היי.. דבר ראשון רוצה להגיד באמת תודה רבה לכם על הפרויקט המהמם הזה!! אז ככה;) יש לי שאלה שממש מפריעה לי. ב"ה יש לי הרבה חברות, אני לא אדם ביקורתי ומעטות הפעמים שאני באמת כועסת על משהו. אבל כשזה קורה אני ממש ממש כועסת ועצבנית ולרוב זה גם על דברים נכונים ולא סתם עצבים, אני לא מצליחה להבין איך אני אמורה להגיד בלילה" ריבונו של עולם הריני מוחל וסולח... " כשאני ממש לא מרגישה את זה, עדיף לא להגיד אם זה לא נכון ואני לא במקום הזה? או להגיד ולא באמת להרגיש את זה? ובכללי, זה נראה לי מעלה ממש גדולה לבקש מה' שלא יענש שום אדם בגללי ואותי אישית דווקא מחזק לפעמים להגיד לעצמי שזה לא ענייני ושה' יודע מה באמת קורה והוא יעניש את אותו אדם על זה. אז איך אני אמורה לומר את זה גם אם אני ממש לא במצב הזה?
איך נותנים כבוד לאנשים שגדולים ממני ואני צריכה לכבד אותם, אך הם מתנהגים יותר כמו חברים. (מדריכות וכו'...)??
יש פעמים שאני מרגישה דחף להחצין את חיי.. שכולם ידעו שיש לי רישיון, שכולם ידעו שהשבת לא הייתי בבית, שכולם ידעו שנסעתי אתמול וכו'. זה טוב? איך מגיעים לאיזון? מה עושים עם זה? מעבר ל"תנסי למצוא מה המקור של זה"..
שלום לכם אנשים יקרים ונפלאים. אני כל הזמן, כל הזמן מוצא את עצמי שופט אנשים לחובה, והסיבה היחידה לכך היא שהם שונים מאוד ממני מבחינה חברתית-דתית, למרות שלאמיתו של דבר אם אני בוחן בצורה אובייקטיבית הם הרבה הרבה יותר צדיקים ממני. הבעיה היא שכשאני מנסה לדון אותם לכף זכות, מכיוון שאני יודע שאני לא באמת צודק, אני מרגיש שכל העולם שלי מתערער. אני רואה אנשים שנוהגים באורח שונה ממני, מבין את הסיבה לכך אך מתקשה להכיל ולכן מביט עליהם בעין רעה. ואני מרגיש כל כך רע עם זה😪 איך מתקנים?!?! יש לכם עצות פרקטיות? תודה רבה מאד מראש
אהלן🤗אז ככה יש לי איזה בעיונת קטנה, שאני מבחוץ נראה בחור מאוד רוחני כזה ונעים לכולם😇וככה תמיד חינכו אותי שאין מצב למשל שאני מרים יד על האחים הקטנים שלי...אבל בתוך תוכי כולי אש🔥ואני רק חולם לשבור עצמות ולראות אנשים נוזלים דם🩸(סליחה אם זה טיפה זעזע😣פשוט זה באמת ככה) ומסביבי אף אחד לא בראש הזה ולא יכול להבין.. אז האם להוציא את האנרגיה הזאת לטובה (ספורט, התנדבות ?) או שעדיף לנסות כמה שיותר להעלים אותה🙈?? (:אגב אני בכלל לא מושפע מאנשים/סרטים/התפרצויות כעס/טראומות וכו׳, זה פשוט אני מאז שאני מכיר את עצמי, מחביא את זה כמה שאפשר וכבר נהיה קשה להחזיק ככה, ממש אשמח לעצות🙏
דבר ראשון תודה ענקית❤ יש לי בעיה:( ממש ממש ממש קשה לי לבקש מאנשים דברים, וגם כשמציעים לעשות בשבילי דברים אני לרוב אומרת לא לא הכל בסדר אני אסתדר וכאלה ביומיום זה סבבה אני נותנת ועושה באהבה אבל לא אוהבת לקבל עזרה (כאן זה המקום היחיד שאני מבקשת עזרה אז באמת תודה עצומה זה הרבה בשבילי❤) הבעיה היא שאני בבידוד, בדירת שירות, רחוק מאווד מהבית.. זה ממש לא טוב שאני לא מבקשת אני רעבה כל היום ולא נעים לי לבקש ממישהי והן נסיכות הן מציעות לי מלא דברים וממש קשה לי לבקש ולהגיד כן אם אתן יכולות זה יהיה לי ממש משמח.. בלב אני אומרת להן כן אני רוצה אבל בפה אני רק אומרת להן תודה תודה תודה ענקית.. אתם יכולים לעזור לי?🙏 איך להתגבר על עצמי שיהיה לי נעים לבקש עזרה, ואם לא זה אז לפחות כשמציעים לי, לקבל.. ממש ממש ממש תודה שוב❤ בת 18
אני כל הזמן מתחשבנת.על כסף, על זמן, על מאמץ..מרדף שנמאס לי ממנו!!!אשמח לטיפים ולעצות (מעשיות😉)
ש.התמכרתי לגיטרה בצורה פסיכית יכולה לשבת ולנגן שעות ולא ללמוד בכלל או לא להקשיב כי אני בגיטרה. איך אפשר לקחת את זה בצורה יותר טובה?
יש מישהי שאני די שונאת.. מה אפשר לעשות חוץ מלאחל לה את כל הרעות שבעולם?
רציתי לשאול בקשר לשאלה 2592 "מטלה? קטן עלי!" אני ממש מזדהה עם מה שרעות ענתה שם, ואני בונה לעצמי המון פעמים לוזים, אבל לא משנה מה, רוב הזמן אני כאילו עושה לוז כדי להרגיש מנוצלת וטוב עם עצמי, ואז אני מתעלמת מהלוז הזה קצת בבוטות:)אני מרגישה שלא משנה מה אני לא מצליחה ליישם את הלוז הזה.. וזה לא שאני בונה לוז אינטנסיבי ומפוצץ בלי זמן לנשום. באמת אחלה לוז עם הפסקות גם נגיד של שעה, שעה וחצי שאין בהן כלום, ועדיין לא עוקבת אחריו. אולי אני כאילו מרגישה שברגע שבניתי לוז עשיתי את זה ומעולה ועכשיו אפשר להמשיך לעשות דברים אחרים.. כאילו באמת תסכול שלא משנה מה אני פשוט לא מצליחה לעקוב אחרי הלוזים האלו.. יש לכם אולי רעיון איך אפשר להיות יותר טובה בעניין הזה?
ש. אני מרגישה אוסף של הורמונים. שזה בכלל לא אני.. אני באמת לא רוצה להתפוצץ על אנשים, או לבכות להנאתי. באמת שאני רוצה לעזור להורים שלי!! וגם ברגע האמת במציאות, אני זוכרת שאני אמורה להיות טובה, או נורמלית, אבל מה שיוצא ממני החוצה זה פשוט איכסה. איך אפשר לשלוט ברגשות? בכולם! לא מצליחה להתעצבן נורמלי. אני בוכה רק כשמדברים איתי אפילו, זה מתסכל.