ש. היי , אני מאמין בוודאות שיש אלוקים אבל לא מאמין כלכך שהוא שומע אותנו דרך תפילה...אולי ממעשים אבל לא בדיבור זה לא נשמע לי הגיוני בכלל כל העיניין הזה ואני רוצה להתחזק בו יש לכם כמה הוכחות או עצות שיגרמו לחשוב פעמיים?
ש תודה לכם!! אני בת 16 בחסדי שמיים אני עוסקת בחינוך בלתי פורמאלי- במקום שנותן לי את היכולת להעביר הלאה מעצמי. זה גורם לי לסיפוק מטורף,באמת! אני מרגישה שזאת שליחות עבורי. לצערי, זה לא בדיוק גן עדן.. הרשויות מקשות עליי מאוד וממררות לי את החיים! אני לא מגזימה! אני נעה בין הרצון למלא את השליחות לבין התשת כוחות מהרשויות. זה לא רק התשת כוחות-זה גם חוסר הערכה.. אני אובדת עצות..אשמח בנוסף לטיפים פרקטים🙏🏻 יועיל מאוד! תבורכווווו
ש. שלום לכם. חוויתי פרידה נוראית ואכזרית. בלי הרבה להיכנס לתיאורים.. הנקודה היא העולם שאחרי. אני מרגישה שהוא לא מכבד אותי. לא שומע אותי. לא נותן לי להביע את דעתי. מתנגד לכל פיפס שאני אומרת. מה אפשר לעשות? הרי נפרדנו, כביכול הוא לא חייב לי כלום.. מרגיש לי שהוא לא מי שהכרתי, הוא לא מי שהוא הציג שהוא. זה מקשה עליי לשחרר..
אני מנסה לאזן בחופש בין החברות מהכיתה לבין החברות מהישוב ופחות הולך לי... השאלה שלי היא: איך אפשר להפגש עם חברות מאחד המעגלים בלי להרגיש שאני מפסידה בינתיים את החברות במעגל השני? ואיך להצליח להחליט עם מי להפגש הפעם?
שלום לכם, מאוד מעריכה את מה שאתם עושים! אני עכשיו נמצאת במעבר בין בתי ספר. בית ספר אחד מעורב והבנות שם הולכות עם מכנסיים ויש גם בנים וההורים שלי לא רוצים שאני אלך עם מכנסיים וחושבים שאני לא אתעסק בלימודים בגלל הבנים ומצד שני יש לי בית ספר שהוא יותר מדי חרדי בשבילי... המורות לא מוכנות לדבר על בנים, מדרשות תורניות, פנימיה לבנות שעוסקת רק בתורה, סמינריונים להעשרה בתורה וזה פשוט יותר מדיי בשבילי. אני בחורה דתייה רגילה צנועה ולא רוצה ללכת עם מכנסים אבל מצד שני לא רוצה שיעירו לה על אם השרוול מעל המרפק או החצאית מעל הברך (לא באופן שהוא מיני) אשמח לדעת את הטיפים שלכם לאיך אני יכולה לבחור בדרך הכי טובה.
יש לי שאלה לגבי חיזוק הקשר של עצמי מול הקב״ה. בהתחלה היה לי קשר מאוד חזק עם הקב״ה כלומר הייתי מתפללת כל היום, ומדברת איתו על דברים שעוברים עליי או שאני רוצה יהיו לי וגם דברים שאני מודה לו. אבל בזמן האחרון הקשר התחיל ופוחת, פחות מדברת איתו על מה שקורה איתי, אני עדיין ממשיכה להודות לו, ולפעמים שוכחת להתפלל לכבודו. ובעצם מה שאני שואלת זה למה זה קורה? והאם יש איזושהי טיפ או משהו שיעזור לי להחזיר את הקשר עם הקב״ה ..?
אהלן! אני לומדת באולפנא, ואני נחשבת בשכונה שלי דוסית. במחשבה, בלבוש ובמעשים שלי. ב"ה בקורונה ובתקופת בגרויות זכיתי להתחזק עוד יותר בתפילות וברכות וממש להקפיד גם שקשה. בימים האחרונים שיש נחת יותר מהבגרויות התחלתי להשתעמם, ואיך לא, להיכנס לנטפליקס ולראות סדרות. אני באמת רוצה להפסיק את זה, אני באמת ובתמים רוצה להיות "דוסית" אבל מה לעשות, כשמשעמם משעמם... אשמח לעזרה!