ש.תודה ענקית לכם על הכל הכל. אני קוראת את כל התשובות שלכם ועם כל אחת הלב מתרחב מאהבה שעוטפת את המילים. אתם פשוט אנשים מדהימים❤השאלה שלי היא תהייה וניסיון לבירור מה קורה כאן..כולם אומרים לי שאני בגיל מדהים, ואני בונה את האישיות שלי, ושזה גיל מאוד חשוב ובלה בלה בלה.תכל'ס, אני לא מרגישה כלום.מה זה אומר לעצב ולבנות את האישיות שלי?איך זה קורה?אני תיכף יוצאת לשירות לאומי, וכולם אומרים עד כמה זה חשוב להגיע בנויה לשרות ככה שאני רק אלך ואבנה ולא חלילה להיפך.וכמובן, עד כמה זה חשוב לברר את עצמי בגיל הזה ולדעת מי אני.אני שומעת את זה עוד מכיתה ח', כשהסבירו לנו עד כמה חשוב לבחור אולפנה שבה נוכל לבנות את עצמנו ואת האישיות שלנו.אבל, היי, אני לא עוברת תהפוכות!הכל בסדר אצלי!אני לא מרגישה שאני מתבררת ומגלה את עצמי ואת הכישורים והיכולות שלי מיום ליום.אז.. מה קורה כאן?*כולם זה כל האנשים הבוגרים מסביבי. הורים, מורים, שכנות.. בנות שלמדו פעם באולפנה ומספרות עד כמה המקם גידל אותן ובנה להם את האישיות. וגם אתם😉. שמתי לב שזה נושא מדובר בשו"תים ואני מתחרפנת מזה שאני לא מבינה..תודה תודה ושוב תודה!!
ש.שלום רב! לפני הכל אני רוצה להגיד להודות לכם על כל העבודה המדהימה שאתם עושים! יישר כוח ענק!!👏💪יש לי שאלה שכבר בוערת 🔥 בי הרבה זמן ואשמח אם תוכלו לעזור לי בנושא.כבר שנים שאני מנסה להבין איך באמת חוזרים בתשובה וכיצד עורכים חשבון נפש. למרות הלימוד 📖 שהיה לכיתתנו בנושא, עדיין העניין לא יושב אצלי כ"כ טוב. רציתי לדעת (אם אפשרי קצת ביותר פירוט) כיצד חוזרים בתשובה וכיצד עורכים חשבון נפש? ב"ה יצא לי לחזור בתשובה כמה פעמים כפי שידעתי, אבל תמיד מהרהרת בי השאלה איך אני יודעת אם אכן תשובתי התקבלה? אם עשיתי נכון? איך אדע אם הקב"ה אכן סלח לי על העון?תודה מראש❤
שלום ותודה רבה על הפרויקט קודם כל! :) יש לי הרגשה שאני הולכת איתה די הרבה זמן, ויוצא שאני גם חיה לפיה בלי בחירה שלי. יש לי ממש הרגשה של מחויבות לשמש דוגמא, אבל לא בקטע של חיובי ושלילי, מה לעשות ומה לא. אלה יותר בקטע של איזה דמות אני, ואיך אני משפיעה על אנשים, או כמה טוב אני עושה בעולם. כל פעם לפני שאני עושה משהו אני מעבירה לעצמי בראש איך זה יתפרש, ואם זה יגרום לאהדה כלפי, ושאנשים יגידו וואו איזה אישיות, ויעורר בהם את הרצון לעשות טוב, ואם אני מבינה שכן זה מדרבן אותי. ואני כל הזמן מתחבטת עם עצמי אם זה גאווה או שזה נובע ממקום אחר. (אני אחדד, אני לא עושה דברים כדי לקבל יחס או כדי שיעריצו אותי, זה לא נובע משם...) זה מתיישב לי הרבה על מה אני רוצה שיזכרו ממני בעולם הזה, וכשב-120 כבר לא אהיה כאן. יש לי תחושה שכל האלה שנפטרו הם כל כך שלמים, והיה להם כל כך הרבה דברים חכמים להגיד, והם השפיעו על כל כך הרבה אנשים, והדברים שהם הרימו הם וואו, והם ממש דמויות השראה. וזה שם אותי כל פעם במקום של השוואה, של איפה אני לעומתם, ואם חס וחלילה אני אמות בטרם עת אז מה הספקתי, מה אני משאירה פה. וזה משהו שממש יושב לי עמוק ולא משחרר וגורם לי פשוט לחיות את החיים לפי הספקים. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי בצורה טובה;) תודה מראש!
ש. אהלן לכם!עיינתי מעט בתשובות שלכם והן בהחלט מועילות ומחזקות! תבורכו.השאלה שלי קצת יותר פשוטה,לפעמים תוקף אותי רצון לראות שיעורי תורה או שיעורים מחזקים, אבל זה בא רק ממש לפעמים, לרוב אני מעדיף לראות סדרת טלוויזיה מעניינת או מצחיקה, לצערי...שאלתי היא האם יש לכם אי אלו רבנים או מאגר שיעורים שאתם ממליצים עליהם?? משהו איכותי, גם שיעורים קלילים לכשלא רוצים לחשוב יותר מידי חזק, וגם אולי שיעורים כשרוצים להעמיק ולהפעיל את המוח.אם יש לכם מידע כזה אשמח מאוד, תודה רבה! :-)
ש.אני לא מבינה. באמת שאני משתדלת. קשה לי ואני לא אדבר על זה עם אף אחד. אני רוצה להיות יותר דתייה, אני רוצה שלצניעות שלי תהיה משמעות אמיתית. אבל אז, אני שמה חצאית מתחת לברך , מרגישה שאני גאה בעצמי, עוד יום אני עוברת את האתגר הזה, ואז אני שואלת את עצמי - בשביל מה? למה אני עושה את זה? איפה האמונה נכנסת פה? ושלא יהיה לא ברור - אני מאמינה בקב''ה, מאמינה באמונה שלמה. פשוט לא מצליחה להבין. לא מצליחה להבין. איך אני מתלבשת בצניעות - כי אני באמת רוצה לשמור על עצמי - מתוך אמונה? ולא מתוך אידיאל או מתוך רצון לדבוק במשהו? מסביב, יש לי סביבה קשה. פה אחות שלא בדיוק בקו הדתיות, פה אח דוס ממש, שלא ברור מה עובר עליו בחיים, פה אחות שחשבתי שהיא משהו שאני ארצה להסתכל עליו בתור דוגמא, והיא גמרה את האולפנה ואני רואה שמשם היא יצאה בכלל עם מכנסיים. ועוד היא אומרת לי לא להיות כמוה. פה אחות קטנה, שאני רואה שמחקה אותן, ומתפתה כמובן להיות עם מכנסיים ולא לדאוג לגבי התפילה. איך בסביבה הזו, אני אמורה להרגיש שאני רוצה שהאמונה שלי תתחזק? ומה, להיות שונה מהאחיות שלי? מעבר לזה, איפה שאני גרה, כל החברות שלי - עם חצאיות מעל הברך. מה מונע ממני בעצם לא להרים את החצאית שלי כמה סנטימטרים כדי להיות כמותן ולהפוך חלק מהן?
אני מרגישה שעבודת ה' שלי היא מאוד שכלית, אני מקיימת מצוות כי אני באמת מאמינה שזו הדרך הנכונה ואני לא מוכנה להתפשר עליה.אבל יש ביהדות גם התייחסות גדולה לעניין של הרגש, של יראה ואהבה, ואני מרגישה שאני לא שם. יש לי יראת חטא, אבל לא יראת עונש, אני לא מרגישה שיש לי מן 'פחד' מהקב"ה או מעונש, פחות חושבת על שכר של מצוות ויותר על המשמעות והחשיבות שלהן. אני כן מרגישה את ה' ואוהבת אותו, אבל לא מרגישה שיש בי איזה תשוקה ואהבה גדולה לעבוד את ה', יש בי רצון גדול אבל זה כי אני פשוט מאמינה בדרך הזאת, בצורה מאוד שכלית. עד כמה זה נכון/לא נכון לחיות ככה? ואיך אני יכולה לעבוד על זה שעבודת ה' שלי תהיה גם עם רגש?תודה ממש וסליחה על האורך:)
שלום למשיבים היקרים,כבר הרבה זמן שאני מחפש ספר מתאים לעבודה על קרבת ה' ולא ממש מצאתי, אשמח אם תוכלו לעזור. בתודה רבה.
ש. אני מרגישה לאחרונה ממש רחוקה מה'.. סתם דוגמה במה זה מתבטא -נגיד שמאוד קשה לי להתפלל וגם כשאני כבר מתפללת אז אני פשוט מריצה את התפילה בלי כוח אפילו.. וזה משפיע גם על הדיבור הישיר שלי עם ה' וכו.. אשמח לעצות מה לעשות אני באמת לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל..
שלום:) למדנו בתנ"ך על זה שהקב"ה אמר "בנים גידלתי ורוממתי..." ונראה מזה שה' חושב על עמ"י שהוא כפוי טובה, שעל כל דבר שהוא נותן להם הם לא מעריכים. והשאלה שלי היא מה אכפת לו? כלומר הקב"ה לא מעל כל זה? זה דבר נורא אנושי להתעצבן מכפיות טובה של אנשים, למה ה' צריך שיוקירו אותו ויעריכו וידעו שהכל ממנו? שמעתי תשובה אחת והיא שזה לא בשבילו אלא בשבילנו, שזה גורם לנו לחיות את החיים בצורה יותר טובה וגם כשאנחנו מתפללים אליו זה רק מעלה את הנשמה שלנו, והקב"ה לא באמת צריך את זה בשביל עצמו. אבל זה עדיין לא מספק אותי, כי זה מוזר לי שאנחנו נבראנו כדי לשחק במשחק שהקב"ה המציא. זה לא קצת מוזר? כי גם אם מצאנו את המשמעות שלנו, אבל כל המשמעות הזאת היא בשבילנו ולטובתינו ועדיין לא מובן למה הקב"ה 'ימציא' את זה. כי אם לקב"ה לא באמת אכפת אם אני אוכלת המבורגר עם גבינה או מתפללת אליו או לא יודעת מה, אלא רק רוצה שאני אחיה בדרך טובה בשבילי ואני אממש את עצמי כי התורה היא תורת חיים, אז למה שיהיה לו דחוף שאני גם אדע שהוא קיים, מה הוא רוצה קרדיט? שיאהבו שיעריכו אותו? הוא לא באמת במושגים שלנו אז יכול להיות שהוא עושה דברים אנושיים כביכול. ואם המטרה בסוף כמו שכבר שמעתי שאנחנו נגדל יותר ולא להעלות את הקב"ה, אז למה שהוא ייתן את עצמו בתור דוגמא? נכון אנחנו דתיים ומאמינים בקיום שלו אבל בתכלס אם מסתכלים על סיבות שיש לנו ללמה אנחנו כאן, אז יש עוד אופציה והיא שמשהו גדול ובלתי נתפש כמו הקב"ה נתן לנו את הקב"ה להאמין בו בשביל שנממש את המשמעות ונחייה יותר טוב וככה זה קצת מיישב לי את השאלה, זה הגיוני בכלל? מקווה שלא הלכתם לאיבוד שאלתי מלא מלא שאלות🙈🙈
ש.אהלן, מה קורה?בערך לפני שנה התחילה להיות לי ירידה בכל נושא האמונה, הנקודה היא שזה נשאר.הייתי בטוחה שזה יעלם תוך כמה חודשים והכל יהיה סבבה, אבל אני כבר מרגישה שזה לא ייעלם בקרוב.אני מרגישה צבועה שאני מרגישה שאין אלוקים אבל בכל זאת ממשיכה ללכת בחצאיות ולעשות פעולות לחניכים שלי על כמה שהתורה חשובה והאמונה קריטית.יותר מזה- אני מרגישה שאני משקרת לעצמי, אני לאחרונה מקבלת תגובות של "בטח את שומרת נגיעה, ברור, ראינו" או אפילו מאמא שלי "כבר מתחילה לחשוב על מכנסיים?" אז כן, אני פחות יודעת מה לעשות ואיך להתקדם מהמצב הזה.. אשמח לטיפים..תודה מראש!