כל השאלות שנשאלנו #עדיאל

. הי:)לאחרונה קיבלתי הצעה על בחור (בפעם השניה, משני אנשים שונים) אני אישית מכירה אותו ומעריכה אותו מאד וחושבת שהשידוך יכול ללכת ממש טוב. מבחינתי זה עדיין לא הזמן ברמה הטכנית (אני מרגישה מוכנה לחתונה אך קודם אני רוצה קודם לסיים שנת שירות). אני ממש מתלבטת איפה גובל פה ההשתדלות לצד הביטחון (כבר פעם שניה, זה לא איזה מסר?) והאם נכון לענות תשובה חיובית למרות הידיעה שהחתונה תחכה עוד זמן?בת 18

ש. היי! ההורים שלי רוצים שאני אביא להם את הפלאפון כל לילה ב9:00 בשביל שאני לא אהיה עייפה וכי זה לא בריא להיות עם הפלאפון הרבה וזה. אבל כשאני הולכת לישון בשעות שנוח לי אני קמה ב6 וכשאני הולכת לישון מוקדם אני קמה מאוחר. זה מוזר אבל ככה זה אצלי תמיד🤷🏽‍♀️ ויש לי מה לעשות בפלאפון בערב, אני עונה על דברים ששלחו לי במשך היום שלא הספקתי לראות וכו'... בנוסף הם מעירים לי הרבה על אורך החצאית אפילו שאני רק בבית ואני אפילו מקפידה לא ללכת עם מכנסיים או טייץ בבית בגלל אבא שלי. מה לעשות? נקבה, 15

ש. אני ממש בעד הקטע של שמירת נגיעה .אבל יש משהו אחד שאני פשוט לא מבינה! למה לשמור נגיעה ממי שאני יוצאת איתו אם אני יודעת שהוא בעלי, זה לא שאני צריכה להישמר למישהו אחר או משו? בת 17

קראתי עכשיו את שאלה 1255 ואני ממש מזדהה עם ההרגשה שתיארו שם, שלא מוצאים שומדבר שמעניין אותך והרגשתי שלפחות לי התשובה לא בדיוק היתה ממצה, כי זה פשוט יותר שלא מצליחים למצוא סיפוק בשום דבר שעושים ואז מראש לא מנסים למצוא עיסוקים חדשים או לא חדשים פשוט אדישות וחוסר התלהבות או התעניינות מהכל, וזה די מתסכל כי בסוף יוצא שאני מבזבזת המון המון שעות בטלפון על כלום (אני לא רואה לא סרטים ולא סדרות), ובתיאוריה הייתי יכולה בזמן הזה לסרוג, לנגן, לקרוא ספר, או לעשות כל דבר פרודוקטיבי אחר.מה אפשר לעשות עם המצב הזה? איך אפשר לשנות אותו . בת17

קודם כל תודה רבה פרויקט מדהים!! הרבה זמן התלבטתי אם לשמוע עוד דעות של אנשים בסיפור הזה גם כי אני מרגישה פשוט שאני לא אתייחס לדעה, אבל אני חייבת לנסות,התיידדתי לפני חמישה חודשים עם ילד שמגיע מישוב מאוד דתי מקפיד ונפרד ואני מגיעה מעיר שבמילים מאוד עדינות לא מקפידה על הפרדה, הקשר שלנו מיוחד מאוד, הוא לא מגיע לענייני אהבה, ניסינו והבנו שזה פשוט לא נכון, הוא מסתיים בידידות אבל מאוד קרובה, בהתחלה לא הבנו איך הקשר התחיל ולמה הוא המשיך, עם הזמן מצאנו ככ הרבה דברים משותפים ובאמת התחברנו אחד לשניה, כחודש בערך אחרי תחילת הקשר הוא ביקש שנעצור אותו לא הבנתי מאיפה זה בא אבל נתתי לו את הזמן שלו, הוא חזר אחרי שבועיים ואמר שהוא הרגיש שזה מאוד חסר לו והעבודה שזה קשר ידידותי בלבד לא מאיימת על השאיפות שלו להיות אדם תורני "דוס" במילים שלנו, אז הקשר המשיך, וכמובן שגם בעיניי הקשר הזה היה אחרת, אבל לטובה, כאילו חזרנו בוגרים יותר ולהוטים לקשר, הוא המשיך ונפגשנו עם עוד קבוצת חברים מאוד פחדתי שאחרי המפגש הזה הקשר ייעצר, מכל מיני סיבות, הוא יבין שאני מאוד שונה ממנו בחיצוניות, נבין את המשמעות של המרחק וכו', המפגש הזה היה מאוד טוב לקשר שלנו חוץ מהעבודה שהתחלתי לפתח אליו רגשות, הרגשתי שאני פיזית מתגעגעת אליו, אבל הנחתי את זה בצד, עם הזמן הקשר המשיך ולאחר כחודשיים בערך עלה הנושא של "חברים" אחרי הרבה התלבטויות החלטנו שננסה, ומהר מאוד הבנו שזה לא ימשיך נכון ושזה רק יפגע, אז עצרנו את זה וחזרנו לקשר רגיל של ידידות קרובה עד שניפגש שוב ונבחן את הדברים יותר, הכל המשיך רגיל, טיפה מוזר אבל כמה ימים וזה חלף, הקשר שלנו באמת קרוב ואני לא יכולה להגיד שהרגשות נעלמו אבל הם פשוט לא מבלים מקום, משם המשכנו לדבר עוד הרבה בשבוע האחרון הרגשתי שהוא מתחמק ממני מאוד הוא גם שאל אותי על העובדה שאנחנו לא חברים אם אני מודעת לסיבה וזה מאוד הדליק אותי שהוא היה כ"כ להוט על הנושא, כאילו הוא רוצה להסביר שזה לא יקרה, אחרי שהנחנו את הנושא הזה היו רגעים שהוא היה הכי בעד הקשר בעולם ורגעים אחרים שפשוט הרגשתי שהוא מתחמק לגמרי מהקשר שלנו, ואמרתי לו על זה כי הוא שם לס שאני לא בטוב, הוא טען שהוא מאוד אוהב לדבר איתי ושאין לו סיבה להתחמק ושאני אגיד לו על כל מה שמפריע לי והוא יתקן את זה, היום בבוקר הוא שלח לי הודעה שהוא רוצה לחשוב קצת על הקשר שלנו ושהוא יחזור עם תשובה עוד כמה ימים, מצאתי את עצמי היום בוכה בלי סוף, כאילו לקחו לי חלק מהלב, חברות שלי כעסו עליי ואמרו לי למחוק אותו כי הוא לא החלטי והוא משחק בי וכל הדברים האלה אבל אני באמת חושבת שהקשר שלנו שונה ואני לא יודעת איך להסביר אותו, במידה והוא ירצה שנחזור לקשר, מה הייתה העצה? לחזור? להגיד לא שלא מקובל עליי כל המשחקים האלה, למרות שאני מאוד מעריכה את זה שאכפת לו מהערכים שלו אבל זה גם מאוד פוגע בי.. הוא מצטער אבל זה לא באמת עוזר..אשמח לתשובה בת 16

ש. היי, אמא שלי לא מסכימה לי לתרום דם בגלל הקורונה. ובגלל שאני מתחת ל18 אני צריכה אישור ממנה. חשוב לי לתרום דם במיוחד בתקופה הזאת, שכל כך צריכים, זאת מצווה גדולה.. מצד אחד, כיבוד הורים.. מצד שני, אני חושבת שאני מספיק גדולה כדי להחליט בעצמי.. אני מתלבטת אם פשוט לזייף חתימה בשמה וללכת לתרום דם.. מפחדת שבסוף זה יהיה כמו "טובל ושרץ בידו". בת 17.

אני רוצה חבר.. אני רוצה אחד שיקשיב לי ויהיה פה בשבילי. כי חסר לי מישהו כזה בחיים. אבל אני יודעת שזה לא טוב ואני לא באמת רוצה. אבל בכל זאת יש לי את החשק הזה.. זה נראה לי כל כך כיף מישהו כזה בחיים.. אבל זה לא באמת יעשה לי טוב.. אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה כי אני חושבת על זה הרבה.. תודה רבה לכם!!בת 15

השנה עברתי לאולפנה שהיא פנימייה, בגלל הקורונה הייתי שם בדיוק שבוע וזהו.מאז שאני בבית אמא שלי(סליחה על המילים)נדבקת לי לצורה, אני מבינה כל כך את הצורך שלה להיות קרובה אליי במיוחד עם הפחד שעזבתי לפנימייה.אני מסבירה לה שאני לא באמת עוזבת ושהיא פשוט עוד לא ראתה איך זה יהיה כי לא ממש יצא לי להיות שם ושתהיה בעז"ה שגרה רגילה זה לא יהיה כמו שהיא חושבת והיא עדיין תהיה קרובה אליי.כרגע, אני מתחרפנת היא כל שנייה נכנסת לי לחדר לראות מה איתי, כל מה שהיא עושה היא קוראת לי לעשות איתה וזה פשוט מחרפן! אני משתדלת להקדיש לה זמן, אני מקדישה לה זמן.אבל אני גם צריכה הרבה לבד וזמן לחשוב וללמוד, אני לא רוצה לפגוע בה אבל זה באמת נורא קשה לי...מה לעשות?בת 15

זאת השאלה השנייה שלי השבוע😅 יא וואלי איזה שבוע. אני רוצה ללמוד תקשורת, בקולג' בחול. ממש רוצה. מצד אחד אני לא רוצה לחיות באשליות אבל מצד שני אני רוצה לכוון הכי גבוה שאני יכולה. דבר שני אני רוצה ללכת עם חברה שלי. זה מן חלום משותף כזה, הבעיה היא שהיא לא שומרת כשרות ושבת. ויהיה לנו כל כך קשה ביחד. אני יודעת שזה עוד מלא זמן ומה אני מתכננת עכשיו תוכניות וזה.. אבל אני ממש ממש רוצה את זה. מה אני עושה? ללכת איתה על זה או ללכת לבד?

כל הזמן מצפה מאחרים ומתאכזבת, וכשאני מתאכזבת אני לוקחת את זה ממש קשה, נכנסת לדיכאון וחסרת מצב רוח.נמאס לי לצפות ולהתאכזב כל הזמן, אז איך אפשר להפסיק לצפות? בת 17. תודה!!

ש. שלום! קודם כל ישר כח על הפרויקט הזה! מקום מדהים לקבל בו תשובות או אפילו סתם לשאול בשביל עצם השאלה...אני שיעור ג בישיבה גבוהה, כרגע מתכוון לפחות לסיים את השנה בישיבה ואולי אפילו להמשיך. העניין הוא שמתחילת השנה מתחילות להציק מחשבות ב 2 נושאים עיקריים: צבא וחתונה. המשותף ל 2 המחשבות האלה הן שהרגש צועק שהוא כבר רוצה להגיע אליהן, אבל השכל אומר שזה לא הזמן, ואני אפרט:צבא -בכלל לא פוסל צבא מלא, אפילו אם אתגייס בסוף ש"ג. גם הסדר זה אופציה, כרגע לא צריך להחליט. עד כאן דברי השכל, אבל הרגש מתחיל להתעניין ולהתעסק במחשבה של גיוס למרות שברור לי שהכי נכון לי ואני באמת רוצה זה ללמוד לפחות 3 שנים לפני צבא.חתונה - ברור לי שחתונה לפני גיוס, ואפילו לפני סוף מסלול היא לא אופציה כי ככה קשה מאוד לקיים זוגיות בריאה. מבחינתי נראה לי הגיוני לחלוטין לדחות את החתונה איפשהו לקראת סוף השירות/ אחרי קורס קצינים (אם אצא). וכמו בענייני הצבא, רק חריף יותר- אני לא מסוגל להוציא מהראש את נושא חיפוש אשתי לעתיד, מה שמתבטא בזה שכל שיחה טכנית עם בת (לא שיש לי הרבה כאלה) בסביבות הגיל שלי נראית לי כמו איזה אופציה לקשר לחתונה וזה לא עוזב אותי! אני רוצה ללמוד תורה בשקט, לצאת להגן על עמ"י מתוך מסירות נפש מוחלטת ורק אז להתעסק בבניין הבית בשיא האנרגיה אבל הרגשות שלי מעסיקים אותי בלי סוף, עד כדי כך שאני לא מצליח לדמיין את עצמי סוחב אותן עוד 3 שנים!וזה נהיה רק גרוע יותר אחרי שקיבלתי בחודשים האחרונים איזה 3 הצעות להיפגש איתן וזה פשוט מבלבל אותי לחלוטין! אז לשאלה: אשמח אם תאירו את עיניי להסתכלות אחרת על המציאות שבה אני נמצא. אולי השיקולים שלי לא נכונים/ לא מאוזנים?ודבר שני, האם יש דרך טובה ופשוטה להצליח להתרכז במה שאני עושה כרגע (ללמוד בישיבה) בלי להתעסק בעניינים אחרים (צבא וחתונה) שלא רלוונטיים כרגע? תודה מראש!בן 20

ש. שלום!! יש לי שאלה שאני שואל את עצמי כבר תקופה, וסוף סוף יש מקום לשאול תודה רבה לכם!!סבא שלי מבוגר ולא מבין עיברית כל כך טוב, מה שאומר שהוא צריך לא מעט עזרה. ובאמת אני משתדל מאוד לעזור בכל מה שאני יכול ולהיות לידו כשהוא צריך ומודה לה' על הזכות לקיים מצווה גדולה כל כך. אבל השאלה שלי היא עד כמה? יוצא לא מעט פעמים שאני צריך לבטל תוכניות כדי לעזור לסבא או אבא שלי, ואני מוצא את עצמי בסוף היום כשלא היה לי זמן ללמוד או להתקדם במה שרציתי לעשות באותו היום, אז איפה עובר הגבול? כל פעם שהם יצטרכו עזרה אני אצטרך לבטל הכל???תודה רבה ומקווה שהשאלה רלוונטית לעוד אנשים כדי שכולנו נחכים...בן 18