם ביום שהלכתי לישון בזמן אני לא יודע שאני אצליח לקום, ברור שביום שאני הולך לישון באחת בלילה אם אני אגיע לתפילה זה יהיה כמעט נס גמור.אני מרגיש שלקום בבוקר ממש חשוב לי, וממש משפר לי את כל היום, אבל במיוחד שאני בתקופה האחרונה בבית, אני לא מצליח כל כך לקום. גם אם התעוררתי כי אבא שלי העיר אותי או משהו בסגנון, אני פשוט חוזר לישון, אפילו אם כבר קמתי, אני פשוט לא מצליח מספיק "לרצות להעורר" כשאני קם, ואני פשוט חוזר לישון ואז אחר כך אני מתבאס על זה במשך שאר היום.הבעיה שזה כבר לא פעם לא ראשונה לא שנייה ולא שלושים ולא חמישים שאני לא קם, ואני פשוט לא מצליח למצוא איך לקום, וזה גם כבר מתחיל לפגוע לי בשמחה.מה לעשות? תודה רבה מראש על העזרה!