תודה רבה על הכתובת וההזדמנות לקבל מענה על שאלות! תמיד היה לי קשה עם שנאת חינם מבחינת זה שאני לא שונאת אנשים סתם, אלא יש סיבה שאני שונאת אותם. לפעמים השנאה מסיבה שטותית ולכן אני מבינה לה זה שנאת חינם, אבל לפעמים זה כי באמת יש לי סיבה והצדקה חברתית לשנוא את האדם הזה. אני לא רוצה לעכב את הגאולה בגלל שאני שונאת אנשים, אבל אני לא מצליחה לצאת מהתסכול מזה שיש לי סיבה לשנוא את האדם הזה. מצד שני, האם אני באמת מעכבת את הגאולה? כי לא משנה כמה אני אנסה לא לשנוא אפילו אנשים שעשו לי רע וכד', תמיד יהיו אנשים בעם ששונאים, עם סיבה ובלי סיבה. שווה לי להתאמץ בכלל?
בס"ד התארסתי, ופתאום, הבנתי שאולי אני אוהב אותה יותר מאשר את הקב"ה... אם אני מתפלל, והיא תשלח הודעה, אני אזדרז לסיים כדי לראות. כשאני פוגש אותה ותכף שקיעה, אני מחכה לרגע האחרון ורץ להתפלל כדי להספיק לחזור אליה. מה עושים?
שלום, איך אפשר לדעת מה האיזון הנכון בין התעסקות בלימוד תורה לבין התעסקות בשאר חיי המעשה? זה דבר שונה בין כל בני האדם, איך אני יודע מה איתי? למשל: אולי בחיים אני צריך לעסוק בתורה ולעשות את המינימום בשביל שיהיה לי אוכל וקורת גג. או שאולי אני צריך לחיות חיים גשמיים - בעיקר לעבוד, ומסביב לחזק את העולם התורני בקצת לימוד תורה כל יום... אפשר להוסיף רובד נוסף לשאלה - אם אני יכול לתרום כמו למשל לחתום קבע בצה"ל או להרים פרוייקטים גדולים, ומצד שני אני יכול ללמוד תורה. איך אני יכול לדעת מה עדיף? הי! איך אפשר לדעת מה ה' מצפה מאיתנו? בכמה רובדים: 1. אם יש משהו שקל לי לעשות ומשהו שקשה לי לעשות. אולי ה' רומז לי לעבור לדבר הקל ואולי ה' דווקא רוצה שאני אתגבר ואעשה את הדבר הקשה? 2. כשיש שתי דברים שאני יכול לעשות אבל אפשר לבחור רק משהו אחד, איך אני יכול לדעת במה מהם לבחור? שניהם טובים ובשניהם אני יכול להצליח. באיזו צורה לקבל החלטה? (ואם יש כל מיני זוויות ראייה נוספות..) 3. במקרה הקודם, אם מאחד אני אקבל משהו לעצמי ובשני לא. האם יש עניין לעשות 'לשמה' ולבחור בדבר שאני לא ארוויח ממנו? תודה מראש!
שלום! קודם כל תודה רבה על המקום לשאלה.. זה נושא שמעסיק אותי ואני חושבת שעוד רבים כמוני... מה הגבולות והלגיטימיות של לתפוס טרמפים? אני הרבה פעמים נוסעת ממקום למקום בדרך הזאת וכל פעם מרגישה מחדש שיש בזה גם צד שהוא לא בסדר.. לתפוס טרמפ על מישהו אחר להסתמך על חסד של אנשים. שמעתי אנשים שמתייחסים להעלת טרמפיסטים כאל מצווה. זה נכון להתייחס אל זה ככה? מה גם שהטרמפים יכולים להגיע המון פעמים לידיי איסור ייחוד... אני שואלת בעצם מה הגבולות והאם זה בסדר מבחינת התורה והמצוות לנסוע בדרך הזאת.
יש את המשפט "בכל דרכך דעהו", ובכל דבר שאנחנו עושים אנחנו צריכים לראות את ה'. יש הרבה דברים שזה מסתדר איתם נגיד אם אתה זמר- אתה יכול לשיר שירי נשמה ושירים על ה' אבל אם אתה ספורטאי למשל, איך אתה יכול דרך זה להפיץ את ה'?
הייתה תקופה שממש הייתה קשה לי השמירה על הצניעות, למדתי ביחד עם חברה טובה והפנמתי את הסיבות. מבינה לגמרי ומסכימה ובאמת עכשיו אני הולכת לפי ההלכה ברצון ובשמחה. אבל אז אני חושבת על הקיץ, בחורף הרי גם ככה מתכסים כמה שיותר, אבל מה יקרה בקיץ? חם, מזיעים, קשה למצוא בגדים מתאימים... לפעמים אני ממש מתעצבנת כועסת על עצמי שלמדתי את הסיבות ואני מסכימה כי הנה, עכשיו אם אני לא אלך צנוע, יהיה לי נקיפות מצפון. מה לעשות?
אני בן 16 ואני באמת מתמיד בתפילות הברכות וכו'. אני מרגיש שאני משקיע כ''כ הרבה זמן ומאמץ כי אני תמיד אומר לעצמי שזה ישתלם לי, שאני עושה משהו טוב. אבל ביומיום אני מסתכל על חברים שלי שהם לא עושים מאמצים כאלה בשביל להתפלל או לא נורא חשוב להם לזכור לברך או ללמוד משהו אמוני כל יום. גם האלה שבאמת משקיעים אני מרגיש שאני משקיע יותר, ו... אני לא רואה את כל ההשקעה שלי נושאת פרי. אותם שהם לא משקיעים כמוני הכל די הולך להם טוב, אז כבר באמת קשה לי להמשיך להתפלל בכזה רצון.. כמה אני אמור להתאמץ? כמה אני כבר יכול להשקיע אם אני רואה שזה 'לשווא'? למה לי שאחרי כל ההשקעה הדברים לא מסתדרים ולא הולכים כפי שקיוויתי ולהם שהם לא משקיעים הדברים הולכים טוב...
היי! בתפילת שמונה-עשרה , כשיש את הקטע שמבקשים בקשות אני מרגישה שאני הכי מתכוונת. וזה מציק כי אז אני מרגישה צבועה. מה, אני מתפללת רק מתי שאני צריכה משהו? לא יודעת איך לא להרגיש צבועה עם זה, יותר קשה לי להאמין ולהגיד בדבקות את כל שאר התפילות. (אולי יש המלצות מאיפה ללמוד על פירוש התפילה ?) תודה רבה!
איך אפשר לדעת איפה לשים את הגבול בין להשתדל ובין לסמוך על ה'? מתי אני יודעת שאין לי מה לעשות ואני צריכה לסמוך על ה' ומתי אני יודעת שאני חייבת להשקיע ולעשות את כל המאמצים שלי?
מה הדברים שהכי אידאלי להשקיע בהם את הזמן? (גם את הזמן של החיים בכלל וגם ברמה של החמש דקות הקרובות).
למה בעצם התפילה בכלל חשובה? הרי אם אני לומד תורה וחדור אמונה, מניח תפילין כל יום ומברך ברכות הנהנין, אני בתקשורת קבועה וכמעט רציפה עם ה', אז למה התפילה? הרי התפילה הרבה יותר מכאנית ופחות בוערת מלימוד תורה. חיבור אל הדת והאל על ידי לימוד גמרא הוא מעמיק וחזק יותר מאשר על ידי תפילה.
היי, שאלה קצת לא ברורה אבל אני ממש מבולבלת. איך אני יכולה לדעת שהקב"ה שומע אותי? הרי אומרים שכל תפילה מתקבלת. ואני מאמינה בכך אבל לפעמים אני מרגישה שאין לי צורך כבר להתפלל על משהו כי אני יודעת שבין כה וכה ה' יחליט אם זה מתאים לי או לא והוא יעשה זאת בעצמו. יש דברים שאני מבקשת והם כבייכול לא טובים לא אבל אני לא יודעת את זה ובכל זאת הקב"ה לא נותן לי אותם וזה כל כך הרבה תסכול! אם הוא חושב שזה לא טוב לי, והוא רואה שאני מאוד רוצה את זה או זקוקה לכך, למה שלא יהפוך את זה לטוב עבורי? הרי הוא כל יכול כמו שאנחנו תמיד אומרים? תודה.