טוב זה משהו שחשבתי עליו הרבה, מקווה לבנים נשמע לי הדבר הכי לא צנוע שיש, על הגבול שזה ממש הזוי לי שהתורה מסכימה לזה. חבורת בנים שנכנסים ערומים ביחד למים, שלא נדבר על זה שיש ילדים קטנים שהולכים או אבא ובן שזה אחד ההזויים. מוזר לי שזה מצווה מהתורה וסתם דוגמא שלבת אסור ללבוש חולצה קצרה שאיפה זה מול זה.
היי, השבט שלנו הוא בעקרון נפרד, אבל האוירה בשבט והדיבור התחילו ליהיות פחות יפים וטובים בזמן האחרון וגם השבט של הבנים כבר ממש חלק מהשבט שלנו(נפגשים הרבה עם הבנים וכו') וזה מפריע לי ממש ואני מרגישה שזה משפיע עלי לרעה:( מה אני צריכה לעשות- להפסיק לבוא לסניף? או כן לבוא ולנסות להשפיע לטובה? אני פשוט לא חושבת שאני יצליח. לא בקטע שאני לא מאמינה בעצמי ח"ו אלא בגלל שאני חושבת שזה לא כ"כ פשוט וקל לשנות בן אדם ובטח שלא שבט שלם...
היי! קראתי את השאלה של המכנסיים אבל לא ממש הבנתי למה זה פחות צנוע מחצאית צמודה. כאילו אם אני אלבש מכנסיים שלא צמודות לגוף (נגיד שרוואל או ג'ינס רופף) זה הרבה יותר צנוע מחצאית צמודה שמכסה את הברך. אז מה בעצם הבעיה פה? זה לא בגד איש וגם זה הרבה פעמים יותר צנוע מחצאית צמודה שמותר ללבוש הלכתית.. תודה! (זאת לא אני שכתבתי את השאלה הקודמת)
היי קודם כל תודה על הפרוייקט ! אתם עושים עבודת חסד אמיתית❤️ועכשיו לשאלה, אני שומרת נגיעה ויש לי בנדוד בגיל שלי ואני לא רואה סיבה לא לתת לו חיבוק כשהוא הולך או בכללי שאני לא אוכל לגעת בו גם כי זה לא ככ מנומס וגם כי אין סיכוי נראה לי שנתחתן אני חייבת עזרה אני חושבת על זה המון וזה מקשה עליי ממש כשאני לידו
נמאס לי כבר!! אני גרה בעיר חילונית ופשוט נמאס לי כבר נמאס לי שקשה לי כל כך עם בשמירת נגיעה עם הצניעות פשוט אין לי כוחות יותר מרגיש לי שאני עושה את זה סתם, וגם אם בן יבוא ויתן לי חיבוק מה אני אגיד?שאני שומרת נגיעה משתדלת לפחות,הכל נראה טוב בעולם שלהם ואני תמיד מרגישה שזה לא המקום שלי ולעבור עיר זה לא הפתרון יש לי אח בגיל קריב אליי ועוד אחות והם בחיים לא יסכימו לעבור עיר בטח לא לעיר דתית,אני ממש מרגישה שאני סובלת בכל יום שאני לא באה למקומות כי אין לי דברים צנועים! ואין לי כוח כבר לראות את כולם נהנים ורק אני סובלת..אני מרגישה שאני מאכזבת את הקדוש ברוך הוא כל פעם מחדש.
היי,קודם כל תודה על הפרויקט!! ממש עוזר ומחזק,🌻עכשיו לשאלה...אני גרה בישוב ומסתובבת עם חברות לא הכי דוסות,אפילו לא בכלל,(אני לא לומדת איתן,כי האולפנא שלהן לא מתאימה לערכים שלי אבל כל אחהצ אנחנו יחד.. ) אבל הן טובות חברות שלי, הן לא מדרדרות אותי אפילו זה מחזק אותי לראות איך הן הולכות ולהגיד תודה שאני מצליחה לעמוד בנסיונות,לפעמים אפילו זה מגיע למצבים שאני אומרת אם כולן ככה אז אני מתחילה לתהות אולי מה שאני עושה זה לא בסדר, ואז אני מרגיעה את עצמי שלא,וזה גלגל מסתובב... אז השאלה שלי היא כזו-א. איך אני יכולה עוד להתחזק אני,וגם לחזק אחרות(היתה תקופה שכתבתי להן חיזוק יומי כזה... טיפה עזר)סתם אם ישלכם עצות להתחזקות ומדרגה רוחנית גבוהה יותר אשמח. ב. איך לא להתבייש בדעה שלי,כאילו הן הולכות עם חצאיות ממש קצרות ואני לידן עם כמעט מקסי... אני רוצה להרגיש יותר שלמה עם זה שאני "שונה" תודה רבה!!🍃
בדקתי השבת קומונה בסניף מסויים ובמהלך השבת הייתי בדירה של הקומונרית, בערב שבת אכלנו הקומו ואני עם עוד שני חבר'ה בערך בגילי.היה ממש כיף ומצחיק, נהנתיוכל הזמן היה לי בראש שזה לא בסדר.. מעורב וכואבל אני באמת אשמח להסבר למה זה לא בסדרזה היה בגבולות הצניעות, כמובן שלא דיברנו בצורה שלא מתאימה, לא עברנו על נגיעה/ יחוד והיה כיף ומצחיק, אווירה טובה דיברתי עם חברה שלי גם על הנושא הזה, היא גרה בישוב דתי בשומרון, אצלם הנוער מעורב והיא סיפרה לי על פורים שבו היא היתה בישוב עם הנוער אחרי כמה פעמים של פורים באולפנה, היא אמרה שהיתה חוויה מדהימה ושהגבולות היו ברורים, החבר'ה שתו ומה שיצא זה דברי תורה, לא חוסר צניעות (רק הבנים שתו, הבנות פשוט נכחו שם)הנקודה היא- לא מובן לי אם באמת יש איסור כזה/ זה רוח ההלכה? מה זה בעצם?וגם.. מה הדרך הנכונה שיש לשאוף אליה? מה האידיאל?בסופו של דבר, החברה האלה מהנוער המעורב שלימדו אותם לשמור על גבולות, לא ילכו ויעשו שטויות, הם לא יפלו בקלות. אבל החבר'ה שבחיים לא דיברו עם מישהי, עלולים ליפול הרבה יותר מהר, לא?למה צריך לשאוף? זה תלוי מצב או שיש לתורה אידיאל ודרך ברורים בנושא?ממש קשה לי עם זה וגם.. אם אני נמצאת בסניף מעורב בשנה הבאה, איך אני אמורה להתייחס לסיטואציה? כאילו היא כולה בדיעבד?השאלה הזו ממש מלווה אותי וחשבתי שברור לי שהתשובה היא שנפרד זה אידיאלי.. עכשיו זה התערער
שמתי לב שבחודשים האחרונים הקיפול של השרוול שלי עבר ממתחת למרפק למעל למרפק. לא יודעת מה אני מרגישה עם זה.. אני יודעת שזה אומר משהו וזה שזה לא מזעזע אותי קצת מחשיש אותי. הקטע הוא שזה באמת שנייה מעל המרפק. לא לעבור עכשיו לשרוול קצר.. מפחדת לחשוב האם זה יהיה מדרון חלקלק למרות שלא נראה לי ובכל מקרה כל עזרה ונקודה למחשבה נראה לי תועיל. יש סיבה בכלל לגרום למוח שלי ויותר חשוב מזה, ללב שלי, להזדעזע? יש סיבה לעצור ולחשוב על זה כל כך ברצינות? מה הגבול התודעתי שאני אמורה להציב לדברים כאלו? חשוב לי לציין שזה לא התדרדרות כוללת ברמה צניעותית ואמונית אלא באמת רק המרפק אז ממש יועיל לי איזה כיוון למחשבה.
היי, ממש קרה לי היום אז טוב שאתם פה לספק תשובות. אני הולכת עם מכנסיים וזה מבחירה ומלכתחילה והכל בסדר וגם אמא שלי ככה. קניתי מכנסיים באינטרנט ומדדתי אותו והוא היה קצת צמוד מדי באזור אחד. ואז שאלתי את אמא מה היא חושבת והיא אמרה מה שטוב לך טוב לי. וזאת השאלה, איך אני יודעת מה טוב לי? ואם אמא שלי לא אומרת לי בברור אבל רומזת שאולי זה לא מספיק צנוע איך אני ארגיש בנוח עם זה?
אהלן, יש לי שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן ואשמח שבן יענה לי עליה יצא לי לדבר עם הבנים בשבט שלנו על צניעות לנשים, שאלנו אותם אם חשוב להם שהאישה שלהם תתלבש צנוע וזה, והם לא כל כך הבינו מה אנחנו רוצות ואמרו שלא כזה משנה להם וזה.. עכשיו תמיד לי היה ברור שחשוב לבנים צניעות ופתאום קיבלתי סוג של כאפה.. אשמח לדעת האם זה חשוב לבנים ולמה?
(השאלה נערכה) אני נופל בשמירת הברית כבר שנה ורוצה להפסיק אך אחרי תקופה אני לא מצליח להתגבר זכר 16