איך מפסיקים לקלל אפילו קללות קטנות? זכר 20
דבר ראשון תודה רבה על הפרויקט המדהים ❤️ אשמח אם תענו בקרוב . אני ואחותי קרובות בגיל היא גדולה ממני בשנה .ואני מרגישה שאני מאוד מקנאה בה. אני יודעת ומבינה שזה לא דבר טוב לקנא. אבל עדיין זה לא עוזר לי לצערי. אני מפחדת שבגלל הקנאה אני והיא נתרחק והקשר יפגע.
שלום, אני עושה עכשיו שירות ותאמת שקשה לי ממש ממלא בחינות.. ב"ה יש לי הרבה חברות שהולך להם נפלא והן מספרות על זה הרבה ואני הכי רוצה לשמוח איתן אבל זה לא מצליח לי עד הסוף, הקנאה לא נותנת לי...איך אני יכולה באמת לשמוח איתן כשאני מקנאה, ואם כבר אז איך אפשר לא לקנא כשככה קשה לי ולהן טוב?( ברור לי שגם להן יש קשיים אבל בסוף הן שמחות ומסופקות ואני פשוט מעבירה את הזמן בלי חשק עד סוף שבוע..) ותודה אתם מדהימים!
קשה לי לקבל סמכות. אני יודעת שזה משהו דפוק אצלי! אני מרגישה שזה הורס לי כל דבר טוב שיש. לא משנה כמה אני משתדלת, תמיד זה יוצא ממני ופוגע גם בי וגם בצד השני...
אני לא יודעת איך לדבר עם בנים🤷♀️ אני תמיד מתפדחת ושותקת ומתביישת לדבר. זה אפילו יכול לבוא לידי ביטוי בזה שאני אשב רגע ביחד עם חברות אצחק ואזרום ואז שנייה אחרי שבנים יגיעו אני פתאום משתתקת ואז חושבים עליי ושופטים מראש שאני ביישנית ומופנמת אבל זה ממש לא ככה. אולי זה בגלל שאין לי אחים בנים שגדולים ממני?אולי זה בגלל שאני כמעט ולא בקשר ובסביבה עם בנים? אני יודעת שזה לא דבר רע ושזה לגיטימי להרגיש ככה אבל באלי כבר שזה יעבור את השלב ההתחלתי הזה והכל יהיה יותר פתוח. חברות שלי באות ומדברות איתם רגיל כמו שהם מדברות איתי אבל לי לוקח זמן להיפתח לאנשים. איך אוכל להיות יותר פתוחה?
רציתי לשאול איך אני יודעת מה היא האישיות שלי והאופי שלי מה הכוונה לזה שאומרים האני האמיתי שלי ?
אוף אבל למה זה תמיד חייב להיות ככה ביום שישי? למה תמיד כולם חייבים להתעצבן ולכעוס כל יום שישי מחדש? זה ממש כאילו מפספס את כל הרעיון של שבתת זה גם מעצבן כי בכללי בחיים אני משתדלת להיות אדם טוב וכאילו ביום שישי איכשהו תמיד מישהו מצליח לעצבן אותי וזה מעצבן אותי ממששש
וואו כמה זכויות יש לכם אשריכם תותחים אחד אחד . אני יתחיל אני מרגישה שיש בי 2 אנשים שונים , אני אחד זה ללכת לגבעות להיות נגד המשטרה וכזה, ואני שתיים זה ללכת לשרת בצבא לתרום למדינה ולהיות ידידה של מישהו ספציפי ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה כי בשתיהם אני אני ובשתיהם יש הרבה דברים טובים ואין אפשרות לערבב את שתי הדרכים ואז יוצא מצב שאני מתהלכת בין הקצוות בין שתי האנשים שבי בקיצור מבולבלת מקווה שהבנתם בת 14
"נפשי כעפר לכל תהיה" - זה מה שאני מבקשת? זה נשמע בקשה שידרכו עלי. אשמח להסבר. תודה!!
איך למצוא את האיזון בין לפרגן לעצמי ולפעמים גם לוותר לעצמי ולא יותר מדי לכעוס... ומיד שני גם שתהיה משמעת עצמית שאני אוכל להספיק כל מה שאני צריכה? וגם איך אפשר לחזק את הביטחון העצמי ויותר להאמין בעצמי? (ועדיין לשים גבולות וגם בכללי איך אפשר).
יש לי בעיונת.. קשה לי לחלוק עם אחרים הצלחות לי. לדוגמא- סיכמתי למבחן, אני אעדיף לשמור את הסיכום לעצמי ולא לשלוח לחברות..
שקרים, יוצא לי לשקר הרבה על החיים כדי להוציא את עצמי ״בסדר״ לספר דברים שהם לא נכונים כדי ליצור רושם טוב. זה בא לידי ביטוי כשאני עם חברים או עם המורים ולפעמים גם מול ההורים והמשפחה😬 אשמח לעצות איך להיפטר מזה. תודה מראש!