ש. היי קודם כל ממש שכוייח על הפרויקט המדהים הזה!! אז בזמן האחרון אני חשבתי עם עצמי על מה היה השנה וגם סוג של עצירה כדי לבדוק שאני באמת הולכת בדרך הנכונה. אני שמתי לב שהשנה לא הייתה לי שנה טובה (לא קשור בהכרח קורונה) ושאני לא שמחה כמו שהייתי. ניסיתי להבין עם עצמי למה השנה שלי לא הייתה טובה ואז הבנתי ששנה שעברה יותר בניתי את עצמי והשנה לא ניסיתי לבנות אלא פשוט להבין בדיוק איפה אני נמצאת.בזמן האחרון אני מתחילה לעשות דברים שאני בדרך כלל לא עושה ,פעם לא עשיתי את זה מאידיאל אבל עכשיו אני לא רואה באידיאלים משו חשוב.(נגיד נוקיה לעומת בסמרטפון וכו') השאל שלי היא איך אני מגיעה למצב שיש שלווה נפשית כמו שהיה לי לפני שנה (או אפילו יותר;))
ש. אני בת 15 ,ומאוד קשה לי להגיד לא לאנשים אני הרבה פעמים מתחמקת ואז זה גורם לי להרגיש רע שאני לא יכולה להגיד לא לאנשים בצורה ישירה ,אני לא רוצה לבאס את אותו האדם שמבקש ממני טובה אז אני תמיד אומרת כן ולפעמים זה לא טוב בשבילי איך אפשר להגיד לא בצורה שתהיה טובה מבלי לפגוע במישהו?
ש. מוזר לי למה יש דברים הזויים בגמרא, שאפילו לא מפריעים לי מוסרית או משהו אלא סתם ממש ממש מוזרים, כמו למשל סוגיה שבה דנים בכמות השומן שיש לכל רב (שמוציאים ממנו 50 דליים של שומן ועדיין נשאר שמן)... ודברים ממש ממש הזויים שאני שואל את עצמי, באמת בזה הם דנו? למה? איך זה צדיקות, ואיך זה תורה? והאם זה אומר שמותר לי גם לדבר קצת יותר ב"חופשיות" עם אנשים היום? יכול להיות שזה הומור? יש בכלל בדיחות בגמרא? תודה מראש.
ש. שלום, בזמן האחרון אני מרגיש שהחיים עוברים לי מאד מהר ואני מחליק אותם בלי לעשות יותר מדי ואני לא אחד שכל היום יושב בבית רואה סרטים אני משתדל ללמוד ואני מדריך ואני גם פועל הרבה הנוער אבל יש לי תחושה שאני עושה דברים כי צריך לעשות דברים מסוימים אבל בעצם הזמן עובר ומתבזבז לי בלי ניצול אמיתי של החיים איך אני יכול להרגיש שאני מנצל את הזמן ולא מעביר את החיים סתם? ואיך אני יכול גם להתחבר לדברים האלה ולהרגיש שהם הדברים שאני צריך לעשות?
היי, קודם כל תודה רבה לכם! אני בת 18. יש הרבה מצבים שבהם אמא שלי אומרת לא לעשות משהו כמו למשל לא לדבר לידה כשהיא מתפללת, לא להגיד לשון הרע לידה, אבל פתאום כשאני מתפללת- היא יכולה לנהל איתי שיחה שלמה תוך כדי, לספר דברים או לזרוק הערות או היא יכולה פתאום להגיד ההיא והיא ככה ככה וזה ממש מפריע לי אבל אני לא ככ יכולה להגיד לה כלום כי זה יהיה חוצפה כי היא אמא שלי, וניסיתי להגיד לה את זה בעדינות איזה פעם אחת אבל היא לא הבינה את הרמז ויותר מזה אין לי ככ מה לעשות ואני פחות רוצה לעשות את זה בשיחה איתה כי מרגיש לי קצת חוצפה ולא נעים להגיד לה לשנות בה משהו, היא בכל זאת אמא שלי.. אשמח אם תוכלו אולי להביא לי עצות איך אני יכולה לחזק אצלי יותר את הכיבוד הורים, איך בכל זאת לקבל את המצב שקורה ולעבוד יותר על עצמי שזאת אמא שלי ואני לא יכולה לשפוט אותה או להגיד לה לשנות בה משהו. תודה רבה לכם!!
ש. הקשר שלי עם ה' לא תמיד הולך חלק. אבל אני ממש רוצה להרגיש אותו יותר. אני מחכה שהאש שבתוכי תבער ותלהיב אותי בעבודת ה', ואפילו התפללתי על זה וביקשתי מ-ה' שיעזור לי להדליק את האש ושארצה להתקרב אליו באמת. איך אני יכולה להלהיב את עצמי על עבודת ה' ולעורר בי את הרצון האמיתי לדבוק בו?
ש. שלום, אני מרגיש שאני מלא גאווה איך אפשר לא להרגיש גאווה על אנשים אחרים אם אני באמת יותר חכם ומוכשר מהם כלפי חוץ אני לא פוגע בהם אבל בפנים אני מרגיש שאני יותר טוב מהם מה עושים?
ש. היי, יש לי שאלה(: כבר המון זמן מציקה לי מחשבה.. למה אנחנו שופטים? זאת אומרת למה זה הפך להיות כזה אוטומטי אצלנו? ואיך אפשר לתקן את זה? אני אישית מאוד משתדלת לראות את הטוב בכל אחד ולהזכיר לעצמי שתכלס אין לי מושג מה הבן אדם עובר בחיים. אבל המון פעמים זה כן קורה לי, ודווקא עם אנשים קרובים אליי - חברות בעיקר. וזה מאוד קשה לי. ואני ממש רוצה לשנות אצלי ובעצם להבין למה זה קורה לנו.. תודה רבה ואשמח לתשובה בפרטי
ש שלום:) לאחרונה שמתי לב שאני ממש מנפחת סיפורים, ובכלל, מספרת כל מה שקורה סביבי לכולם. אני מוסיפה לסיפורים שלי רגשות שלאו דווקא באמת היו במציאות כדי לעורר הזדהות של השומע. כשאני רואה שהסיפור מעניין את השומע - אני אוסיף לו פרטים ואשמיט חלקים שלא יעניינו ויוציאו את התגובה הרצויה לי. לכן: איך אני יכולה להיצמד לאמת הפשוטה, כשבתכל'ס, היא לא מעניינת ולא מעבירה את הצורה בה ראיתי את האירוע?
ש היי. אני באמת משתדל שלא להתגאות. אבל כשאני מתנהג בענווה, בלב שלי אני מתגאה על זה שאני שאני "עניו". מה אני יכול לעשות עם זה?
שלומות:), אני סלחנית מדי..לא משנה כמה אני צודקת בסוף אני ארגיש אשמה ואבקש סליחה זה נותן לכולם הרגשה של "אפשר להעליב אותה כמה שנרצה ולא יקרה כלום" זה קורה בסניף, במשפחה, עם החברים ואפילו עם הרכזת נחשון שלי, וזה לא שאני לא נפגעת אני נפגעת אפילו יותר חזק, פשוט הנקיפות מצפון שלי לא נותנות לי לחזור לחיים עד שאפתור את הדבר הזה... אני מרגישה שכל החיים שלי אני אהיה ככה ואף פעם לא אעמוד על שלי ואני לא רוצה את זה מה אני יכולה לעשות?
איך לנצל את הזמן שלי לטובה גם כשאין לי משהו שאני צריכה לעשות?