הייתה לי מדריכה שנה שעברה שפשוט הערצתי!! היא כלכך אהבה אותי, ולמדתי ממנה כלכך הרבה. שתפתי אותה מלא, והיא עזרה לי בכלכך הרבה דברים. פשוט בנאדם מיוחד. אין לי מושג איך הייתי עוברת את השישית בלעדיה. בסוף שנה היא אמרה לי שהיא נשארת עוד שנה. איך שמחתיייייי ואוו. זהו הולכת להיות אחלה שנה כשהיא איתנו. ואז התחילה השנה, ואחרי שבוע היא אמרה שהיא מצאה תקן שצריך אותה יותר ומסתדר לה יותר אז שעם הרבה צער היא עוזבת. אז הביאו לנו מדריכה אחרת. אבל זה פשוט לא זה.. אני מתגעגעת אליה ממש, וצריכה אותה. היא כמעט לא זמינה להתייעצוית. אני לא מצליחה לפתוח את הלב למדריכה החדשה, ועוד בכלל לא סיימתי ללמוד מהקודמת. איך מתמודדים עם געגעוע? ואיך ממשיכים הלאה מכאן עם המדריכה החדשה? זה כבר אבוד.. טוב לה בתקן. היא לא תחזור.
מדריכה של שבט חמוד וקטן (בגיל) יש לי ב"ה המווןןן חניכות. השאלה שלי היא על אחת מהן. ילדה חמודה ואנרגטית, שמורעלת על הסניף, והבעיה הקשה- מאוהבת בנו (המדריכות) קשותתת. רואה בנו מעבר לחברות, ומצפה שניהיה שם בשבילה קצת יותר מדי. היא חופרת לנו!!! עכשיו שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת קשר אישי, וזה מהמם והיא באמת מתוקה. אבל וואלה מוגזם לי... היא מתקשרת כמה פעמים ביום, לא מבינה שיש לנו חיים, מתעצבנת כשאנחנו לא עונות, לא באלי שהיא תפסיק את הקשר. רק טיפה תרפה.. יש לי עוד חניכות להיות איתן.