ש. שלום, אני מרגיש שאני מלא גאווה איך אפשר לא להרגיש גאווה על אנשים אחרים אם אני באמת יותר חכם ומוכשר מהם כלפי חוץ אני לא פוגע בהם אבל בפנים אני מרגיש שאני יותר טוב מהם מה עושים?
איך אפשר לעבוד את ה׳ בתמימות ועם כוונת לב מלאה? בלי לרצות לקבל כבוד מהצד או להרשים אחרים בידע שצברתי מהלימוד? מרגישה לפעמים שזה כמעט בלתי אפשרי עבורי להתנתק מאיך שהסביבה תגיב במאה אחוז ולפעמים גם לומדת כדי להרגיש באותה רמה של חבריי. יודעת שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה; אבל איך אני עוזרת לזה לקרות?
איך למצוא את האיזון שבין עבודת ה' מתוך תמימות ובין עבודת ה' לאחר מחקר וביסוס ? ואיך בכלל אפשר היום לעבוד את ה' מתוך תמימות?