היי (: אני נמצאת במצב שאני מרגישה שאני לא מחוברת.. זתומרת אני חווה המון חוויות כיפיות עם חברים ומשפחה אבל אני מרגישה שאני לא שמחה מספיק , מן מרוחקת מהסיטואציה . כאילו כמו שכשחולים בקורונה מאבדים חוש טעם וריח אז מרגישה שאיבדתי קצת את השמחת חיים והאנרגטיות שהייתה לי - והיה לי המון זה הסימן היכר שלי🙈 מבאס אותי כי אני מרגישה שאני לא חווה ושמחה מספיק ואני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה.. אשמח לעצות❤️
היי, דבר ראשון ממש תודה על הפרוייקט!!אתם לא מבינים כמה שאתם עוזרים ומחזקים..רציתי לשאול מה האיזון בין מידת הגאווה לבין מידת הענווה ? איך אני אמורה להוריד את מידת הגאווה שלי אבל עדיין להישאר עם הבטחון העצמי שלי, הרבה פעמים אמרו שחשוב להיות עניו אבל היו לנו גם הרבה פעמים שאמרו שאנחנו צריכים לדעת מה אנחנו שווים אבל זה קצת סותר את עצמו... אם משה רבינו היה מאמין בעצמו ויודע את החוזקות שבו אולי הוא היה מסכים על הפעם הראשונה להיות המנהיג של עם ישראל אבל אני זוכרת שהיו מפרשים שאמרו שדווקא בגלל שהוא לא ידע וחשב שהוא מתאים להיות המנהיג של עם ישראל דווקא בגלל זה הוא הכי התאים. אז אני לא אמורה לדעת את החוזקות שלי? מידת הגאווה זה אומר רק לא להשתחצן? כי אז יוצר מצב של אחד בפה אחד בלב... ומידת הגאווה היא גם כשאתה לבדך.. ת.שלום לשואלת היקרה!🙂 אשרייך שחשוב לך לברר את הנושא המהותי הזה.✨
היי קודם כל תודה ממש השאלה שלי היא אם הדרך של הקב"'ה, של המצוות ושל התורה, חוץ מזה שהיא אומרת לנו לעבוד על עצמינו ולהתחזק באמונה ובמצוות, גם "מרשה" לנו לטייל ולצאת ולהנות בעיקר.. מדי פעם ... מקווה שהבנתם את השאלה...
ש.שלום ותודה רבה על הפרוייקט! אני מאוד אוהבת את חברות שלי, אבל הבעיה היא שאני רואה כמה הן טובות ,חכמות ומוצלחות ומרגישה רע עם עצמי. אני מתחילה לקנא בהן על תכונות שיש להן ומתחילה לאהוב פחות את עצמי. הייתי רוצה שתענו לי איך אני יכולה להיות איתן ובמקביל להרגיש טוב להיות אני:)
היי, קודם כל תודה על הפרוייקט! ממש אשמח שתענו על השאלה כמה שיותר מהר כי זה באמת מפריע לי.. נכון בחיים יש שני סוגי אנשים: כאלה שממש זמינים בווצאפ, וכאלה שיכולים גם 5 שעות לא להיות בו.. אז אני מהסוג שממש זמינה ועונה יחסית מהר וזה ממש מפריע לי.. ואני אסביר למה. אני רואה חברות שלי שנראו לאחרונה לפני שעתיים שלוש ואפשר להגיד שאני מקנאה כי אם הם לא היו בווצאפ ככ הרבה זמן, כנראה שהן נהנות במה שהן מתעסקות בזמן הזה.. ואני כאילו לא מצליחה להנות מהרגע, ולפעמים אני חייבת לברוח לווצאפ.. קשה לי שאני ככ זמינה אני ממש רוצה להתנתק ופשוט לא מצליחה.. אני ממש להוטה כל הזמן על הווצאפ וכשמשעמם אני פשוט פותחת אותו ושום דבר לא קורה.. זה נטו משיעמום. אני פשוט רוצה להתנתק ולא להרגיש שאני מפספסת משהו. או לא להרגיש שזה משהו שהוא חסר לי. מה אפשר לעשות? (וסורי על האורך
איך לבחור במה להתקדם ולהשתפר ומה לקחת על עצמי? יש ככ הרבה דברים שאני רוצה להתחזק בהם אבל אני יודעת שאם אקח על עצמי יותר מידי דברים בו זמנית אז לא אצליח כלום.. אז איך לבחור במה להשקיע ועל מה לוותר ולא להתקדם בו?? תודה גדולה לכם!!
אני יודעת שאתם לא עונים על שאלות כאלו, אבל ממש ממש כואב לי. כבר תקופה שאני נופלת לאבדון ולמקומות הכי שפלים ורקובים שיש. הבעיה היא שאחכ בחבב ובסניף כולם מסתכלים ואומרים "היי, הנה המדריכה הדוסית הצדיקה" (הקצנתי בכוונה, הלוואי..), ואני בלב חושבת "אם רק החניכות וכולם היו יודעים עליי.. ". ממש קשה לי. מרגישה שקרנית.
שלום לכם משיבים נפש. דבר ראשון תודה רבה על המקום הזה, זה מפתח את המחשבה כל-כך. דבר שני. בקשר לשאלה 3066. מישי שם כתבה שהיא רגישה ונפגעת מכל דבר, מה אם אני ההפך הגמור? אני לא נפגעת כמעט מכלום. אני אדישה ולפעמים קרה. זה גורם לי להרגיש מעט פחות אנושית. קשה לי לבכות או להתחבר לסיפורים. אני לא נעלבת בקלות ובגדול שמה פס על כולם כזה. מה אני אמורה לעשות?
מישהי יכולה להתאהב בי איך שאני? אני דואג אף אחת לא תרצה אותי.
היי דבר ראשון תודה על מה שאתן/ם עושים ממש מוערך!💗 כבר שלחתי כמה שאלות ובאמת זה עזר ונתן לי כיוון. השאלה שלי הפעם זה איך להרגיש את יום הזיכרון ויום השואה? אני רואה כל מיני סרטים שקשורים כדי לסמן לעצמי שהרגשתי את היום הזה ונתתי לו מקום אבל זה לא נראה לי נכון (רק לראות סרטים)🤷🏼♀️
אני מסדרת את החדר לפסח ותוך כדי שומעת שעור במסילת ישרים של הרב אורי שרקי, ופתאום אחותי הקטנה נכנסת לחדר ומעצבנת אותי קצת הרבה מאוד ווואו עד שהיא הלכה היה קשהה.ואז כשהיא יצאה חשבתי לעצמי שזה מאוד מנוגד וסותר זה את זה לשמוע שיעור תורה ועוד במסילת ישרים שזה ספר שמלמד אותנו איך לעבוד על עצמינו ועל המידות שלנו, ושנייה אחרי זה להעיף את אחותי בעצבנות ועצבים מהחדר.. לא יודעת מה לחשוב על זה. אני לא סותרת את עצמי קצת? איך אפשר ליישב את הדבר הזה בראש ובלב? *חשוב לי לציין שזה לא מקרה חד פעמי. אני משתגעת תדיר מאחותי. היא מעצבנת ומשגעת אותי ברמות אבל לא משנה זה נראה לי כבר שאלה אחרת:)
אני מרגישה רע, קרה המון דברים רעים, אבל אני קמה ומקווה שיגמר היום, מרגישה רע עם עצמי, איך אפשר להיות שמחה ?