אני הרבה פעמים מתעצבנת על אנשים, בעקרון אני ממש משתדלת שלא, אבל קורים מצבים. כאשר אני מתעצבנת על מישהו/י ממש, אני בהתלבטות אם להוציא את הכעס הזה עליהם או ללכת ולהוציא את הכעס הזה אצל חברה טובה. כאילו אם אני אפרוק את הכעס הזה על מי שעיצבנו אותי אני חוששת שזה יסכסך או יפרק את הקשר בינינו, מצד שני אם אני הולכת ומוציאה את כל הכעס אצל חברה שלי (אני אומרת לחברה שלי כמה אני עצבנית על זאתי שעצבנה אותי וכו') אני קצת יוצאת צבועה ולא כנה עם מי שעצבן אותי, כי למי שעצבן אותי אני אומרת הכל בסדר וכזה.. אני ממש בהתלבטות כבר מה עדיף לעשות. ממש ממש אשמח לעזרה בזה:)
יש לי בעיה: קשה לי לגמור דברים ולעשות אותם עד הסוף. אם התחלתי משהו (כמו לסדר את החדר, להרשם לחוג או סתם לעשות יצירה נחמדה), בדרך כלל אני מתחילה במרץ... ופורשת באמצע. בנוסף, אני נוטה לדחות דברים עד הרגע האחרון. כל פעם מחדש אני מבינה שהלחץ של הרגע האחרון לא טוב לי ושעדיף לי לא לדחות. לכן אני מחליטה שזהו. פעם הבאה אני לא דוחה שום דבר. ואז אני מגיעה לרגע האחרון ומבינה שדחיתי גם הפעם... מה אפשר לעשות?
דבר ראשון תודה רבה לכם! המון זמן אני חיפשתי פלטפורמה בה אוכל לשאול שאלות שבוערות בלב שלי ולא היה לי מאיפה לקבל תשובה. איזו שליחות ענקית! תזכו. רציתי לשאול לגבי לשון הרע- אני נורא משתדלת לא לדבר לשון הרע מול אנשים אחרים, ואני מנסה גם לא לחשוב על אותם אנשים מחשבות רעות כי זה מרגיש לי גם לשון הרע. אבל האם זה באמת לשון הרע? כלומר, האם אני צריכה לדבר יפה על אחרים גם בלב שלי למרות שאני לא חושבת ככה? אני ממש מנסה לשכנע את עצמי כל פעם שאני לא יודעת מה הסיבות להתנהגות כזו או אחרת ושאסור לשפוט ובסופו של דבר אני נפגעת כל פעם ואני רק מוכיחה לעצמי שהתחושות שלי אינן טועות. איך אמורים להתייחס לזה? דיבור לשון הרע זה גם בלב וגם כלפי אנשים אחרים?
השאלה שלי היא איך מוצאים כח להתפלל כל יום מחדש? ולהשתפר בעבודת המידות? תודה על היוזמה המטורפת
היי, אני ואח שלי הקטן כל הזמן רבים ואני לא מצליחה להיות איתו בשלום ליותר מחמש דקות.. גם כשאני מנסה להיות איות תו בסדר הוא ממשיך לעצבן אותי ואני לא יודעת כבר מה לעשות.. אשמח לעזרה🙏
ענווה- הרבה פעמים שנגיד מדברים על משהו בשבט או בכללי שהיה אז אני ישר קופצת ואומרת שזה היה רעיון שלי או שאני עוזרת לאחותי ואז אני מראה להורים שלי הינה אני עזרתי לה עכשיו היא יודעת את החומר וכו'.. איך אפשר טיפה לשחרר מזה ולא לקפוץ ישר אחרי משהו טוב שאני עושה..?, כי אני באמת מנסה וגם אומרת לעצמי אחרי שאמרתי שזה בזכותי כזה אוף למה אני חייבת תמיד שידעו מה עשיתי.. קנאה- יש לי חברה מאוד מאוד טובה שחשוב לי שיהיה לה כיף עם עוד בנות/ והשבט.. ונגיד שאני לא בבית אז היא מספרת לי שהיא קבעה איתם ושהיה כיף וכו.. ובאמת כיף לי שטוב לה ושהיא מבלה עם עוד ילדים חוץ ממני ואני אחת שבאמת מפרגנת ומנסה מכל הלב לשמוח בשבילה ואני יודעת שהיא תמשיך להיות חברה שלי ושלא יקרה כלום אם היא תצא עם עוד ילדים ההפך זה יעשה לה כיף וטוב אבל זה קשה לשחרר כי אני כן שמחה בשבילה אבל אני מרגישה שלא עד הסוף כמו שהייתי יכולה או כמו שהיא הייתה שמחה בשבילי.. (כי אני באמת חברה אמיתית שלה והיא חשובה לי ברמות!!) איך אפשר טיפה לעבוד על הקנאה??
שלום לכם!! תודה רבה על הפרויקט הזה- הוא מדהים! אני יפה, אין עוררין על כך. תמיד אני מקבלת הרבה מחמאות.. כשאני מגיעה למקומות הומי אנשים אני רגילה שמתחילים איתי או מנסים לשדך לי. עם השנים התחלתי להרגיש שפיתחתי מידת הגאווה.. והיא כבר חזקה בי. מאוד. ואני נאבקת איתה יום יום. איך מגיעים לענווה אמיתית? איך מגיעים לענווה ללא ביטול עצמי? אני לא רוצה להתחיל להזניח או להסתיר את היופי שלי, אבל גם להיפטר מהגאווה הכלכך מיותרת הזו..
אני בן אדם שמצפון יכול לשבת אצלי המון זמן, אם הרגשתי שעשיתי משהו לא בסדר מבחינה דתית זה יישב עליי ויעסיק אותי ויכביד לי על הלב ממש. לפני כמה שנים עשיתי משהו שלהשתחרר ממנו אחר כך, לקח לי 5 שנים. מצד אחד, אני מרגישה לא בסדר, אם אני לא אני, אם אני עושה דברים שלא הייתי צריכה לעשות ... מצד שני זה עושה לי רע!! ממש! איך אני מצד אחד משתפרת ומצד שני לא מקבלת חרדות ומצפונים על הכל?
שלום האם יש לכם טיפים איך להיות רגועים ולא להקפיד ולכעוס על אנשים? כמו למשל בדוגמה מאוד שכיחה - אומרים לאחי הקטן לעזור בבית אבל הוא לא עושה את זה כמו שצריך ואז או שאני מעיר לו ומתפתח דיון לא נחמד או שאני מבליג אבל הכעס נאגר בבטן תודה רבה!
היי, שאפו על היוזמה! בתחילת שנה התחלתי לצאת עם מישהו מהצוות שלי בסניף. נפגשנו , דיברנו וכו׳ והייתה אווירה ממש טובה בינינו.מעבר לחברים טובים. בזמן האחרון נפתח בינינו כאסח די גדול וכל דבר קטן שהוא עשה , פגע בי. הפסקנו לדבר ודי התעלמתי ממנו אז התחיל לדבר עם מישהי אחרת. כאילו שהוא מחפש למלא משהו שחסר לו. דיברנו על מה הכאסח שהיה וכשחשבנו מה אנחנו עושים הלאה הוא אמר שהוא לא הולך להתעלם ממני ולדבר איתי ושהוא מוכן לתת לי זמן.ברור שאני רוצה שייתן לי זמן לכן אישרתי את זה.אבל אני באמת לא יודעת.עד כמה שאני אוהבת אותו אני לא מצליחה לסלוח לו .במיוחד לא על זה שהוא התחיל פרינציפ קשר עם מישהי אחרת. מה אני אמורה לעשות?כמה שאני מנסה אני לא מצליחה לסלוח לו וגם לא להתעלם ממנו ולהתייחס אליו רע..
א. אהלן:) בוגרת שישית. אני פרפקציוניסטית. מאוד. גם ביחס לציונים של עצמי וגם ביחס לסביבה. ביחס לעצמי, כל ציון שהוא פחות מ100 נותן לי תחושה ממש רעה. שאני פשוט לא חכמה, שיכולתי להתאמץ יותר. לא מדברת אפילו על נכשלים, שפשוט גורמים לי לבכות. זה מתסכל להכנס לשיעורים, להתאמץ להתרכז, ללמוד לקראת מבחן והופפ נכשל. כבר הבנתי שהציון לא מעיד עלי כלום, שאם קבלתי 50 בנביא נגיד, אז זה ממש לא אומר שאני שווה 50.. אבל עדין מאוד מאוד קשה לי לקבל את הציונים שלי בשמחה. וביחס לסביבה אני לומדת באולפנה ברמה יחסית גבוהה, כל החברות הטובות שלי תותחיות ב5 יחל מתמטיקה, (אני 4 ולא מהמצטיינות) בשנתיים באולפנה אף פעם לא קבלתי את הציון הכי גבוהה בכיתה, וזה פשוט קשה ברמות. אני משקיעה. באמת!! וממש גאה בעצמי על כל המאמצים. אבל בסוף כשמחזירים את המבחנים אני מבואסת ממש, כי חברות שלי שבקושי פותחות חומר פשוט עוקפות אותי. אז יש לי כמה נק' שאני אשמח לעזרה:)- א. קנאה. איך אני יכולה לקבל ציון פחות טוב (לפעמים בפער!) מילדה שמבריזה כל הזמן, או שלא למדה כמוני למבחן ולקבל את זה בצורה מפרגנת, בלי להשוות אלי כל הזמן ולהרגיש פחות מוצלחת בגלל זה? ב. איך להתגבר על הפרפקציוניזם? אני מרגישה שהוא ממש מונע ממני להתקדם. שאני כבר מפחדת לגשת למבחן כי אני שוב אתבאס. המאמץ שלי כל פעם נראה פשוט מיותר.. זה לא שאני מצליחה אז למה לעבוד קשה?! ג. לא יודעת אם זה נכון לבקש כאן, אבל אם ישלכם טיפים ללמידה נכונה, ולהרגעה לפני מבחנים (לקראת השביעית) אני מאוד מאוד אשמח
אהלן, קראתי עכשיו את תשובה 470, ואני בדיוק ההפך- אני רואה סדרות, סדרות נוער רגילות (=שהן לא ממש ממש נוראיות) ואני מרגישה שזה לא נכון בשבילי, אבל מאוד קשה לי לא לראות... ההרגשה שזה לא נכון בשבילי באה לידי ביטוי לדוגמא בכך שאחרי שאני רואה איזה פרק, אני נכנסת לפעמים לסוג של דיכאון, או אם אני רואה התנהגות מסויימת בסידרה לדוגמא בין חברה לחברה, לפעמים אני לוקחת את זה גם לחיים שלי ולא תמיד זה משהו טוב.... ובלי קשר זה שורף מלאאאא זמן בקיצור זה משפיע עליי. אם ארצה או לא ארצה, וכמו שכתבתם בתשובה של 470 זה בתת מודע... ואני פשוט לא יודעת מה לעשות! קודם כל איך אני נפטרת מכל זה?, וגם אם אפטר מכל זה.. כל מה שיש לי בראש... איך מוחקים את זה?! בת 16 וחצי תודה!!!